למה אסור לפטר את בנאדו: סיכום מחזור בליגת העל

מכבי חיפה מבינה משהו חשוב יותר מאיכות המאמן שלה. המסע לגאולה לא ייגמר בעונה אחת כפי שסברו בקיץ, פיטורי עטר יצרו בעיה גדולה מזו שרצו לפתור. חמי אוזן סוגר מחזור, מצדיע לגישה של סוזה, מסביר כיצד ההשאלות פגעו בסלליך וכואב את אות הקלון של הפועל חיפה במקום ה-3

חמי אוזן
one

like

העובדה שפאולו סוזה בחר להביא לישראל, מכל השחקנים שיש בעולם, דווקא את ניקולה מיטרוביץ', אומרת לא מעט עליו. צריך הרי לזכור מי זה פאולו סוזה. בישראל אולי לא מתייחסים אליו כך, אבל סוזה היה אחד הקשרים הכי טובים ומשפיעים בשנות ה-90 בכדורגל האירופי. זכינו, ממש כך, להכיר מקרוב את אחד השחקנים היחידים שזכו בליגת האלופות שנה אחרי שנה בשתי קבוצות שונות, אגדה של ממש. סוזה גם עבר באנגליה כמאמן ויש לו כל הפריבילגיה להתנהל כמו כוכב. ראינו כבר בישראל מאמנים שישבו על אותו ענן עליו נמצאת גם אגדת כדורגל כסוזה. שחקנים מסוגם של מיטרוביץ' פחות עניינו אותם, והם בוודאי לא נקשרו אליהם כך. הקשר בין סוזה למיטרוביץ' מראה איזה סוג של מאמן הוא. מאמן שמתאים את עצמו למציאות ומשפר שחקנים שהוא אמור לראות בהם גרגר אבק, מהמקום הגבוה שבו הוא נמצא כאישיות כדורגל.

את הגישה הזו סוזה מדגים היטב בסיפור ההצלחה שלו במכבי תל אביב. לפני שהוא הגיע, הבטיחו לנו משוגע שלא שולט בעצמו, אבל היום אנחנו מגלים מאמן אחר לגמרי. מאמן שיודע לשכוח מהעבר המפואר שלו ומהירידה בקריירת האימון שלו. מאמן שיודע לתת לעומרי בן הרוש ביטחון, מאמן שמסוגל לשים לב לכישרון של איזה דן איינבינדר, מאמן שיודע לבנות מערך משחק כדי להבליט את האיכויות של איזה ערן זהבי אחד. מאמן שיודע להעביר לא מעט מהארומה האירופית הענקית שלו לאזובי הקיר מישראל. רק אדם עם האישיות הנכונה מסוגל להעביר משהו מעולם אחד לעולמות אחרים. למזלה של מכבי תל אביב, סוזה הוא לא היחיד שנבחר ליחידה המובחרת הזו קודם כל בגלל האישיות הנכונה.

עוד בוואלה! NEWS

השפים הטובים בארץ בשיתוף פעולה ייחודי

בשיתוף רשת מלונות דן
לכתבה המלאה
מאמן שיודע להעביר לא מעט מהארומה האירופית הענקית שלו לאזובי הקיר מישראל. סוזה עם ברק יצחקי (צילום: ברני ארדוב)

Comment

המעבר של סינטאיהו סלליך לבית"ר ירושלים של אלי כהן יכול להיות קריטי במבחן הזמן. אחרי הכול, סלליך שייך לסוג מסוים של צעירים מוכשרים – כאלו שחייבים מאמן או מסגרת קבועה ומקצועית שתלטש את הכישרון שלהם. יש צעירים שמצבם דומה לסלליך (משמע, שייכים לקבוצה גדולה שלא ממש משתמשת בהם) והם צריכים יותר מכל דקות משחק. יש כאלו שעדיף להם להנהיג קבוצה קטנה יותר בשלב הזה של הקריירה ויש כאלה שמה שנכון עבורם הוא להתבשל לאט יותר כשחקני ספסל בקבוצה גדולה. אין נוסחה אחת. במקרה של סלליך הצורך הדחוף יותר זועק לשמיים – איש מקצוע או גוף מקצועי שיכוון אותו וינווט את הכוח המתפרץ הזה למקום חכם ויעיל יותר.

כבר היום בבית"ר ירושלים אפשר לראות את גודל הבעיה. סלליך, במידה רבה, הוא קורבן של המציאות הזו, בה מתלבטים ומתרסקים לא מעט צעירים מוכשרים. סלליך הוא קורבן של יותר מדי השאלות ופחות מדי הכוונה. הוא עבר מיד ליד, כשכל אחת מהידיים השתמשה בו לצרכים המיידיים שלה ולא לאלו של השחקן. וזה בסדר, חוץ מההשפעה על היכולת של סלליך, שכבר יותר מדי שנים נראה אותו שחקן. אותו כדרור נהדר, אבל אותן בעיות בשחרור הכדור. אותה תנועה מהירה קדימה, אבל גם אותו חיפזון והיעדר תחכום. חוסר מחץ, חוסר עקביות. יותר מדי קבוצות שמשתמשות וזורקות. עד ההשאלה הבאה.

בבית"ר, למזלו, סלליך כבר פוגש מאמן שעבד איתו בעבר, בעכו ליתר דיוק. האם זה יכול לעזור לו כעת? ספק רב. סלליך הגיע לנקודת האל חזור בקריירה. או שאתה עושה צעד קדימה או שתמשיך להיות מטבע שעובר בין סוחר לסוחר, עד לשחיקה הסופית. אלי כהן, יאמר לזכותו, מקפיד להאמין בסלליך ולפתוח איתו בהרכב למרות שלא מגיע לו. מה שבעכו היה צעיר, רענן ובועט, נראה בבית"ר כמו משהו שאי אפשר לסמוך עליו. היום בו אלי כהן לא יוכל יותר לשקר לעצמו ויוריד את סלליך למקום הראוי לו, הספסל, מתקרב בצעדי ענק. סלליך לא צריך עוד עונה ממנה לא יפיק שום תועלת לקריירה שלו. הוא חייב לקרוא את הכתובת על הקיר לפני שהוא מאבד מומנטום בשלב הכי חשוב בהתפתחות של שחקן מוכשר. לפני שהוא הופך להיות שחקן בהפועל עכו.

או שאתה עושה צעד קדימה, או שתמשיך להיות מטבע עובר לסוחר. סלליך (צילום: ברני ארדוב)

Share

1. איתי שכטר היה צריך כנראה את המשחק הנוראי שלו בטדי מול בית"ר ירושלים כדי להבין באמת את גודל הצרה שבה הוא מצוי. פתיחת העונה המזעזעת שלו לא עשתה את העבודה. היא כנראה לא הייתה מספיק זועקת. שכטר התנהל כמי שלא מבין מה רוצים ממנו, וגם היכולת החלשה בנבחרת ישראל והירידה לספסל נראו לו כמו גשם שתכף ייפסק. המשחק של בית"ר נתן לשכטר את הסטירה שהוא היה זקוק לה. גם כוכבן מסוגו לא יכול היה להבין אחרת את מה שקרה שם. שזה לא המאמן, וזו לא הקבוצה, זה הוא. זה הוא ששבע, זה שאיבד כיוון, זה הוא שחייב להתנהל כמו שחקן בעונה הראשונה שלו בליגת העל. התגובה הילדותית של שכטר בסיום המשחק ברמת השרון והמתקפה על העיתונאים יכולה להתפרש כשמחת עניים עלובה. אלא שבמקרה של שכטר זה בדיוק מה שהוא היה צריך: להרגיש שוב עני ולהעריך את מה שנראה מובן מאליו עבורו.

2. הרכלנים הרבים בהפועל תל אביב מספרים שרן בן שמעון לא מדבר יפה על השחקנים שלו כשהוא מסתובב לספסל במהלך משחק. אלא שהאופן שבו הקבוצה הזו מתפתחת סותר במידה לא מבוטלת את הקשקוש התורן. קשה לדעת היכן הרכבת הזו תעצור, אבל דבר אחד חייבים לומר לזכותו של המאמן שנמצא תחת זכוכית מגדלת. השחקנים אתו. לאורך כל המשברים הקטנים שמלווים את העונה של האדומים, קשה היה למצוא סדק אמיתי בין בן שמעון לאלו שאמורים להגשים את התיאוריות שלו. במקרה של מאמן מסוג כזה, זה חשוב שבעתיים. בהפועל תל אביב משחקים לא מעט רכלנים סדרתיים, שזוכים לגיבוי מיתי מצד עיתונאים שהם אוהדי הקבוצה, אבל נכון לעכשיו הם לא מצליחים לערער את הסמכות שיש לבן שמעון על השחקנים. שחקני הפועל תל אביב עדיין מגיעים לכל משחק כאילו הם לא זוכרים מה קרה שבוע קודם לכן. הם לא ממהרים להעביר אחריות דרך ציטוטים עלומי שם וניכר שיש בהם את ההערכה הנדרשת למאמן שמוביל אותם. בסופו של תהליך, זה יכולה להיות אבן הדרך החשובה ביותר בבניית הפועל תל אביב של רן בן שמעון.

3. לא אוהדי הפועל תל אביב ילכו שבי אחרי הסיפור היותר מדי טוב הזה שנקרא עידו חג'ג'. לא הם. לא הם יאמינו בקלות לא אחראית לאדם שבא ומוציא בכזאת פזיזות כסף מהכיס שלו. לא הם יקנו את הסיפורים על רוכש חדש שהגיע והסכים להשאיר דווקא אותו, זה שעסוק כל כך בכמות האזכורים שלו בתקשורת. בימים בהם הספינה חזרה אל דרכה המתמשכת לעבר חוף מבטחים, הם בוודאי יידעו לפקוח עין אחרי שלגייה האדומה.

צריך להרגיש שוב עני ולהעריך את מה שנראה מובן מאליו עבורו. שכטר (צילום: ברני ארדוב)

המחזור הבא

הפועל באר שבע – מכבי תל אביב

לאורך חגיגות העלייה המופרכות של הפועל חיפה למקום השלישי, המאמן שלומי דורה הקפיד לומר משהו די מדהים: הקבוצה שלי משחקת לא טוב. דורה לא אמר זאת כדי להצטנע. הוא אמר זאת כי הפועל חיפה באמת משחקת העונה לא טוב. גם הוא מבין שהמיקום הזמני הוא יותר מכל תעודת עניות לליגת העל. הנה, תראו את הפועל באר שבע: בשני משחקיה האחרונים היא שמרה על המקום השני, למרות שצברה נקודה אחת בלבד. אותה הפועל באר שבע תידרש בשבוע הקרוב להציל את הליגה הזו, כי במקרה של ניצחון צהוב בבאר שבע, אפשר יהיה לחזור לעונת המלפפונים האהובה כל כך בישראל. גם בימים בהם רוני לוי אימן במכבי חיפה וגאידמק הזרים מאות מיליונים לבית"ר ירושלים, לא הייתה כזו עליונות בליגה. וכזו נחיתות ומסכנות בקבוצות שבאות אחריה. נכון לעכשיו, זו ליגה בלי שום סיפור גדול למעט מכבי תל אביב. את האמת על בני סכנין למשל גילינו במשחק המרכזי ביום שני בבלומפילד. הפועל באר שבע תנסה ביום שני הקרוב להראות שהיא לא שייכת לקבוצת המתחזים הזו.

חוגגים, חוגגים - אבל בסופו של דבר ההפתעה שלהם היא תעודת עניות לליגה. שחקני הפועל חיפה (צילום: אדריאן הרבשטיין)

הפועל רעננה – מכבי חיפה

למכבי חיפה אסור לפטר את אריק בנאדו. למכבי חיפה אסור לפטר את אריק בנאדו לא כי בנאדו לא נכשל, ולא כי בחירת השחקנים שלו התבררה כחכמה. מכבי חיפה לא צריכה לפטר את בנאדו לא כי הוא מנהל את המשבר הנוכחי כמו שאפשר לצפות מפיגורה ברמתו. להפך, בנאדו נראה אובד עצות, וגם אם הוא קורבן לחוסר היכולת של מכבי חיפה לתפקד בתור מועדון מספר 2 בישראל, בתור אנדרדוג, וגם אם הוא רק חלק קטן ממערכת מאוד מושקעת שלא מצליחה במשך שנים לאתר שחקני רכש ראויים למועדון, וגם אם הכול התחיל בעימותי הטריטוריה בין המנכ"ל למאמן בימי רוני לוי, וגם אם את כל הסיפור של מכבי חיפה בשנים האחרונות אפשר למצוא בסיכום הקריירה של אלון חרזי בתור "סקאוט המועדון", בנאדו היה חייב להשיג יותר העונה. ובטח לא לגמור אותה במחזור השביעי. הכישלון שלו לא פחות גדול מזה של ראובן עטר, שלא קיבל עונת הרצה לפני עונת המבחן. אבל למכבי חיפה אסור לפטר את אריק בנאדו כי העונה היא מבינה משהו חשוב יותר מרמתו של מאמן כזה או אחר. המשבר אליו נכנס המועדון לא ייגמר בעונה אחת, כפי שסברה בקיץ, וכנראה לא יסתיים בשתי עונות. המשבר ההיסטורי של מכבי חיפה הוא כאן כדי להישאר עוד הרבה מאוד זמן.

כשמועדון רק נכנס למשבר כזה, עליו לחסן את עצמו מפני הרע מכל – מעמד מאמן רעוע. זהו מצב הרסני שחוזר על עצמו פעם אחר פעם. הקבוצה טיפה מקרטעת, אבל היא מתקשה לצאת מזה כי השחקנים יודעים שהכול קם ונופל על המאמן. וראשו הוא זה שיעסיק את כולם בתקופה הקרובה. ההוכחה הפשוטה לכך היא גם כואבת. הנה, מכבי חיפה פיטרה בעונה שעברה את ראובן עטר, אבל היום מתברר שזה לא שינה מאומה בנוגע למעמדו האיתן של המאמן. כמה משחקים לא טובים בתחילת עונה שדווקא נראתה מבטיחה, וכבר כולם רצים להתחבא מאחורי ראשו של המאמן. איש לא לוקח אחריות. גם לא הקפטן הדגול יניב קטן, ששנתיים ברציפות לא מתפקד כראוי דווקא בימים כאלו, והמועדון טרוד בעיקר בדבר אחר, גם כי גררו אותו לשם – הג'וב של אריק בנאדו. זו מציאות שתחכה גם למאמן הבא שיגיע למועדון, שצריך לערוך רוויזיה ארוכת טווח לפני שהוא משקם את עצמו.

לכן, הדרך הנכונה להתמודד עם הרגל בעייתי שכזה, היא להתעמת אתו. לתת לבנאדו לסיים את העונה ולהחליט כבר עכשיו מי מהשחקנים הקיימים מסוגל להפוך לחלק מהשלד העתידי של מכבי חיפה, ואתו לרוץ לאורך זמן. המצב הזה מזכיר במידה מסוימת את מה שקרה למכבי חיפה בשבע השנים הרעות בשנות ה-90. שפיגל עזב, אוהרין פוטר ואלי כהן נזרק, רק כדי ללמוד מהטעויות האלה בשתי העונות של אברהם גרנט שלא עברו חלק אבל הסתיימו בהצלחה לא מעט בזכות התגובה השונה להרגל הנוראי. מאוחר יותר, יעקב שחר כבר שיקם את שמו בתור מפטר מאמנים סדרתי ויהפוך להיות שם נרדף להתעקשות נכונה לתת למאמנים לסיים עונות כמו שצריך. הגיע הזמן שמכבי חיפה תחזיר לעצמה או יותר נכון תציל עכשיו את ההרגל הנכון שסיגלה בימים היפים. לפחות את זה. אחר כך אפשר יהיה לחשוב בצורה רגועה יותר על בניית סגל שמתכתב באמת עם אותה תקופת זוהר.

יש הרבה סיבות להיפרד ממנו, ובכל זאת - מכבי חיפה חייבת להתעקש להשאיר אותו לפחות עד סוף העונה. בנאדו (צילום: ברני ארדוב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully