בעולם עסקי הספורט הכול, תמיד, יכול להתרחש; ככה זה במציאות שלא נשלטת בידי חוקים פיזיקליים אלא מונעת מאגו, חרדה ודולרים. לכן אולי, כאשר תקראו את הטקסט הזה פעם נוספת, בעוד שבוע או שבועיים, הוא יראה משעשע. זה בהחלט ייתכן.
אבל נכון ליום חמישי בבוקר, ה-14 לנובמבר 2013, ליאור אליהו אמור להפוך - אפשר שבקרוב מאוד - לשחקן של הפועל ירושלים. בסביבתו של השחקן מעריכים ב"80%-90%" את האפשרות שיחבור לפרויקט (המקרטע בשלב זה) של אורי אלון.
***
לאורך כל הקיץ האחרון ניהל אליהו מגעים עם ירושלים. המתווה הבסיסי להסכם עליו עשוי לחתום אליהו כעת לא השתנה מאז באופן עקרוני: רק סכומים קטנים השתנו. בגדול, מדובר כעת, כמו אז, על חוזה לשלוש שנים, כשבכל עונה אמור אליהו להרוויח בין 300 ל-400 אלף דולר נטו לעונה. בכל קיץ יחזיק בסעיף יציאה לאירופה ול-NBA. לא לישראל.
אלו סכומים קטנים מאוד, יחסית, לאלו שהשתכר אליהו בעבר. אך אלו סכומי עתק עבור ירושלים; כסף שלא שילמה מעולם לשחקן ישראלי. העלות של אליהו עבורה תעמוד על כ-800,000 דולר לעונה. המון כסף לקבוצה שמתנהלת בתקציב כולל של כחמישה מיליון דולר.
מה השתנה, אם כן? מדוע כעת עומד אליהו לקחת הצעה שדחה בקיץ?
המסנגרים מיחסים את השינוי בעמדתו ל"שעמום", שמא ל"געגועים לפרקט"; נמאס לאליהו להתאמן לבד. בחודשים האחרונים התאמן יחד עם אחיו ומאמן נוסף באופן פרטי כדי לשמור על כושר, ו"המגרש חסר לליאור מאוד", מספרים כמה מחבריו. לקראת סוף הקיץ, כשהחלה הפרשה שלו להסתבך, אליהו הבין שיצטרך, כנראה, להמתין פרק זמן מסוים בחוץ. הוא ניסה להיערך לכך נפשית. אבל זה לא קל. וממילא עבר חודש בתוך העונה.
אליהו ציפה שבחודש הזה יקרה משהו באירופה. אירופה הייתה המטרה המרכזית שלו מאז נפרד ממכבי. אבל בשלב מוקדם של הקיץ, כשהתקבלו כמה הצעות, אליהו עוד היה במצב מנטאלי אחר: האגו שלו היה פגוע אחרי התרגיל של מכבי, וכדי לשקם את הנפש ואת מעמדו כלפי-חוץ וגם בעיני עצמו דרש אליהו גם כסף גדול וגם קבוצה גדולה. הבעיה הייתה שהתקבלו מספר הצעות בכסף יפה - למעלה מחצי מיליון דולר נטו בעונה, סכום נאה לאור מצב השוק האירופאי - אך הן לא היו מקבוצות יורוליג בכירות; והיו פניות מכמה קבוצות יורוליג מכובדות, כמו מילאנו, למשל, אך הן לא היו בכסף גדול.
אליהו, מונע מתחושת הפגיעה ומהרצון "להוכיח" - למכבי, לתקשורת, לעולם - דחה את ההצעות. אחר כך, כשהתקדם הקיץ ומינון ההצעות (וסכומן) ירד, אליהו התעשת והצטער, אך זה כבר היה מאוחר מדי.
***
מה בכל זאת גורם לאליהו להפוך, בפוטנציה, לשחקן של הפועל ירושלים? המבקרים, גם מסביבתו הקרובה, טוענים ש"ליאור נתפס לפאניקה". זו פונקציה של הזמן שחלף מתחילת העונה, כאשר הצעות מקבוצות בחו"ל לא התקבלו. אנחנו כבר באמצע נובמבר, ו"ליאור מרגיש שהעונה הזו עוד מעט יורדת לטמיון. והוא מרגיש שהוא לא יכול להרשות את זה לעצמו".
זאת אומרת, גם אם אליהו יחבור לקבוצה כלשהי בימים הקרובים - וזה, לאור ההתפתחויות האחרונות, מה שאמור לקרות - צריך להבין שאליהו יידרש לעוד זמן כדי לחזור לכושר משחק אמיתי, להשתלב בשיטת המשחק ולמצוא מקום ברוטציה, לא משנה באיזו קבוצה יחתום. גם אם היה חוזר למכבי - ועל כך נספר בשורות הבאות - היה דרוש אליהו לתקופת הסתגלות, גם פיזית וגם מקצועית. זה עניין של מספר שבועות לפחות. מה שאומר שגם אם יחתום עכשיו, הרי לפני אמצע דצמבר, אולי תחילת ינואר, כנראה שלא נראה את אליהו ה"אמיתי".
השאלה היא מיהו אליהו האמיתי: השחקן שחרך את הפרקט בעונת 2010/11, למשל (עם טופ-16 מפלצתי של 14.3 נקודות ב-71.9% מהשדה, 4.5 ריבאונדים ו-16.3 נקודות מדד בפחות מ-25 דקות) - או הצל של הפורוורד שקמל בחלקה השני של העונה שעברה (עם ממוצעים של 5.1 נקודות ב-46.9% בלבד מהשדה, 2.4 ריבאונדים ו-5.3 נקודות מדד ב-12 דקות משחק, במשוקלל בטופ-16 וברבע-הגמר)?
גם באירופה לא באמת יודעים.
***
שלשום נועד יוסי גאייר, סוכנו ועורך דינו של אליהו, עם דני פדרמן. גם נושא אליהו נדון בה. לפי תזה אחת, הפגישה לא הייתה אמורה לעסוק, במקור, באליהו, אלא בשחקנים צעירים אחרים שגאייר מייצג, ועניין אליהו עלה כבדרך-אגב. לפי תזה אחרת, הפגישה אכן הייתה אמורה לעסוק באליהו, והסיפורים על "שחקנים אחרים שגאייר מייצג" נועדו כדי לשכך את כעסם של אנשי הפועל ירושלים, שמאוד רוצים לסגור את עסקת אליהו ומפעילים לחצים כבדים על השחקן.
כך או אחרת, ידוע לנו בשלב זה שהצעה קונקרטית, רצינית, לא הניחה מכבי בפגישה הזו עבור אליהו. במקרה הטוב הועלו סכומים שאליהו לא חשב לקחת, שכן הם נמוכים יותר אפילו מאלה שהוצעו לו בתחילת הקיץ ושאותם דחה מיידית (במכבי תל אביב טוענים שההצעה, ככל שניתן לקרוא לה הצעה, אכן הוגשה). כך שבאופן מהותי, דבר לא השתנה מהקיץ; במכבי עדיין חושבים שאליהו בהחלט לא שווה 800,000 דולר נטו, וגם דיוויד בלאט לא שינה בחודשים האחרונים את דעתו המקצועית באשר לשחקן (שהתבטאה היטב בעצם ספסולו בחלקים גדולים של העונה שעברה). מה שכן השתנה זה שבינתיים מכבי החתימה שלושה שחקנים בעמדה מספר 4 (בלו, טיוס, כהן) - "כדי שחלילה לא יהיה מצב שליאור אולי יחזור", לטענת כמה מקרוביו של השחקן; והדבר האחר שהשתנה זה שאליהו החל לחשוב ברצינות על מעבר לירושלים, דבר שלא באמת עשה בקיץ. מעבר שגם בירושלים לא ממש האמינו שיקרה.
כן, ככה זה במכבי: החרדה המתמדת משבשת את שיקול הדעת. במכבי מסתכלים על הסגל הישראלי שלהם, רואים מה מתפתח בירושלים, ומבינים שעם אליהו, ירושלים תהפוך רשמית לא רק לקבוצה "ישראלית" יותר ממנה, אלא גם לקבוצה בעלת סגל מקומי איכותי לא פחות. וזהו תקדים שהוא לא פחות מהיסטורי.
כי עיקר כוחה של מכבי נסוב, לאורך כל השנים, סביב השלד הישראלי (לרבות המגויר, או המגויר-לכאורה). מימי ברודי, מיקי ואולסי (רבי אלישע בן אברהם), דרך דניאל, ג'מצ'י וגודס, עבור בהנפלד, קטש ושפר, ועד בורשטיין, שארפ, ארנולד, דיון תומאס, בלו וכו' - הזרים אולי קבעו את איכות הסגל, מבחינת תקרת הזכוכית במסגרת האירופאית, אבל מה שהבחין את מכבי מיתר הקבוצות בישראל, גם מבחינת הרמה וגם מבחינת היציבות וההמשכיות, היו שחקניה המקומיים.
ועם סגל שכולל את הלפרין (כשהוא בשיאו), כדיר, גרין, רוזן וקולמן; צעירים עם עתיד כמו אדם אריאל ורפי מנקו; ועכשיו, אולי, גם ליאור אליהו - בלי ספק, הישראלי האיכותי ביותר מחוץ ל-NBA - ירושלים תחזיק בבסיס מקומי טוב לא פחות, ויציב הרבה יותר בהסתכלות קדימה, מאשר מכבי תל אביב.
אגב, זה לא רק החשש מירושלים שהניע את מכבי לחדש את המגעים עם אליהו, אלא גם פחד מסוים מתגובת האוהדים והתקשורת. במכבי שומעים את הביקורות הקטלניות על מידת זהותו של הסגל, ומבינים שהחתמה של אליהו בירושלים תהפוך את היריבה מהבירה, גם מבחינה ציבורית ותקשורתית, לבעלת זהות מקומית מובהקת. עם אליהו ירושלים תהיה קבוצה של ישראלים. בהתחשב בהלך הרוח הציבורי, עם אליהו יכולה ירושלים להפוך לקבוצה של המדינה. תרתי משמע.
***
אליהו במלכוד כי אם הייתם שואלים אותו בקיץ, אחרי שעזב את מכבי, לאן היה רוצה ללכת, לו רק יכול היה לבחור - הוא היה בוחר באופציית אירופה. אפילו אם הוא לא יכול להבטיח לעצמו שיישאר חמש שנים בחו"ל כדי לא לספוג לאחר מכן את הפרשי המסים בעצמו, כפי שהמתין בסבלנות יותם הלפרין מאז קיץ 2008 ועד שחזר ארצה בקיץ האחרון.
"הטעות הגדולה של ליאור בקיץ היה שהוא גם חשב על כסף, ולא בעיקר על מקום להשתקם בו מקצועית", טוען גורם המקושר לאליהו. "הוא צריך היה להבין אז את מה שהוא מבין היום: הוא עומד בפני החלק השני, האחרון, של הקריירה שלו, ושהוא נמצא במקום שהוא צריך לבנות את עצמו מחדש. הוא צריך היה לקחת את העונה הזו כפרויקט, למצוא מקום שבו הוא יוכל לחזור לעצמו, כדי שבקיץ הבא יחזור גם לטופ של אירופה וגם לטופ מבחינה כספית. היום זה הרבה יותר בעייתי. קשה למצוא סיטואציה מקצועית נוחה באמצע נובמבר, מה שכן היה אפשר לעשות בחודש יולי. מצד שני, אם הוא סוגר עם ירושלים על סעיפי יציאה נוחים, זה יכול להיות רע במיעוטו".
ומה כעת, בהיעדר האופציה האירופאית? "ליאור לא טיפש, גם הוא מבין שמכבי היא אופציה טובה יותר מירושלים גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה כלכלית", אומר אחד מחבריו, "אבל הוא כל כך נעלב ממכבי, עד שלמרות הכל הוא החליט לקדם את המו"מ עם ירושלים".
גם שיחות עידוד ותמיכה מהלפרין קירבו את אליהו לירושלים, אבל מה שבעיקר קסם לו היה הרצון וההתלהבות שהפגינה ירושלים להחתים אותו. למרות שמבחינה מקצועית גם ירושלים, כמו מכבי, סגורה בעמדה מספר 4 (עם דאנקן וכדיר) - ולמרות התקציב שמוצה - בירושלים יודעים שמדובר עבורם בהזדמנות היסטורית, חד-פעמית אולי, להחתים את הישראלי הטוב ביותר (מחוץ ל-NBA). זה יכול להיות סוג של מחטף שדני קליין ניסה לבצע במשך הרבה שנים - עם שחקנים כמו גור שלף, יואב ספר, ואפילו ניסיונות פיתוי בכספי-ענק להנפלד ובורשטיין - אבל שמעולם לא צלחו; ירושלים מעולם לא הצליחה לגרום לכוכב ישראלי אמיתי, שאמור להיות בשיאו, להעדיף אותה על פני מכבי. אגב, בקיץ האחרון כשלה שוב בעניין פיתויו של דיוויד בלו. כך שהחתמתו של אליהו יכולה לסגור עבור ירושלים הרבה מעגלים.
אבל דבר אחד ברור: אם ייכרת הסכם בין ירושלים לאליהו, זה יהיה רק משום שמכבי לא באמת רצתה (ורוצה) את אליהו. היא לא רצתה אותו בקיץ, ולא מראה לו כעת שהיא מצטערת.
***
כי אולי כל מה שאליהו צריך כדי לשקם את האגו זה סליחה. אך מכבי לא מתנצלת. מקורבים למועדון מספרים ש"במכבי מבינים היום שטעו בכל הקשור ליחס לליאור, אבל יש להם כל כך הרבה בעיות עם הסגל, שלהחזיר את אליהו זו סיטואציה כמעט בלתי-אפשרית".
יובל נעימי תקוע לקבוצה "כמו עצם בגרון", לדברי המקורבים. נעימי לא ממהר למצוא קבוצה בחו"ל: המשכורת דופקת, מזג האוויר בארץ נוח, ונעימי מתנהל באיטיות. אבל זה לא רק הכסף שיורד בכל חודש באסלה של נעימי, אלא גם ג'ייק כהן ואלכס טיוס. במכבי מחפשים קבוצה לטיוס כבר זמן מה, אבל לא מוצאים. בינתיים כהן תקוע בקצה הספסל, לא הרחק מנעימי. גם טיוס, שהוא יחד עם כהן הנפגע האנוש ביותר מצירופו המאוחר של בלו, לא מתאושש בינתיים. במשחקי ההכנה קיבל טיוס דקות משמעותיות ונראה טוב לפרקים. מאז חבר בלו לקבוצה, התדרדר טיוס מטה. הוא כמעט ולא רואה פרקט (פות מ-5 דקות משחק ביורוליג), לא מצליח לבטא את עצמו, ומתחיל להתנתק מהקבוצה. טיוס נראה "לא טוב", מספרים בסביבות מכבי, "לעתים על גבול הדיכאון".
כך שהקונסטלציה המקצועית במכבי כל כך בלתי-אפשרית, שגם אם עכשיו הייתה מכבי מתעשתת, לאליהו לא היה נמצא מקום גם מן הבחינה הטכנית. אלא אם כן הייתה מכבי הולכת על רפורמה מקיפה, קיצונית, שכוללת לא רק את השאלתם של נעימי וכהן, אלא אולי גם השאלה של טיוס. לגבי נעימי, זה רק עניין של זמן. לגבי כהן, מכבי כבר דיברה עם סוכניו וממשיכה לחפש עבורו קבוצה. היא עדיין לא דיברה עם סוכניו של טיוס לגבי השאלה, ולפחות בסביבתו של טיוס טוענים ש"השאלה לא עומדת על הפרק".
מי שכן מנסה במכבי למצוא פתרון הוא דווקא ניקולה וויצ'יץ'. וויצ'יץ' עוד שיחק עם אליהו במכבי (בשנים 2007-2008) ומאוד מעריך אותו מקצועית. כשפדרמן נועד עם גאייר הובהרה לסוכן מצוקתה של מכבי באשר לסגל השחקנים, ומכאן הרעיון שאליהו יחתום לשלוש שנים, כשבעונה הנוכחית יושאל לקבוצה אחרת וישוב בקיץ. בקיץ גם עשוי בלאט לעזוב, כידוע. ומי שיכול ואמור לסייע בעניין ההשאלה הוא וויצ'יץ', עם קשריו הענפים באירופה, בעיקר במזרח-אירופה.
***
אבל ככלות הכול, הצעה מגובשת מכבי לא הציעה, וסליחה היא לא ביקשה, ובמקביל ממשיכה ירושלים לדחוף. לפני שהמריאה הקבוצה לטורקיה ביום שלישי נועד אורי אלון עם אבנר אליהו, אביו של ליאור, והניח בפניו הצעה משופרת. בירושלים טוענים שהיום, עם שובה של הקבוצה ארצה, יחודשו המגעים. התוצאות האחרונות (תבוסה בנס ציונה שהתחברה להפסדים קודמים בליגה לאשדוד ולהרצליה, הפסד כואב לקרשיאקה לו קדם הפסד לחימקי) גם הן מהוות קטליזטור להשלמת המגעים.
כאמור, ירושלים מציעה לאליהו חוזה לשלוש שנים, עם אופציות יציאה בכל קיץ לאירופה ולארה"ב. זה אומר שאליהו מוותר על מכבי תל אביב. ולמרות הפגיעה והעלבון, הוויתור הזה לא קל לו.
"ליאור רצה להרגיש שרוצים אותו ושצריכים אותו", תיאר אחד ממקורביו של השחקן את תחושותיו. "מכבי היום אולי צריכה אותו, אבל לא באמת רוצה אותו. ירושלים רוצה אותו, אבל מבחינה מקצועית פחות צריכה אותו".
בשלב הזה נראה שהרצון של ירושלים אמור לגבור. אלא אם כן יתרחש טוויסט מפתיע בעלילה. למשל זה: פיני גרשון, כך השמועות בימים האחרונים, עשוי לחתום בחו"ל. אומנם, גרשון הפך לחלק אינטגראלי משידורי ערוץ הספורט והוא מפרש את מכבי ביורוליג, אבל "פיני צריך את הכסף", אומרים מקורביו, "וסיכם עם ערוץ הספורט עוד קודם לכן שגם אם יעזוב, זה יהיה בלי 'הארד פילינגס'". אם אכן תיכנס לגרשון הצעה והוא יעזוב, אפשר שייקח אתו את אליהו.
ככה זה בעולם הכדורסל: הכול תמיד יכול לקרות, עד הבאזר. או עד שליאור אליהו ייקח את העט ליד ויחתום על החוזה.
ohad@walla.net.il