שיעור בזובור: על התפרעות אוהדי חיפה כלפי תמיר כהן

לרווחת הצופה: האצטדיון בנתניה פשוט נפלא, והפעם, תודות לאכזבות ירוקות, אפילו לא היו פקקים. גם לוח הענק בפאה הדרומית הופקע לטובת שידור ישיר של המשחק. אבל מה עם שעון משחק? למה תמיד משהו אחד על חשבון השני?

קופות: 88 מבוגר, 44 ילד/חייל, ואין כרטיסי סטודנט. יקר מדי למשחק בית של הפועל רעננה. יקר מדי לכדורגל הישראלי, שכנראה נרדם בשיעור מבוא להיצע וביקוש. במושבה, כשמכבי פתח תקוה אירחה את מכבי חיפה, כרטיסים עלו 50, וכמות הקהל והרווח בהתאם. רעננה פגעה באוהדים ובחשבון הבנק שלה. חבל.

קהל מכבי חיפה: כ-2,000 ירוקים הגיעו, פחות מחצי מהכמות שהגיעה לתמוך בקבוצה במושבה. רצף המפלות והמחירים הלא נוחים העלימו אוהדים רבים. הצטיינו: שריקות הבוז במחצית. ציון: 5 (ציון לאחר שריקת הסיום: 0)

קהל הפועל רעננה: ההסעות עבדו היטב, ויותר מ-1,000 הורים וילדים הגיעו ליהנות. אפילו קצת עידוד היה. אבל קצת. ציון: 6

בפינת האנקדוטה: רק שתי קבוצות לא כבשו בחמישה משחקי ליגה העונה: מכבי חיפה והפועל ניר רמת השרון.

בנאדו זוכה לגיבוי: ”אעזור לכם להתאושש, אבל תעזרו גם לי”

מה משתק את מכבי חיפה? שלום תקווה מנתח

תמיר כהן התראיין למצלמות הטלוויזיה, הילד בידיים, שום דבר לא יכול להוריד את החיוך מהפנים. "קח את הטלפון ותחייג לאישתי בבקשה", הוא מבקש ממישהו שנמצא לידו. הידיים כבדות, וכהן רוצה שהאישה תבוא ותיקח את הילד.

אריק בנאדו עוד לא הספיק להתראיין, השיער מלבין בקצב של אולמרט, הפנים ארוכות משל סוס. "קח את המפתחות, הקוד הוא X X X X", הוא מבקש ממישהו שנמצא לידו. בחוץ כמאה אוהדים איומים, ובנאדו אפילו לא יכול לצאת לבד אל הרכב.

***

זה לא שעברו על תמיר כהן שנים קשות. זה כבר מזמן הרבה יותר מזה. באמת שחשבנו שהקריירה גמורה, די, כמה אפשר. תמיד זוכרים את הסוף והסוף של כהן במדים הירוקים לא נתן רמיזה לכך שעוד נשאר משהו ברגליים האלה, אולי אף בראש. ופתאום הוא כמו חדש. שער שלישי העונה, וכל שער בום. הוא קרע את הרשת של בויאן שראנוב וסימן לב גדול לאבא אבי, הדמעות כבר העלימו את העיניים. היה מרגש, ואי אפשר שלא לשמוח בשבילו.

במסדרון שמוביל מחדר ההלבשה הוא רקד בתנועת נהיגה (אין דרך אחרת להסביר את זה), השיער המתארך זז מצד לצד על פניו. "אין שום דבר מיוחד בגול הזה", שיקר. "זה גול שהביא שלוש נקודות להפועל רעננה, גול חשוב לקבוצה. זה לא אני נגד מכבי חיפה. מה שהיה לי שם הסתיים בצורה שהסתיים, כל אחד הלך לדרכו. אני, עם ההחלטה שעשיתי, אני המאושר באדם".

כהן המשיך עם עוד כמה משפטי ממלכתיות, ועמד לצאת החוצה, לעבר ההמון. אנשים מסביבו ביקשו שלא יעשה זאת, הרי כמאה משוגעים דורשים ראשים של כל העולם שם בחוץ. כהן הגיב בתנועת ביטול של 'מה כבר עשיתי להם, יהיה בסדר'. הוא טעה.

את הצרחות והצעקות שמעו עד לחדר ההלבשה. בחוץ נגלה מחזה מביש. עשרות אנשים, שלא נגדירם כאוהדי מכבי חיפה כי זה יעליב את מועדון מכבי חיפה, צבאו על הרכב. חלאות רבות היו שם, במרחק נגיעה מהקשר. ואז הם צעקו 'אבי כהן מת', ממושכות. הם צעקו 'נאצי', הם צעקו עוד דברים שכואב לכתוב.

תמיר כהן נשבר.

הוא החל לצרוח, חזק יותר מכל החלאות.

"אכפת לכם ממני?!", צווח, "בכלל אכפת לכם ממה שקרה לי? נקרע לי הלב. נקרע לי הלב. ואתם? אכפת לכם? שנתיים ישבתי שם, התייבשתי. שנתיים!".

הם לא התרגשו מהמחווה. הנאצות הקשות המשיכו, עד שלבסוף פונו האוהדים מהמקום. אחד הגיע ופתח את הדלת של הרכב. אתה חושב שזה צדיק בסדום שמגיע להתפייס, לבקש סליחה בשם חלאות רבות. אבל אז הוא אומר "תמיר, אתה הפלופ הכי גדול בהיסטוריה של מכבי חיפה", חותם בקללה, והולך אף הוא.

מגעילים.

כמה דקות לפני כן, הם קיללו וכמעט תקפו עיתונאית שניסתה לצלם את המתרחש.

כמה דקות לפני כן, אחד מהם העיף מצלמה מידו של אחד הצלמים.

כמה דקות לפני כן, הם התגברו על מחסום משטרתי אומלל והגיעו עד לדלת הכניסה לחדרי ההלבשה. דלת זכוכית עאלק-משוריינת שמאחוריה עמדו שני סדרנים שלא עשו יותר מדי. העבריינים הכו בדלת, וכמעט שברו אותה. הם קיללו כל מה שזז, שמו חולצה על הפנים, כמו שפחדנים שמים, והמשיכו לקלל.

שוב, לא ניתן לעשרות האנשים האלה את הכבוד להיקרא אוהדי מכבי חיפה. לא נשייך אותם לקבוצה ענפה של אוהדים ראויים. לא מכבי חיפה צריכה לטפל בהם, ולא ההתאחדות לכדורגל. מעניין לשמוע היום כמה מהם נעצרו או עוכבו. כמה מאותם מתפרעים, שהגיעו לרכב של שחקן כדורגל, שכמעט שברו מצלמה של עיתונאי, שנכנסו לאזור סטרילי באצטדיון כדורגל וכמעט נכנסו עמוק יותר – כמה מהם ייענשו על המחדל.

והסדרנים, שני הסדרנים הללו. הם נשארו בפנים אדישות. הם ראו את העבריין שהכה את המצלמה, ולא עשו דבר. "אני עושה את העבודה שלי", אמר אחד מהם. אז מה היא? מה היא העבודה שלך?

כמעט כל שחקני מכבי חיפה חטפו קללות ביציאה, למעט גוסטבו בוקולי. על אייל גולסה לא היה מה לדבר, הוא יצא בליווי משטרה צמוד. עוד כשראו אותו במסך הענק, בדקה ה-18, הבוז היה ברור מאוד. אנדלובו ופלאח יצאו ביחד לעבר הדשא, והדרום אפריקאי סימן לעבר השער ואמר לחברו: "אכזבתי את הקבוצה היום, היו לי הרבה הזדמנויות טובות". העיניים של דקל קינן נצצו, הוא היה שבור.

מדהים שהם שוב באותה באר, מכבי חיפה. מדהים שבנאדו באותה סירה עם ראובן עטר. אבל זו בעצם סירה גדולה הרבה יותר. באותה סירה גם נמצא אלישע לוי, על שתי אליפויותיו והמוט שנזרק לעברו, ורוני לוי, על השלוש שלו ועל המטריות ועל "אליפות בלי מאמן". בנאדו אמר שהוא מאמין שהוא יכול להוציא את הקבוצה מהמצב הזה, אבל השאלה הגדולה היא – מאיזה מצב ולאיזה מצב?

"המטרות השתנו", הודה המאמן, "אלו לא אותן מטרות. אנחנו בתחתית וזו עובדה, ולדבר על דברים גבוהים זה לא יהיה נכון. יש לנו סגל טוב שאמור להצעיד אותנו למקום אחר. אני לא מדבר על אליפות, אבל על מקום אחר מאיפה שאנחנו עכשיו".

בנאדו מבין. הוא יודע שבשיא, בשחזור ריצה מטורפת ומופרעת כמו בשנה שעברה, הוא כנראה יגיע גג לסגנות. קשה להאמין שפער ה-11 (ואולי 14) ייסגר, לא עם הסגל הזה. אז לאן בנאדו הולך, במועדון שהופך את סמליו לאבק בעשר שניות? מאיזה בוץ הוא מנסה לצאת, מה המטרה הסופית? בעשורים האחרונים, מכבי חיפה זו אימפריה. ובכל זאת, כמעט ואין מאמן שיוצא מהקבוצה הזו במצב צבירה סביר.

לפני שנתיים לערך, חבר למקצוע, איש שיודע דבר או שניים בכדורגל הישראלי, יצא בהצהרה שנשמעה אז לא הגיונית. מכבי חיפה זו אפיזודה חולפת, אמר. לכל קבוצת פריפריה היו התקופות שלה. להפועל פתח תקוה, למכבי נתניה, וגם למכבי חיפה. זה בר חלוף, התעקש, ההתרסקות בדרך, ואחריה הבינוניות תחגוג.

תזה מאוד מהפכנית, ונכון, עדיין קשה מאוד להאמין שתתרחש עד תום. אבל תודו שבימים טרופים אלו – של תחתית, של גולסה, של עמאשה, של קטן, של אין-חלוץ, של כאוס, של קהל כה קשה – תודו שקשה לראות מה יוציא את הירוקים מהמצב הזה, וקשה להמר מתי כתר האליפות יחזור אל הכרמל.

ה"יש" של מנחם קורצקי אחרי השער של תמיר כהן היה ה"יש" הכי גדול של מאמן השנה. "יש" כוחני כזה, צודק, של 'עבדנו על התרגיל הזה הרבה זמן'. אחרי המשחק קורצקי הרשה לעצמו לשרוף את התרגיל ("ממילא לא נוכל להשתמש בו יותר"), ונתן לוואלה! ספורט הצצה לקלסר שלו. המאמן העולה דפדף בין עשרות תרשימים, אותם כמובן אסר לפרסום, עד שהגיע לתרגיל המדובר. "הנה, במקום בלדוט זה היה תמיר היום", הוא אומר. "זה משהו שעבדנו עליו הרבה. הנה המסירה, פה החסימה, ואז תמיר נשאר לבד, רק לבעוט. יש לנו בנק תרגילים, ובכול פעם מכריזים על תרגיל אחר". "תרגיל יפה", החמיא בנאדו, "הכרנו אותו אבל לא הצלחנו למנוע אותו".

ליברפול עשתה תרגיל כזה לפני כמה שנים, ומאז הרבה מנסים לחקות. "גם הפועל", קורצקי שוב הראה בקיאות, "לפני כמה שנים, עם זהבי".

קורצקי מוכיח את יכולתו, וחושף יתרונות שבוע אחר שבוע. החמיאו לו על המוטיבציה, על בניית הסגל, על הסגירה ההגנתית, ומאתמול הוא קיבל עוד וי, עוד גושפנקה – מאמן מודרני, ערמומי, שקדן. "הוא נותן לנו אמונה שאנחנו שווים לכל קבוצה בליגה הזו", החמיא תמיר כהן למאמן שלו. "הניצחון הזה חשוב במיוחד, כי כולם ראו שאנחנו מסוגלים להתמודד ברמה הכי גבוהה בארץ, ולשם הפועל רעננה שייכת".

דבר אחד בטוח: קורצקי בהחלט שייך לשם.

לתגובות: orenjos@walla.co.il

צפו: כל שערי השבת בקליפ אחד

כדורגל ישראלי בוואלה! ספורט