כבר מתחילת המשחק ראינו היום (ראשון) גם את הפועל תל אביב וגם את מכבי חיפה חושבות התקפה ומחפשות ניצחון בבלומפילד. לא ראינו קבוצה מסתגרת, שמסתפקת בנקודה מהמשחק הזה. הפועל תל אביב, הלא יציבה, רצתה מאוד לנצח כדי להיצמד לצמרת, ומנגד חיפה, שכבר חזרה למסלול הניצחונות, רצתה להמשיך את המומנטום ולהשיג ניצחון חשוב מבחינה מוראלית. כל אלה הובילו למשחק מאוד משוחרר, עם לא מעט אירועים משני הצדדים, וגם לא מעט שערים.
מבחינתי הקרדיט מגיע קודם כל לאריק בנאדו. לא רק על הניצחון, אלא על הדרך. בשנה שעברה בנאדו הגיע לקבוצה באותה תקופה כמו היום. גם בשנה שעברה הוא ביצע שינויים טקטיים ומהלכים שעזרו לה למצוא את הדרך מחדש, והיא טיפסה מעלה לצמרת. לאור תחילת העונה הלא טובה של חיפה, שמאוד דומה לעונה שעברה, שוב פעם היה זה בנאדו שידע לשנות את צורת המשחק ולהתאים אותה לסגל הקיים. בשורה התחתונה ראינו היום חיפה מבקיעה ויוצרת, ואין ספק שיש שינוי טקטי שמפיח בה חיים.
בשנה שעברה הוא דרש לחץ על כל המגרש, יתרון בהחזקת הכדור ולחץ אחרי איבוד הכדור ואין ספק שאשתקד המהלכים האלו הביאו תוצאות - אבל השנה זה לא עבד. הסגנון הזה פשוט לא התאים. עכשיו אנחנו שוב מקבלים את בנאדו משנה סגנון, שוב מתאים את עצמו לשחקנים, עם מערך טקטי מסודר, עם קישור צפוף, עם צמצום רווחים, כששחקניו ממתינים במרכז השדה, ומנצלים את כוח ההתקפה שלהם ליציאה להתקפות מתפרצות. הוא בהחלט נותן ליריבה את השליטה במגרש, ובכך נותן לשחקני חיפה את הכלים להגיב בהתקפות מהירות, והקבוצה הופכת להרבה יותר מסוכנת.
יכולנו לראות היום את חיפה ללא חן עזרא, אך מגיבה ויוצאת להתקפות בצורה שונה. כשלשחקני חיפה לא הייתה רק את אופציית עזרא, הם נאלצו לחשוב יותר, ולהפעיל את ההתקפה בדרכים מגוונות יותר, ואכן ראינו את חיפה תוקפת גם מימין, גם משמאל, ומוצאת את עצמה לא פעם אחת מסכנת את הגנת הפועל תל אביב ומצליחה להבקיע ארבעה שערים. הרבה זמן בחיפה לא טעמו ניצחון מתוק שכזה. זה לא אומר, כמובן, שחן עזרא הוא לא שחקן חשוב, או שהוא לא יכול לעזור להתקפה ולשדרג אותה. העניין הוא שחיפה ועזרא צריכים למצוא את האיזון הנכון, כדי להוציא ממנו את המיטב, ולהפוך אותו לחלק מהסגנון החדש שלה.
מנגד, יכולנו שוב לראות היום עד כמה הפועל תל אביב תלויה בשלישיית ההתקפה שלה דמארי, שכטר, ורמוט. בתחילת המשחק, כשהיה להם חופש פעולה, ראינו את הפועל טובה ומסוכנת, אך ככל שחלפו הדקות, וההגנה של הירוקים צמצמה שטחים ושמרה עליהם בצורה יעילה - להפועל לא היה מענה. קבוצה חייבת שהחלק הקדמי שלה יקבל עזרה ואיום גם מהחלקים האחוריים.
אנחנו רואים, למשל, עד כמה הפועל תל אביב מאוד מוגבלת בכנף שמאל. ורמוט, שבא מהכנף השמאלית, עושה נכון כשהוא נכנס פנימה, אבל בעצם כניסתו, אין להפועל תל אביב את התמיכה מהכנף. בן שמעון ראה שהקבוצה שלו לא מאיימת, ושינה ומערך והכניס את שון מלכה לכנף שמאל, בניסיון להביא עוד אופציה להתקפה, אבל מהר מאוד חיפה כבשה את השער השלישי, ולמעשה חתמה את המשחק. מרבית העזרה הגיעה דרך דגני. היום הוא היה שותף בשער הראשון, אך עדיין, זה לא היה מספיק. גם חוליית הקישור של הפועל עובדת קשה, אבל לא מהווה איום על היריב ולא מסכנת את השער. ובכך, כאשר החלק ההתקפי שלה נסגר היטב, הפועל תל אביב שוב נותרת חסרת אונים.