פול ג'ורג' רגיל להיות אנדררייטד. זה קרה לו כל חייו. כשסיים את התיכון הוא דורג רק במקום ה-20 בקליפורניה (לא בארה"ב כולה, רק במדינת קליפורניה), אחרי שחקנים כמו ג'רו הולידיי ודמאר דרוזן. כשהכריז על יציאה לדראפט, הסקאוטים חזו לו בחירת סוף סיבוב ראשון. צ'אד פורד, מומחה הדראפט של ESPN שם את ג'ורג' על הסקאלה המאוד רחבה בין טרייסי מקגריידי לניק יאנג. בנוסף לג'ורג' הם השיגו את לאנס סטיבנסון בבחירת סיבוב שני. אינדיאנה קיבלה על הדראפט ההוא את הציון 85. בדיעבד זה היה צריך להיות 100.
את קריירת ה-NBA שלו, ג'ורג' התחיל כרגיל מלמטה. עונת הרוקי שלו לא רמזה על היכולות המלאות של השחקן, אבל כן רמזה על גרף ההתקדמות שלו. הוא התחיל את העונה על הספסל, וככל שהעונה התקדמה הוא הצליח לקבל יותר דקות, כשב-19 המשחקים האחרונים של העונה הוא גם פתח בחמישייה. בפלייאוף הפייסרס הפסידו לבולס, וג'ורג' יצא לקיץ של אימונים.
כשחזר לעונתו השנייה הפייסרס רשמו אותו בגובה 206 סנטימטרים,אחרי שבעונתו הראשונה הוא נרשם בגובה 203 סנטימטרים. עם האתלטיות האדירה והמהירות, האורך שלו הפך אותו ליתרון גדול בעמדת הSG. ג'ורג' הפך רשמית לאחד הסטופרים הטובים בליגה וכבש את המקום בחמישייה. התפקיד העיקרי שלו היה לעצור את כוכבי היריבה. בהתקפה הוא היה לרוב האופציה החמישית והאחרונה, כשלפניו יש את גריינג'ר, ווסט, היברט, והיל או קוליסון. היו לו כמה משחקים מצוינים, אבל ג'ורג' התמקד בתפקיד ההגנתי שלו, ולא דרש את הכדור בהתקפה.
בפלייאוף 2012 הפייסרס הגיעו למפגש מול מיאמי בחצי גמר המזרח. אף אחד לא נתן להם סיכוי, אבל הם הצליחו להפתיע כשעלו ליתרון 2:1. היה ריח של הפתעה באוויר, אבל בשלב הזה וייד חזר לחיים וההיט ניצחו בשלושת המשחקים הנותרים כדי לעבור את הפייסרס. התחושה באוויר הייתה שלפייסרס יש בסיס מעולה (היברט, ג'ורג', היל), אבל דני גריינג'ר הוא לא השחקן הנכון להוביל אותם. הוא סקורר נהדר, אבל לא סופרסטאר. התחושה הייתה שלג'ורג' יש את הפוטנציאל לעשות זאת, אבל לא את החוצפה. עד שלא ידרוש את הכדור זה לא יקרה.
השחקנים שמנצלים כל רגע בבלגן של פתיחת העונה
ירד כמו גדול: האיש שאמר "לא" ללברון ג'יימס
טקסס ההכתרה: מאחורי הקלעים של הדרבי הישראלי ב-NBA
כאן התערבו המזל והגורל. לעונתו השלישית בליגה ג'ורג' התכונן להיות הסייד קיק של דני גריינג'ר. גריינג'ר פתח את העונה פצוע, בהמשך שותף רק בחמישה משחקים, ולא היה רלוונטי. הפייסרס חיפשו מישהו שייקח את המושכות. ג'ורג' התחיל את 2012/13 בצורה רגועה מאוד, ואפילו מאכזבת. ב-12 המשחקים הראשונים ג'ורג' זרק לסל בממוצע 11.5 פעמים, והסתפק ב-13.4 נקודות. המשחק ה-13 נגד ניו אורלינס סימן את המפנה, כשגורג' הוביל את הפייסרס לניצחון אחרי הארכה. הוא זרק לסל 21 פעמים וסיים את המשחק עם 37 נקודות. היו לו משחקים רעים גם אחרי המשחק הזה (4 נקודות נגד סקרמנטו, 0 נגד גולדן סטייט), אבל ממוצע הזריקות עלה משמעותית (15 זריקות למשחק) וביחד איתו ממוצע הנקודות (18.2). ההזדמנות הייתה שם, וג'ורג' לקח על עצמו את תפקיד השחקן המוביל בפייסרס. אחרי פתיחה הססנית, ג'ורג' הוביל את הפייסרס עד המקום השלישי במזרח.
הוא פתח את פלייאוף 2013 בטריפל דאבל נגד אטלנטה ובהמשך הפייסרס ניצחו 2:4 בסדרה. הוא השבית את כרמלו והניקס בשישה משחקים, וחזר שוב ליריבות המתפתחת נגד לברון ג'יימס ומיאמי. ג'ורג' לא אכזב והיה ענק בסדרה מרתקת שנגמרה רק אחרי שבעה משחקים. הוא הפך לשחקן מוביל, אבל עדיין ירד מהפרקט אחרי הפסד קשה.
כאן הגיע הקיץ האחרון. בראיון לNBA TV- ג'ורג' סיפר שהגיע לעונה השלישית ההיא לא מוכן. דני גריינג'ר היה אמור להיות הכוכב. לקח לו זמן להבין שזה הזמן שלו. כבר מסיום העונה שעברה היה ברור שהוא המנהיג החדש, והיה לו קיץ שלם להתכונן. הנהלת הפייסרס הסכימה כשנתנה לג'ורג' חוזה שמכריז עליו כשחקן פרנצ'ייז (קבוצה רשאית לתת לשחקן אחד חוזה באורך 5 עונות אחרי חוזה הרוקי שלו, ג'ורג' קיבל אותו). בנוסף הוא קיבל את סעיף דרק רוז, סעיף שמאפשר לו להרוויח 10 מליון דולר יותר לאורך תקופת החוזה בתנאי שהוא עומד בתנאים מסוימים. כדי שהסעיף יתממש ג'ורג' חייב להיבחר לאחת מחמישיות הליגה בסיום העונה. יש לו 10 מיליון סיבות לתת עונה מדהימה, והוא התחיל אותה במהירות מסחררת.
ג'ורג' לוקח כ-18 זריקות בממוצע למשחק, והוא קולע ב-46% מהשדה. הוא קולע 3 שלשות ב-42%, והולך לקו 6.6 פעמים, משם הוא פוגע ב84%. הוא הקפיץ את ממוצע הנקודות שלו מ-17.4 ל-25.1. התוספת בהתקפה לא באה בשום פנים על חשבון ההגנה, שם הוא שומר על המספרים מעונה שעברה (7 ריבאונדים בהגנה ו-1.7 חטיפות). השיפור הוא עצום, אבל הוא הופך למפיל לסתות כשמסתכלים על מדד ה-PER של ג'ון הולינגר (לשעבר פרשן בכיר ב-ESPN, כיום עוזר GM בממפיס גריזליס).
הולינגר פיתח נוסחה שלוקחת בחשבון את התרומה של שחקן על הפרקט, והופכת את כל הסטטיסטיקות למספר אחד שמאפשר להשוות בין שחקנים שונים בעונות שונות. המדד בוחן בעיקר תרומה התקפית, אבל מכיוון שכרגע בוחנים את השיפור ההתקפי של ג'ורג' זה לא קריטי. ממוצע הליגה הוא קבוע ועומד על 15.0. בעונה שעברה, עת נבחר לשחקן המשתפר, פול ג'ורג' עלה מ-16.55 נקודות מדד ל-16.84 נקודות מדד. הוא היה מעל ממוצע הליגה, ונשאר שם. המשמעות העיקרית היא שהשיפור שלו בעיקר היה תוצאה של יותר דקות. העונה הנוכחית המדד שלו הוא 25.98. זה שיפור עצום בכל קנה מידה. בארבעת המשחקים הראשונים של העונה הוא עמד על 30.6, וההאטה הקטנה שלו לא עצרה את הריצה של אינדיאנה.
הוא האופציה הראשונה בהתקפה של אינדיאנה, הוא מפעיל את החברים, הוא קולע באחוזים מצוינים, הוא סוחט עבירות, וכמו בשנה שעברה, ביחד עם היברט מוביל את ההגנה הטובה בליגה. אינדיאנה עוצרת את היריבות שלה על 39% מהשדה, ו-85.3 נקודות. כמובן שהם במקום הראשון בליגה (כמו גם במדד של הולינגר שמודד את היעילות ההגנתית).
כל הפוטנציאל העצום של ג'ורג', האתלטיות, האורך, השמירה, יכולת הקליעה, הסיום מעל הטבעת, נראה שהכול מתחבר עכשיו. גם הצד המנטלי. אחרי הניצחון על שיקגו ג'ורג' אמר בראיון: "התאמנתי הרבה זמן בשביל זה. אני רוצה את הרגע הזה, ואני לא מתכוון להירתע ממנו". הגובה, הקליעה והאתלטיות כבר אתגרו את מיטב שומרי הליגה. בקיץ הוא הוסיף יכולת כדרור מרשימה, ויכולת מסירה שמאפשרים לו לתפקד כמנהל משחק. הוא יודע לנצל את הדאבל טים ולמצוא את השחקן החופשי.
ומעבר לכסף, ליוקרה, ולמעמד, יש משהו נוסף שמניע את ג'ורג' ואת הפייסרס. יש להם חשבון לא סגור. פעמיים ברצף הם הודחו מהפלייאוף על ידי מיאמי, אחרי שהובילו בסדרה. העונה הזו היא עונת הוכחה עבורם, ובינתיים גם ג'ורג', וגם הפייסרס עוברים את המבחן בהצטיינות. לוח המשחקים שלהם היה קל מדי בפתיחת העונה. הם פגשו רק קבוצות תחתית (סליחה ברוקלין, סליחה שיקגו). למעט משחק בית נגד ממפיס, ומשחק חוץ בשיקגו אין להם מוקשים גדולים עד סוף החודש. העונה תתחיל באמת ב-1 בדצמבר, אז יצאו הפייסרס למסע במערב שיתחיל בלוס אנג'לס נגד הקליפרס, ובמהלכו הם יפגשו את סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי. הם יחזרו הביתה למפגש מול לברון וההיט. זה יהיה המבחן הרציני הראשון למנהיגות של פול ג'ורג'. זה יהיה המבחן האמיתי הראשון של הפייסרס.
ברשת כבר שואלים האם ג'ורג' טוב מדוראנט, מה שאומר שג'ורג' כבר לא אנדרייטד. אבל לאור לוח המשחקים של הפייסרס אולי הוא מוערך יתר על המידה. לדעתי ג'ורג' עדיין לא שם. הוא לא יכול להגיע לשם במהלך העונה הרגילה. המעמד הזה של דוראנט, לברון, קובי, דאנקן הוא לא מעמד שמגיעים אליו בעונה הרגילה. ג'ורג' התקרב מאוד בפלייאוף האחרון, העונה הוא צריך לעשות את הצעד הנוסף.
