פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סן אנטוניו ספרס: הגורם האנושי

        פרויקט מחממים את הפרקט השנתי מגיע לסיומו עם סגנית האלופה: סן אנטוניו בחרה בסנטימנטליות ובשמירה על הקיים עם חוזים לג’ינובילי וספליטר. למרות הגדו?לה של דאנקן ופארקר, הספרס עדיין חסרים טרייד אחד גאוני כדי לשמור על הסיכוי להדהים שוב את כולם

        שחקני סן אנטוניו ספרס במשחק 7 בגמר ה-NBA (רויטרס)
        בסן אנטוניו לא מאמינים במהפכות בסגל, ומסתפקים בשיוף קל (צילום: רויטרס)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 24:58

        סיימה את העונה: מקום שני במערב בעונה הרגילה והפסד במשחק מספר שבע בגמר מול מיאמי היט.

        לכאורה, הספרס התחילו את העונה שעברה בדיוק איפה שסיימו את זאת שקדמה לה - ללא שינויים, ועם סגל מזדקן, שבהתחשב בהישגיו האחרונים, נראה לכל הפחות כחסר את הגרוש ללירה. בפועל שלושה דברים השתנו ללא היכר וכיוונו את העונה של סן אנטוניו בבטחה קדימה.

        הדבר הראשון הוא עונת ה-MVP שנתן טוני פארקר. אחרי שבעונה שלפני-כן, פארקר הציג ירידה קלה בתפוקתו, בעונה שעברה סיפק הרכז הצרפתי את עונתו הטובה בקריירה - לבטח מבחינת אחוזים מכל הטווחים. במרבית העונה שעברה, ובטח בפלייאוף, פארקר נראה כ-MVP הברור של כל ליגה שאינה כוללת את לברון ודוראנט.

        הדבר השני הוא תחייתו של טים דאנקן, שבגיל 36 נתן גם הוא את עונתו הטובה בקריירה המפוארת שלו ביחס לכמות דקות המשחק שלו, שזה נתון די מדהים אם לוקחים בחשבון שעוד טרם העונה הוא כבר נחשב לפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה, וכן, כשהוא עושה זאת תוך שהוא משחק יותר דקות מבשתי העונות שקדמו לזאת. דאנקן חסם בעונה שעברה כפי שלא חסם בחייו וסחב את הספרס חזרה למעמדה כאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. כעדות ליכולתו החריגה של דאנקן, ניתן לציין את עלייתו בדירוג קדם העונה של מומחי ESPN העונה ביחס לעונה שעברה, עלייה לא אופיינית לשחקנים שנמצאים בצד הלא נכון של גיל 30. מבט רצחני לצוות ESPN מקובי בריאנט.

        שחקן מיאמי היט לברון ג'יימס (ימין) מול שחקן סן אנטוניו ספרס טים דאנקן (שמאל) (GettyImages)
        אחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה הסתיימה בתחושת החמצה כבירה עבור דאנקן וחבריו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        צפו בגל מקל משפר את שיא האסיסטים שלו הלילה

        אחרי 30 שנה: בעלי הקבוצות שינו את פורמט הגמר

        עד כמה רחוק יכולים הווארד ויוסטון להגיע העונה?

        סקר הג'נרל מנג'רים השנתי: מה חוזים המנהלים העונה?

        הסיבה השלישית היא העלייה הצפויה אך מפתיעה בחדותה ביכולתו של קאווי לאונרד. לאונרד, בעונתו השנייה בליגה, הציג יעילות ספרסטיאנית עם איבוד אחד על יותר מ-31 דקות משחק ואחוזים נהדרים מכל הטווחים. בפלייאוף לאונרד הראה שכבר בשלב מוקדם בקריירה יש לו בארסנל הילוך נוסף, השתפר בכמעט כל קטגוריה, ולמעשה תפס את מקומו של ג’ינובילי הדועך כצלע השלישית בהתקפת הדורבנות.

        אז עם שליש ג’ינובילי, אחד וחצי לאונרד ועם פי 1000 דאנקן ופארקר הספרס ביקשו לעשות בפלייאוף את הבלתי ייאמן - לרוץ עד לאליפות נוספת, אחרי קיץ נוסף בו קראו עליהם קדיש. הספרס פתחו בטאטוא שאריות הלייקרס ולקרב שנראה בדיעבד צמוד יותר משהיה, מול הקבוצה המפתיעה של גולדן סטייט ואחד סטפ קרי. עד כאן עמדו סן אנטוניו בציפיות הריאליות מהם, אולם להם זה לא הספיק. אז הגיע הסוויפ המאוד לא אופייני למעמד מול ממפיס בגמר המערב, שהיה כרמז לכך שאנו הולכים להיות עדים למשהו מיוחד באמת.

        סדרת הגמר מול מיאמי הייתה מהטובות והמרגשות בהיסטוריה של המשחק, כאשר כל משחק סיפק עלילה שלא מהעולם הזה: סל הניצחון המשוגע - בנפילה - של פארקר במשחק הראשון, הבלוק של ג’יימס על ספליטר במשחק השני, מטווח השלשות של היל וגרין במשחק השלישי, התחייה של ג’ינובילי במשחק החמישי, השלשה של ריי אלן - בריצה לאחור, עם הבאזר - במשחק השישי, והמשחק השביעי והדומיננטיות של לברון שבאה עמו, ובישרה על החמצת טבעת נוספת מצד החבורה האגדית של גרג פופוביץ’.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: מרקו בלינלי (שחקן חופשי, משיקגו), ג’ף איירס (שחקן חופשי, מאינדיאנה).

        עזבו: גארי ניל (שחקן חופשי, למילווקי), דואן בלייר (שחקן חופשי, לדאלאס), טרייסי מקגריידי (פרש).

        ההחלפה של גארי ניל במרקו בלינלי ודואן בלייר בג’ף איירס תבטיח את המשך השיפור ההגנתי של הספרס, יחד עם גיוון התקפי רב יותר. אך במידה רבה, הסגל של הקבוצה יישאר זהה זאת עונה שלישית ברציפות.

        אולם מאחורי השורה התחתונה הזאת - המתארת קיפאון - מסתתר קיץ של החלטות דרמטיות בטקסס. חוזיהם של טיאגו ספליטר וג’ינובילי פגו, ואר. סי. ביופורד נאלץ להחליט האם הוא מנצל את הכסף שהתפנה כדי לרדוף אחרי אחד מהשחקנים החופשיים הבולטים של הקיץ, ליתר דיוק אחרי אחד הגבוהים שנותרו - פול מילסאפ, אל ג’פרסון, אנדרו ביינום או ניקולה פקוביץ’ - ויכלו לשחק לצידו של דאנקן. מהלך שכזה היה גורם לוויתור על ספליטר ש"צמח" בספרס, והפך משחקן דומיננטי באירופה לשחקן חמישייה בסדר גמור ב-NBA, וכמו-כן היה מאלץ את ג’ינובילי להישאר במועדון תחת חוזה באזור ה-Mini mid-level, היאה לשחקנים בגילו המתקדם.

        כשהגיע רגע האמת ביופורד בחר בסנטימנטליות - והעניק חוזה עצום לג’ינובילי, ובשמירה על המוכר - בציוות של ספליטר עם דאנקן, במקום הימור מחושב על גבוה מוכשר ויקר יותר. כשהאבק שקע, התחוור ההקשר הבעייתי מאוד בו נחתם החוזה עם ספליטר, כאשר מילסאפ – הנמוך מספליטר אך מוכשר ממנו - חתם באותו הקיץ על חוזה בעלות שנתית זהה לעונה, למשך פחות שנים, ובקבוצה פחות אטרקטיבית מהספרס.

        על המוכר והידוע יבקשו ביופורד ופופוביץ’ להוסיף את הציפייה להשתפרותם של לאונרד וגרין, כאשר הדומיננטיות שהפגינו השניים בסדרת הגמר מול מיאמי, אמורה להיות האות לתנודת מרכז הכובד של החמישייה לעברם. זה לבדו ככל הנראה לא יספיק, אלא אם ספליטר יפתיע ויצדיק את הבחירה להעניק לו חוזה על חשבונם של כל הנזכרים לעיל.

        בסן אנטוניו יהיו תלויים בתפוקת הספסל. לצד בלינלי, יזכו קורי ג’וזף, פאטי מילס ונאנדו דה קולו, לדקות משחק רבות יותר השנה ויתפקדו כספקי המנוחה העיקריים של פארקר, ג’ינובילי ושות’. לספרס יש יכולת להעלות מהספסל גארדים ושחקני כנף מוכשרים, ויחד עם גרין ולאונרד הסגל של סן אנטוניו מבשר לא מעט דקות של הרכבים נמוכים העונה.

        מה מי מו

        חמישייה: טוני פארקר, דני גרין, קאווי לאונרד, טים דאנקן, טיאגו ספליטר.

        ספסל: מאנו ג’ינובילי, קורי ג’וזף, מרקו בלינלי, ג’ף איירס (פנדרגרף), בוריס דיאו, פאטי מילס, נאנדו דה קולו, מאט בונר, ארון ביינס.

        מאמן: גרג פופוביץ’ (יתחיל את עונתו ה-18 במספר בסן אנטוניו ספרס וכמאמן ראשי בליגה).

        מועמד לפריצה: הספרס יזדקקו העונה לגרסת הפלייאוף של קאווי לאונרד - כוח אימתני בשני צידי המגרש - כדי לייצר עוד ריצה אמיתית לטבעת. קאווי יידרש להמשיך ולהשתפר בצד ההתקפי של המגרש, היות וקשה להאמין שהרגע בו נצפה בירידה ביכולותיו של דאנקן היינו רחוק מאוד. כמו-כן, סביר מאוד שבשיא היכולת ההתקפית של שאר חברי החמישייה כבר חזינו - לא אנושי לתת יותר ממה שפארקר כבר נתן, ספליטר הוא שחקן מוגבל, וגרין כבר הספיק ניתץ כל תקרת זכוכית אפשרית של שחקן שבכלל לא יודע לכדרר כל כך טוב.

        נקודת הפתיחה של לנאורד טובה מאוד - כבר עתה הוא מהשומרים הטובים בליגה. הניצוצות שהציג בפלייאוף שעבר, של יכולת לייצר לעצמו בהתקפה – בעיקר, אך לא רק דרך ריבאונד התקפה - הם סימנים מעודדים ביותר. ביופורד ופופוביץ’ בחרו שלא להחתים מחליף טבעי לעמדה מספר שלוש, ולמעשה ייתנו לכוכב החדש שלהם לשחק כמה דקות שיצליח, במה שעשוי להיגמר בממוצע דקות לואל דנגי. ניתן לצפות מלאונרד לעשות צעד נוסף העונה, כזה שיתבטא בעיקר בדברים הקטנים שנחבאים מדפי הסטטיסטיקה הרגילים, ועם רוח גבית חזקה הוא עוד עשוי למצוא עצמו באולסטאר.

        מועמד לדעיכה: היה ניתן להשתמש במשבצת הזאת בכדי להמשיך ולכרות קבר מילולי לספליטר. בפועל הוא כנראה יאכזב בעיקר בהשוואה לאפשרויות האחרות שעמדו בפני סן אנטוניו, ובאופן בלתי תלוי יצדיק את החוזה שלו. לעומתו, ג’ינובילי יתקשה להצדיק את שבעת מיליון הדולרים שמובטחים לו בכל אחת משתי השנים הבאות. עד עתה במשחקי קדם העונה ג’ינובילי נראה דווקא בסדר גמור, אולם באותה נשימה חשוב לציין שהוא לעולם פתח עונה כשברקע מהדהדות בכזאת עוצמה סכנות הפציעה, הגיל השוחק והעדיפות האתלטית של יריביו - ובמקרה של ג’ינובילי זה אומר הרבה.

        ג’ינובילי ימשיך לשחק מעט דקות בעונה הרגילה ובמעט משחקים, בתקווה שהוא יוכל להציע ערך מוסף בפלייאוף. העונה, אחרי 10 עונות ב-NBA “בלבד” אולם אחרי 18 שנים אינטנסיביות ביותר, סביר מאוד שיכולתו של ג’ינובילי תדמה יותר לזאת שבששת המשחקים מול מיאמי שאינם משחק מספר חמש.

        אקס-פקטור: האמן, הנודע בעבר בכינויו פנדרגרף - ג’ף איירס, הוא שעשוי לתפוס את המשבצת כג’וקר של פופוביץ’ העונה. על ספליטר כבר נכתב רבות, ועל בוריס דיאו ייכתב רק שבפלייאוף שעבר הוא הוכיח שההופעה שלו בפלייאוף של 2012 הייתה מקרית בהחלט. אם לוקחים בחשבון שדאנקן, בגילו המתקדם, אינו מסוגל עוד לסחוב את בונר על גבו, מתקבלות דקות אפשרויות לאיירס לפרוץ קדימה. מחד, אין במשחקו דבר הרומז על כך, אולי למעט חוש טוב לריבאונד ואחוזי עונשין מעולים לגבוהה. מאידך, ביופורד בחר להחתים אותו לאחר שמספר קבוצות ליגה ויתרו עליו, וזה תסריט שנגמר לרוב בסוף טוב.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי: דאנקן מציג יכולת דומה גם בפחות דקות משחק, ספליטר פורץ קדימה וזוכה למספר קולות בהצבעה על השחקן המשתפר, ודני גרין הופך להגדרה המילונית לשלשה. ומעל כולם פארקר ולאונרד, שנראים כמו באטמן ורובין של קבוצה אלופה. סן אנטוניו משחזרת הגעה למשחק מספר 7 מול מיאמי - הפעם בטקסס.

        תסריט פסימי: דאנקן מגלה שבעונה שעברה הוא בזבז את הדלק שהיה אמור להספיק לו עד סוף הקריירה, ספליטר נראה פחות כמו פקוביץ’ ומילסאפ ויותר כמו פאבריציו אוברטו וראשו נסטרוביץ’, ופארקר לא מצליח להישאר בריא. כשקאווי לא משתפר כצפוי וכשג’ינובילי נראה בן 36 לספרס נגמר הכוח בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

        תחזית: לאונרד ישתפר, הצוות המסייע יהיה דומיננטי מבעונה שעברה, אבל קשה לי להאמין שדאנקן לא יסבול מההכרח להיות דומיננטי גם בהתקפה - בהיעדרו של גבוה משמעותי אחר. כמו-כן גם הבריאות של פארקר אמורה לסבול מהיורו-טריפ הקיצי, השמח והארוך במיוחד. המערב השנה עמוק יותר, אך גם חסר קודקוד דומיננטי, שאפיין אותו בשנים האחרונות, ולכן הספרס הם מרחק טרייד גאוני אחד של ביופורד מסיכוי ריאלי לשחזור הגמר מול מיאמי. מהלך גאוני של ביופורד הוא תרחיש סביר, ועדיין, תחושת הבטן שלי היא הדחה מוקדמת יחסית של הספרס מהפלייאוף. תקראו לזה צדק פואטי, תגובה לבחירה לא אמיצה במיוחד שלא להעניק לדאנקן גבוה אמיתי ודומיננטי לצידו מאז האדמירל, כזה שיוכל להמשיך עם לאונרד ופארקר את מסורת ההצלחות.

        מחממים את הפרקט: לכל כתבות פרויקט פתיחת העונה ב-NBA

        אזור ה-NBA בוואלה! ספורט