כל אנגליה חיכתה לזה והיום (שלישי) זה קרה - סר אלכס פרגוסון, המנג'ר הגדול ביותר בתולדות האי הבריטי, אולי הגדול מכולם אי פעם, פירסם את האוטוביוגרפיה שלו וכצפוי, הפנינים והריקושטים עפים לכל עבר מהמסמך הנדיר והאדיר הזה. הנה המיטב:
* על רוי קין, שכבר סומן כמטרה העיקרית בספר: "הוא היה כוח בחדר ההלבשה ושחקן טוב, אבל חשב שהוא פיטר פן ולא התמודד כמו שצריך עם הפציעות. אף אחד הוא לא פיטר פן". על פי פרגוסון, הוא וקין נקלעו לויכוח בפורטוגל ב-2005, לאחר שקין העניק לערוץ הטלוויזיה של הקבוצה את הראיון המפורסם שלו, בו הוא מתח ביקורת על מספר שחקנים בקבוצה: "רוי חיסל אותם אחד אחרי השני, בסגנון מאפייה", כתב פרגוסון.
פרגוסון הכריח את השחקנים, כולל קין, לשבת לצפות בראיון (שמעולם לא שודר). הקשר האירי נקלע לעימות עם אדווין ואן דר סאר, אחד מאלה עליהם מתח ביקורת. רוד ואן ניסטלרוי הגן על השוער בן ארצו וקין החל לצעוק גם על החלוץ. הבא בתור של קין היה פרגוסון עצמו, לגביו טען השחקן כי הוא לא יודע את הגבול בין עניינים אישיים לעסקים בשל סוס המירוץ שלו, בו החזיק יחד עם אחד הבעלים של יונייטד: "החלק הכי חזק בגוף של רוי זו הלשון שלו", כתב פרגוסון, "היה מפחיד לראות אותו כועס. ואני מגלזגו". ברגע בו קין עזב את החדר, פרגוסון טוען כי הוא החליט לסלקו מהקבוצה.
* על כריסטיאנו רונאלדו: "אמרתי לו שאני מעדיף לירות בו מאשר למכור אותו לריאל מדריד. בסופו של דבר, בקיץ של 2008 הגעתי להסכם ג'נטלמני איתו, לפיו הוא יישאר ביונייטד עוד עונה אחת ואז נסכים למכור אותו. הוא השחקן הכי מוכשר שאימנתי בחיי. הוא הפך מכישרון צעיר, שלפעמים היה משוויץ יותר מדי, לשחקן היקר בהיסטוריה. בפעם הראשונה שראיתי אותו משחק בליסבון, חשתי את הסיפוק הגדול ביותר שחשתי בקריירה". על הסיכסוף המוכר בין רונאלדו לרוני לאחר מונדיאל 2006 כתב פרגוסון: "רונאלדו הצטער על המקרה, אבל חשש שהוא כבר לא יוכל לחזור ליונייטד. רוני הציל את המצב והתקשר אליו כמה פעמים כדי להבטיח שהכול בסדר. הוא אפילו הציע שהם יקיימו ראיון משותף כדי להראות שאין ביניהם בעיות".
* על סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד: "ג'רארד הוא לא שחקן ברמה הכי הכי גבוהה בעולם. גם למפארד לא בין העלית של הכדורגלנים בעולם. כשפול סקולס ורוי קין היו משחקים יחד מול ליברפול, ג'רארד היה נשאר חסר אונים. להגיד שהשניים האלה טובים יותר מסקולס זה פשוט שטויות". יחד עם זאת, הודה פרגוסון: "רציתי להחתים את ג'רארד ב-2005. גם צ'לסי התעניינה בו מאוד באותה תקופה".
* על דייויד בקהאם: פרגוסון כתב כי ב-2003 הוא נקלע לבעיות עם הקשר האנגלי. על פי המנג'ר, בקהאם היה עסוק ברדיפה אחרי הפרסום מחוץ למגרש ("הוא השחקן היחיד שאימנתי שבחר להיות מפורסם"). פרגוסון זעם כאשר בקהאם סירב להוריד את הכובע באחד מן הימים, שכן הוא רצה לחשוף את התסרוקת החדשה שלו יממה לאחר מכן: "ידעתי שיש פלירטוטים בין ריאל מדריד לבקהאם".
במשחק גביע מול ארסנל בפברואר 2003 פרגוסון התעצבן במיוחד על בקהאם, שלא ירד להגנה כשיונייטד ספגה שער. כאשר הסקוטי העביר ביקורת על השחקן, בקהאם התעלם. המקרה הזה הפך ל"תקרית הנעל" המפורסמת, כאשר למשחק הבא מול ריאל מדריד הופיע בקהאם עם פלסטר מעל עינו, זכר לנעל שנבעטה לכיוונו מצד פרגוסון המעוצבן: "דייויד היה בטוח שהוא גדול יותר מאלכס פרגוסון", כתב הסקוטי בספר בגוף שלישי, "אני חושב שהוא עשה טעויות. אם הוא היה שומר על ריכוז ונשאר איתנו, הוא היה הופך לאגדה ביונייטד". יחד עם זאת, פרגוסון הודה שהוא מעריץ את היכולת של בקהאם להמשיך ולסחוב את הקריירה עוד ועוד.
* על וויין רוני: פרגוסון כותב על האושר שרכישתו של רוני הצעיר מאברטון העניקה לו. הוא טוען כי היו"ר של אברטון רצה 50 מיליון ליש"ט על רוני ואף התקשר לאימו של השחקן, לנגד עיניו של פרגוסון, כדי להתלונן על הלחץ שמפעילה יונייטד והמחיר אותו היא מוכנה לשלם.
פרגוסון מפליג בשבחי החלוץ האנגלי, אך גם מעביר עליו ביקורת: "הוא לא משתמש ברגל שמאל שלו והוא לא לומד מספיק מהר". בספר נכתב כי באוגוסט 2010 רוני הודיע לקבוצה שהוא לא יחתום על חוזה חדש כי המועדון לא מחפש להחתים שחקנים גדולים והוא חסר אמביציות אמיתיות לטענתו. פרגוסון מספר כי רוני אמר לו להחתים את מסוט אוזיל מורדר ברמן לפני שהגרמני נחת בריאל מדריד.
פרגוסון מספר כי רוני כעס כאשר המנג'ר החליט להציב אותו בקישור או באגף וגרוע מכך, להשאיר אותו על הספסל בשמינית גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד בעונה שעברה: "הוא נכנס אליי למשרד יום אחרי שזכינו באליפות וביקש לעזוב".
* על רפא בניטס: "הטעות שלו הייתה שהוא הפך את היריבות בינינו לעניין אישי", כתב פרגוסון וסיפר שתחילה היחסים בין השניים היו מצוינים והם אף ישבו למשקה יחד כאשר בניטס הגיע לראשונה למרסיסייד: "התעצבנתי עליו, כי הוא התעלם מהאתיקה בין מנג'רים אחרי משחקים, שכוללת כוס יין או שתיים במשרדו של המנג'ר המארח. הוא פריק-קונטרול. יש לו מזל והקבוצות שלו משעממות". פרגוסון גם מחמיא למנג'ר הספרדי על החתמותיהם של פפה ריינה ופרננדו טורס, אותו הסקוטי מעריץ.
* על סקולס וגיגס: "כשראיתי את סקולס לראשונה, חשבתי שהוא קטן מדי. היום זה נראה לי מגוחך. הוא הפך לשחקן בלתי ניתן להחלפה ביונייטד. המחויבות של גיגס למשחק היא משהו ללמוד ממנו לכל מי שמקווה לפתח קריירה מקצוענית. הוא יכול להיות המנג'ר של יונייטד ביום מן הימים".
* על ארסן ונגר: פרגוסון שופך מחמאות על המנג'ר הצרפתי הוותיק של ארסנל, אך נזכר בימי היריבות הגדולים ביניהם ובעיקר ב"תקרית הפיצה" המפורסמת שאירעה לאחר משחק בין הקבוצות: "ונגר קפץ את אגרופיו וחשבתי שאנחנו עוד מעט נקלעים לעימות פיזי. ברגע שהמשחק מתחיל, ונגר הרגוע הולך ובמקומו מגיע ונגר מתוח ותחרותי הרבה יותר. הוא לא מסוגל לקבל בדיחה על חשבונו". עוד על אותה תקרית: "ססק פברגאס היה זה שזרק את הפיצה שהרסה לי את החולצה. אבל האוכל במשחקי החוץ מול ארסנל תמיד היה הטוב ביותר".
* על ליברפול: "ההחלטה שלהם ללבוש חולצות תמיכה בלואיס סוארס אחרי שהוא העיר הערה גזענית כלפי פטריס אברה הייתה מטופשת. גם כל הטיפול שלהם בקני דלגליש לא היה נכון. פעם זה לא היה קורה".
* על רוד ואן ניסטלרוי: "הוא קילל אותי במשחק בגביע הליגה. זה היה הסוף שלו בקבוצה. היו לו גם עימותים עם רונאלדו וגארי נוויל. הוא לא האמין שאנחנו יכולים לזכות בליגת האלופות עם צעירים כמו רונאלדו ורוני".