לא צריך להסביר למה שער השנה של פיפ"א הוא פרס זניח לעומת תואר שחקן השנה. מהי הבלחה אחת, גול בודד, רגע אחד של התעלות - לעומת כדורגלן שנישא מעל כולם במשך שנה שלמה, שנה מלאה בהישגים וניצחונות, משחק אחרי משחק. מהי הברקה (לפעמים מקרית) לעומת עקביות של יחידי סגולה, מהי שמחה אחת (קטנה או גדולה) לעומת הצטיינות שבשגרה. ועם זאת, למרות האזוטריה של פרס פושקאש בהשוואה ליוקרה של הבלון ד'אור, הכתרת שער השנה היא רגע נפלא בסיכום העונה, ואי אפשר להמעיט בחשיבותו.
פרס פושקאש מאגד עשרה כובשים, ונותן להם רגע תהילה קצר, בפרופורציות הנכונות. יודע להעריך את הביצוע המושלם, אבל במקביל מבין שזו התעלות נדירה. מי שאלמוני יישאר אלמוני, מי שכבר כוכב לא זקוק להיכלל ברשימה הזאת, ועדיין, גול השנה זה בהחלט תואר מכובד. אי אפשר שלא להצדיע לביצוע המיומן, לטכניקה העילאית, לרגע הטהור.
מבט על שתי הרשימות מגלה שהשנה יש רק כדורגלן אחד שמצליח להיות מועמד ריאלי לשני התארים. אחד שידע גם להרשים לאורך עונה שלמה ולהצעיד קבוצה להצלחות, ועדיין לספק גול יוצא דופן ולהדהים את אוהדי משחק בהתעלות מבריקה אחת. כדורגלן על, כנראה אחד משלושת הטובים בעולם, שלאורך כל העונה כבש בעקבים ובכל צדי הנעל, שלאורך כל העונה סחף את חבריו להישגים - ועדיין הצליח לכבוש שער אחד מופלא, מעבר לסטנדרטים הגבוהים שהציב מלכתחילה. המספרת של זלאטן איברהימוביץ' היא כל כך איכותית, עד שלידה תשעה שערים נדירים הופכים לרגילים, כמעט בנאליים.
וולה לחיבורים, עם כל הכבוד, זאת משימה אפשרית. לא פשוטה, בוודאי קשה מאוד, ועדיין, כל אחד ששיחק כדורגל בחייו זוכר את הפעם שבו התלבשה לו אחת, שטסה היישר לחיבורים. זה קורה. גם מספרות כבר ראינו. צריך להעריך כל חלוץ שמנסה לכבוש באקרובטיות ולשבח אותו, אך שוב, אין פה שום בשורה. מנסים ומנסים, מדי פעם מצליחים. הגול של זלאטן, לעומת זאת, נעשה בתנועת רגליים ייחודית. במצב שבו מספרת לא נראית כאפשרות ריאלית. גם בדיעבד, בהילוכים חוזרים, התנועה נראית לא טבעית. מצד אחד גמישות של בלרינה, מצד שני כוח וטכניקה, מצד שלישי מבט נחוש בעיניים.
לא במקרה הוא לקח את הכדור כל כך גבוה. כשג?ו הארט מחוץ לשער, חבל לבזבז את הזמן, אסור לתת לכדור ליפול. זו חשיבה של מהנדס. הבנה שכל עשירית שנייה מיותרת שבה הכדור באוויר, מאפשרת להגנה לחזור אחורה. כשהוא עם הגב לשער, זלאטן הצליח גם להעלות את כף הרגל שלו לגובה 2.0 מטרים (להערכתי), בגמישות ראויה להערכה, אבל גם להשלים את המהלך בביצוע טכני מיומן. בכל זאת, מספרת מ-30 מטר זה לא דבר של מה בכך.
ורק אל תגידו "מה החוכמה, זה משחק ידידות, גארבג? טיים". כאילו שבמשחק רשמי הוא לא היה עושה את זה. כאילו שבעבר הוא לא כבש במספרות וירטואוזיות ברגעי אמת. כאילו שלא ראינו ממנו רק העונה שערים בבעיטות קראטה, טקוואנדו, עקבים מהאוויר, ושאר להטוטי כף רגל. וזה לא בשביל הדאווין. זו פשוט ההבנה שהרגליים הארוכות שלו יכולות להגיע לכל מקום ומעניקות לו יתרון מול המתנגד שמולו.
הגול הזה נדיר באיכויותיו, כי הוא באמת מפתיע. מצד אחד כל כך טבעי ומתבקש (מטרתו פשוט לשלוח הכי מהר את הכדור לשער), אך במקביל מלא תעוזה. כמו הגול של ברגקאמפ מול ניוקאסל, זו תנועה לא מובנת, שלא ניתנת לשחזור, תנועה שרק הוא יכול לעשות. תנועה שלא ראית מעולם. קשה להאמין שזלאטן יזכה בתואר שחקן השנה, סביר להניח שהוא ייאלץ להסתפק בתואר השולי הזה, אך עם זאת, חשוב שיבין שיש מי שמעריך גם גול בודד, במשחק ידידות, שנכבש לפני חודשים ארוכים, ועדיין מהדהד בראש.
הערה נוספת
* איך מתמודדים עם המרושעים שבחרו לשדר את המשחק בין שבדיה לפורטוגל דווקא בערוץ חמש פלוס לייב? בסבלנות, בקור רוח, באיפוק, להישאר נחושים, להמשיך להתעקש, לא לשלם, ולזכור למה.