אנגליה געשה וסערה אמש (שלישי) בעקבות פרסום האוטוביוגרפיה המדוברת של סר אלכס פרגוסון. רבים חיכו לאורך שבועות ארוכים לקרוא על מיטב זכרונותיו וסיפוריו של המנג'ר הסקוטי שהוביל את מנצ'סטר יונייטד לאורך 26 וחצי שנים עד שפרש במאי האחרון, כשהוא אלוף אנגליה.
ואכן, פרגוסון לא איכזב, לא בספר ולא במסיבת העיתונאים החגיגית לרגל השקתו. האוטוביוגרפיה נוגעת בשלל דמויות מפתח, 30 על פי התקשורת האנגלית, שעברו בחיי הכדורגל של פרגוסון וביניהן כמובן דייויד בקהאם, כריסטיאנו רונאלדו, רוי קין, פול סקולס, ריאן גיגס, ארסן ונגר, רפא בניטס ורבים אחרים.
פרגוסון הפציץ: העדפתי לירות ברונאלדו מלמכור אותו לריאל
במסיבת העיתונאים אמר פרגוסון על עזיבותיהם של קין ובקהאם ועל דרישותיו של וויין רוני לעזוב: "אסור היה לי לאבד שליטה על שחקנים אם רציתי להישאר ביונייטד. המנג'ר הוא הדמות הכי חשובה במועדון הזה". על בקהאם הוא הוסיף: "השינוי בו חל כשהוא התאהב בויקטוריה לפני מונדיאל 1998. זה שינה הכול. ההחלטה לתת לו ללכת לריאל הייתה נכונה, אבל אם הוא היה שואל לדעתי, הייתי אומר לו 'איך אתה יכול לעזוב את ריאל כדי לעבור לגלאקסי'. הוא המציא את עצמו מחדש אחר כך במילאן ופ.ס.ז'. אולי עוד כמה שנים הוא יביט לאחור ויחשוב שהוא היה צריך להישאר בריאל. אבל הוא אייקון לכל ילד בעולם, בחור עשיר, בחור נהדר".
פרגוסון הוסיף: "הספר לא נועד לסגירת חשבונות, אלא כדי להסביר דברים לאוהדים. בתור מנג'ר יונייטד לאורך שנים רבות כל כך, אתה צריך להתמודד עם בעיות ולא קל לשמור על שליטה במועדון כשאתה מתמודד עם כוכבים. חשוב שאנשים יבינו כמה זה קשה".
לגבי רוי קין, האיש בו פרגוסון מתעמר יותר מכל בספר, הוא סיפר: "אם לא הייתי מטפל בבעיות עם קין בצורה כזו ומשחרר אותו מהקבוצה, השחקנים היו רואים אותי בצורה אחרת. הוא עבר את הגבול, אין ספק בכך. ניסינו לשמור על כבודו ושילמנו לו את כל החוזה. לא יכולנו לקבל את זה שכתוצאה ממעשיו שני שחקנים צעירים חטפו שריקות בוז. פעלנו נכון". אגב, קין הגיב בחשבון הטוויטר שלו: "אלכס פרגוסון לא יודע מה זו נאמנות".
פרגוסון נשאל "מדוע כתבת את הספר? האם שקלת לאמן את נבחרת אנגליה? האם הובא לידיעת יונייטד שאתה כותב ספר?", והשיב בעוקצנות: "שלוש שאלות בבת אחת - זה אופייני ל'סקיי ספורט', בוודאי שהמועדון ידע, הם ביקשו רק שאכניס שינוי אחד במשהו שכתבתי על רונאלדו וזאת הייתה ההתערבות היחידה שלהם".
"מה אתה חושב על פאביו קאפלו, קרלו אנצ'לוטי ורוברטו מאנצ'יני?", נשאל פרגי, "הסתדרתי עם שלושתם. מאנצ'יני תמיד הביא לי יין טוב, חבל לי שעזב. קרלו איש מאוד נחמד, פאביו אימן את הנבחרת אז לא כל כך הייתי בקשר איתו".
ראש דסק הספורט של ה"טלגרף", פול הייוורד המוערך, כתב: "פרגוסון תמיד אמר שהוא רואה את עצמו בדמותם של הקשרים הקשוחים שלו, קין, בריאן רובסון, סטיב ברוס ושהוא גם רוצה לתת קצת מהטבע היצירתי שלו לכוכבים האומנותיים של יונייטד. אין שום דבר שמגדיר את המנג'ר הגדול ביותר של בריטניה מאשר האמונה שלו בכדורגל התקפי ששוחק על ידי גברים אמיתים, שהיו מוכנים להמר ולהפוך ניצחון ליפהפה".
עוד כתב הייוורד: "הפרק על רונאלדו מתאר 'התגלות'. רונאלדו הצעיר עושה כאב ראש לג'ון אושיי במשחק בין יונייטד לספורטינג ליסבון ופרגוסון מחתים אותו מתחת לאף של ריאל. הוא הפך לפרויקט הכי גדול של פרגוסון. בסופו של דבר, זה ספר על כדורגל, לא סתם טורנדו של חדשות סנסציוניות".
"גארדיאן" כתב על "עשרה דברים שלמדנו מהספר של פרגוסון"
"קין באמת היה צריך ללכת. מהספר עולה דמות מפחידה, לקפטן לשעבר הייתה לשון חדה, שוודאי איימה על הרבה שחקנים בחדר ההלבשה".
"הנאמנות למשפחת גלייזר לא עומעמה. את ההוכחה לזה אפשר לראות בתמונה של פרגוסון עם בני המשפחה שרכשו את יונייטד ובכיתוב 'משפחת גלייזר תמכה מהיום הראשון'".
"רוני רצה את אוזיל. החלוץ בא לפרוסון בדרישה יום אחרי משחק האליפות מול אסטון וילה, וביקש לעזוב, הוא רצה שיונייטד תביא את אוזיל ונענה על ידי פרגוסון במשפט 'זה לא עניינך'".
"פרגוסון באמת אהב את ז'וזה מוריניו. לפי הפרק המתייחס למוריניו נראה שלשניים באמת הייתה מערכת יחסים טובה. פרגוסון אוהב אנשים צעירים עם ניצוץ שטני וחייך כשמוריניו הכריז על עצמו כ'מיוחד'".
"משחק הפיצה באולד טראפורד 'הוציא את ונגר מדעתו'. פרגוסון תיאר איך אדם נעים הליכות לפני המשחק, שהופך במהלכו למתוח ועצבני במהלכו".
"הצלחתה של מנצ'סטר סיטי הכאיבה לו. פרגוסון הקדיש פרק שלם ליריבה העירונית. אשתו קטי אמרה שהיום האחרון בעונת 2011/12 היה הגרוע בחיים שלה".
"דייויד בקהאם הוא החרטה הגדולה של פרגוסון. הוא אהב את בקהאם והחשיב אותו ל'בן', הוא העריץ את האופן שבו רדף אחרי החלום להגשים את עצמו ככדורגלן, אבל שכח מה הפך אותו לכוכב. פרגוסון לא מתייחס בפרק על בקהאם לאשתו ויקטוריה".
"היה לפרגוסון קשה לשלוט בתקשורת בשנים האחרונות. היחסים הטובים שהיו לו עם כתבים בשנותיו הראשונות השתנו והוא הודה שקשה לו מול התקשורת המודרנית שיש בה 'כתבים שמתלבשים בצורה לא פורמלית'".
"הוא לא אוהב את ההתאחדות והשופטים. 'אי אפשר היה לעבוד באמת יחד עם אלה שניהלו את הכדורגל. ועדה של 100 איש לא מסוגלת להחליט החלטה הגיונית אחת".
"רוד ואן ניסטלרוי היה חצוף. פרגוסון אמר שלא חשב שימכור את החלוץ לריאל מדריד, אבל כשזה קילל אותו ב-2006 זה אילץ אותו לחתוך אותו. פרגוסון סיפר שוואן ניסטלרוי התקשר במפתיע ב-2010 והתנצל".
"סוס אחד שאהב, הצוק של ג'יברלטר. המחלוקת על זכויותיו על הסוס לא הייתה ידועה וכ הקשר שלה להשתשלטות של גלייזר. פרגוסון הודה שזה היה מביך".
ב"סקיי ספורטס" בחרו את שורות המחץ במספר נושאים בהם נוגע פרגוסון בספר:
* על רוי קין: "הוא חייב ללכת, קרלוס (קיירוש). 100 אחוז. תיפטר ממנו".
* על אימון נבחרת אנגליה: "אין סיכוי שהייתי לוקח את המשרה הזו. זו מיטת מסמרים שמעולם לא רציתי לשכב עליה".
* על וויין רוני: "הוא בא למשרד שלי יום אחרי שזכינו באליפות האחרונה וביקש לעזוב. הוא לא היה מרוצה מכך שנשאר על הספסל בכמה משחקים ונכנס כמחליף בכמה אחרים. הסוכן שלו התקשר לדייויד גיל וביקש שחרור".
* על בניטס: "הטעות שלו הייתה שהוא הפך את היריבות בינינו לאישית".
* על מנצ'סטר סיטי: "היום בו הפסדנו את האליפות ב-2012 היה הגרוע בחיי".
* על תקרית הנעל המפורסמת עם דייויד בקהאם: "הוא קילל. הלכתי לכיוונו ובעטתי בנעל. זה פגע בו מעל העין. הוא קם ורצה לתת לי מכות והשחקנים האחרים עצרו אותו. 'שב', אמרתי, 'אתה מאכזב את הקבוצה שלך. אתה יכול להתווכח על זה כמה שתרצה'. אמרתי להנהלה שצריך לשחרר אותו".
* על כריסטיאנו רונאלדו: "ערב אחד ראיתי סרט, 'ווייט פנג', על מישהו שמחפש זהב. כנראה שככה זה מרגיש עבור סקאוט. אתה עומד וצופה במשחק בשבת בבוקר ופתאום רואה את ג'ורג' בסט, ריאן גיגס או בובי צ'רלטון. ככה הרגשתי באותו יום בליסבון. התגלות. זה המקרה בו הייתי הכי נרגש בכדורגל".
* על שוער יונייטד לשעבר, מארק בוסניץ': "מקצוען נורא... שיחקנו בווימבלדון ב-2000 והוא אכל כמו סוס. עבר על כל התפריט, סנדוויצ'ים, מרקים, סטייקים".