עוד לפני המשחק הפועל חיפה הבינה את ההבדלים בינה לבין מכבי תל אביב ואת יחסי הכוחות בין הקבוצות. גם הביתיות, וגם העובדה שמכבי תל אביב לא ניצחה במשחקים האחרונים, לא מנעו משלומי דורה להציב היום (שבת) מערך הגנתי בקרית אליעזר, שברובו התבסס על התקפות מתפרצות דרך המהירות של יובל אבידור והפיבוט ז'רקו קוראץ'.
זה השאיר את השליטה למכבי תל אביב, שכבר מהרגע הראשון הכתיבה את הקצב והחזיקה בכדור, אבל הייתה לא מספיק מסוכנת. היא אומנם לחצה, והפעילה את כוחה דרך טל בן חיים, ששוב ושוב הטריד את הגנת חיפה וריווח את המשחק. אבל למרות היתרון במגרש, מכבי הייתה רק קרובה לכיבוש, ולא מימשה את היתרון.
את רוב הלחץ שלה, מכבי תל אביב הפעילה דרך כנף שמאל. היא לא עשתה זאת מספיק דרך כנף ימין, כי להבדיל מבן חיים ברק יצחקי נכנס מהר מדי למרכז השדה. הוא לא ריווח, ואף יצר צפיפות, וכך היה לו קשה לבטא את עצמו. יצחקי הרבה יותר מסוכן כשהוא מגיע מהקו פנימה, עם הפנים לשער, ובכך יכול לנצל את היתרונות שלו.
וכשמכבי לא ניצלה את ההזדמנויות שלה, הייתה זו הפועל חיפה בהתקפה בודדת שהפתיעה ועלתה ליתרון. המארחת הצליחה לנצל שגיאה בהגנה של מכבי תל אביב, ששוב נראתה מעט חסרת ביטחון. תוכנית המשחק של דורה אכן בוצעה, והחיפאים ירדו להפסקה עם הרבה תקוות למחצית השנייה.
במחצית השנייה מכבי תל אביב המשיכה את השליטה בשדה, אבל שוב, למרות השליטה, היא המשיכה להתקשות למצוא את הרשת דרך הנעת כדור מסודרת. לשמחתה של האלופה, למכבי תל אביב של היום יש חומר שחקנים בעל אפשרויות רבות, עם מגוון אפשרויות תקיפה. וכשזה לא הלך על הדשא, היא הצליחה לעשות זאת בכדור נייח, בבעיטת קרן. הבקעת השער שחררה לחץ והכניסה את הצהובים למשחק, אבל האמת היא שגם אז, בשוויון 1:1, מכבי שלטה אבל לא הייתה מסוכנת. עד להחלטה השנויה במחלוקת על הפנדל מכבי תל אביב כמעט שלא סיכנה את השער של קאלה במחצית השנייה.
למרות היעדרותו של ערן זהבי, פאולו סוזה בחר להציב היום שלושה קשרים אגרסיביים (איינבינדר, ראדי ואלברמן), שחקנים שהם פחות יצירתיים מבחינה התקפית. לאור התוצאה, ולאור הקושי של קבוצתו להגיע להזדמנויות, היה נכון יותר מבחינת סוזה להשתמש בכלים התקפיים כמו דאבור או מיכה, במיוחד כשהיה לו יתרון ברור על היריבה. אלברמן בקישור ההגנתי יכול היה להספיק. מול קבוצה שמסתגרת ונלחמת, נחוצים שחקנים יצירתיים.
אחרי ה-1:2 כבר ראינו את מכבי תל אביב שמחה יותר, מסוכנת יותר, כשהרוח יצאה מהמפרשים של הפועל חיפה. בסיום יכולנו לראות את השמחה הגדולה על פני השחקנים, שמבינים את החשיבות של הניצחון, שמחזיר אותם למסלול. אחרי שהקבוצה חזרה מפיגור, בלי זהבי וייני, היה חשוב עבורה להרים את המוראל לקראת המשחק החשוב ביום חמישי בקפריסין.
אבל יש גם מקום לדאגה. אחרי שמכבי תל אביב לא ספגה בששת המחזורים הראשונים, וההגנה שלה נראתה בלתי חדירה, לאחרונה החוליה האחורית סופגת ומבצעת טעויות. זה די טבעי שכשאתה סופג בכל משחק, אתה מאבד קצת ביטחון. משהו מתערער. ניכר על שחקני ההגנה של מכבי שיש להם חשש מלטעות. זה מתבטא בהנעת הכדור, בהססנות, בחוסר ביטחון. אבל לדעתי, זו עדיין הגנה חזקה וטובה, והיא עוד תחזור לעצמה. כמו חלוץ שמחמיץ הזדמנויות, וצריך את השער כדי להחזיר את הביטחון, כך ההגנה צריכה כמה משחקים ללא ספיגה כדי שתחזור לעצמה.
מנגד, הבשורה הטובה, היא שמכבי תל אביב הצליחה לנצח היום בלי השחקן הכי בולט שלה העונה, ערן זהבי, דבר שחשוב מאוד לביטחון שלה, ומהווה עבורה הוכחה שהיא לא תלויה בו. מכבי תל אביב הראתה לעצמה שהיא יכולה לספק מענה לחסרונו של כל שחקן. אין ספק שלאורך זמן המשימה בלעדיו תהיה הרבה יותר קשה. השדרוג של מכבי תל אביב כשזהבי נמצא זה ביכולת שלו ליצור, לחשוב ולבצע מהלכים התקפיים. בזמן שהוא מקבל את הכדור, אפשר לראות את החשיבה ואת היציאה המאיימת כלפי הגנת היריב, הוא חושב קדימה, יעיל מאוד, עם סיומת, ומחפש כל הזמן את האיום על השער. היום מכבי תל אביב כבשה שלושה שערים בלעדיו, והזכירה שהיא לא קבוצה של שחקן אחד.