תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 37:45
סיימו את העונה: במקום השמיני במערב ובהפסד 4:2 לאוקלהומה סיטי בסיבוב הראשון.
שלושה ימים לפני פתיחת העונה שעברה, יוסטון עוד הייתה קבוצה צעירה בתחילת תהליך בנייה שמתכננת להתבסס על פיק נ' רול בין המצטרפים החדשים ג'רמי לין ועומר אסיק, לתת הרבה דקות לרוקיס שהרכיבו חצי מהסגל ולחכות להזדמנות להביא סופרסטאר. אבל ההזדמנות הגיעה מוקדם מהצפוי - דריל מורי זיהה את הקשיים של OKC ורגע לפני שהעונה התחילה הנחית בטקסס את ג'יימס הארדן, האיש והזקן.
לקח להארדן בדיוק שני משחקים להבהיר שהוא פרנצ'ייז פלייר בהתהוות. הוא הפך למוציא לפועל העיקרי של קווין מקהייל, בעיקר דרך הפיק נ' רול עם אסיק כשסביבם שלושה קלעי שלשות שמרווחים את המגרש. הארדן סיים את העונה חמישי בליגה בנקודות (25.9) וראשון בהליכות לקו (10.2) ואיבודים (3.8). פרט אליו, ניתן לציין את צ'נדלר פארסונס שבעונה השנייה שלו בליגה הפך לשחקן מגוון במיוחד שקולע, מוסר ומקבל החלטות ברמה גבוהה. לין לא התרומם ואיבד יותר ויותר דקות לפטריק בברלי האנרגטי שהגיע באמצע העונה מרוסיה, אסיק החזיק לבד את הריבאונד וההגנה עם ממוצע של דאבל-דאבל וקרלוס דלפינו צלף שלשות יותר ביעילות משאר הצלפים. הרוקיס התקשו להשפיע, עם דגש על רויס ווייט שבכלל לא שיחק.
ההתקפה של יוסטון הייתה תופעה מרתקת עם לא מעט נתונים קיצוניים. קודם כל - הקצב הכי מהיר, החבורה של מקהייל לא הפסיקה לרוץ והתחילה את ההתקפות מוקדם בניסיון לתפוס את ההגנה היריבה לא מוכנה. זה עזר לה להגיע למקום השישי ביעילות התקפית למרות סגל לא מוכשר במיוחד. מה שעוד עזר זו הגישה השיטתית של שימוש בזריקות היעילות יותר - או שלשות (זרקו הכי הרבה בליגה יחד עם הניקס) או הגעה לטבעת, והימנעות כמעט מוחלטת מזריקות מחצי מרחק. הרוקטס לקחו 12 זריקות למשחק מחצי מרחק, הכי מעט בליגה בפער משמעותי. ההגנה הייתה הרבה פחות יעילה, אבל ההתקפה הנהדרת הספיקה כדי להכניס את יוסטון לפלייאוף.
בסיבוב הראשון חיכתה OKC למפגש פיקנטי מול האקס, מהסדרה נזכור בעיקר את הפציעה של ראסל ווסטברוק במשחק השני אחרי כניסה מיותרת של בברלי. הארדן גילה שהחיים כשחקן מוביל בפלייאוף קשים וסיים את הסדרה עם 39.1 אחוזים מהשדה ו-4.5 איבודים למשחק. בלי ווסטברוק יוסטון עוד הצליחה לקחת שני משחקים בדרך להפסד מכובד ותחושה שבשנה הבאה יהיה עוד יותר טוב.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: דווייט הווארד (חופשי, מהלייקרס), עומרי כספי (חופשי, מקליבלנד), מרכוס קמבי (לאחר ששוחרר מטורונטו), רוני ברואר (חופשי, מאוקלהומה סיטי), רג'י וויליאמס (חופשי, משארלוט), אייזיאה קנאן (רוקי, בחירה 34), רוברט קובינגטון (רוקי, לא נבחר בדראפט).
עזבו: קרלוס דלפינו (חופשי, למילווקי), תומאס רובינסון (בטרייד לפורטלנד), רויס ווייט (בטרייד לפילדלפיה), ג'יימס אנדרסון (חופשי, לפילדלפיה).
הכוכבים המשיכו להסתדר לטובתו של מורי. חוסר היכולת של הלייקרס להשאיר את דווייט הווארד פינה עבורו את השחקן שהכי רצה בזמן הכי טוב - כשהוא יכול לשווק לדווייט קבוצה איכותית ומתאימה עבורו. פארסונס עזר בתהליך השכנוע וסופרמן בחר לקחת את הכישורים וסימני השאלה שלו לטקסס. הוא יקבל 88 מיליון דולר בארבע שנים עם אופציית יציאה אחרי שלוש. הארדן מתחיל השנה חוזה של חמש שנים, כך שהצמד הזה הולך לבלות הרבה זמן ביחד. רוב השחקנים האחרים חתומים לשנתיים, בהן הם ינסו להרשים ולהישאר בקבוצה שנראית בדרך הבטוחה למעלה.
מבחינה מקצועית, קשה לחשוב על סיטואציה מתאימה יותר לדווייט. רוב הזמן מקהייל יקיף אותו בארבעה קלעי חוץ, בדיוק כפי שהיה באורלנדו, וכך יאפשר לו הרבה מקום לפעול בצבע וישתמש בנוכחות ההגנתית שלו באופן דומה לסטן ואן גנדי. אחד השימושים היעילים ביותר של המג'יק בהווארד היה בהתקפות מעבר, כשהוא הגיע מוקדם ונעל את השומר שלו בעמדה טובה לפני שההגנה הספיקה להתארגן. הקצב המהיר של יוסטון יוכל להתאים במיוחד למהלך הזה, אך שאר השחקנים יצטרכו ללמוד להפעיל אותו בפוסט כי בעונה שעברה האלמנט הזה לא היה קיים ברוקטס. מקהייל עובד על כך ברגעים אלה.
הווארד הוא לא שחקן פוסט יעיל כפי שנדמה לו, קצב האיבודים הגבוה ואחוז העונשין המחריד תורמים לכך, אבל הוא כן אפקטיבי ויכול לפרק מהפוסט יריבות שאין להן שומר מתאים עבורו. הסדרה מול OKC הבהירה לרוקטס שיש גבול כמה רחוק ניתן להגיע עם התקפה שמבוססת על מהלך אחד, גם הארדן ישמח לקיומה של אופציה התקפית נוספת שתוריד ממנו קצת מהעול. הפיק נ' רול בין הארדן להווארד יהיה הלחם והחמאה של יוסטון, אבל לא מעט התקפות יתבססו על הכנסת כדור לאיש הגדול כי הקבוצה זקוקה לאופציה הזאת, זה לא יקרה רק כדי לרצות אותו. עוד נקודה מעניינת לגבי השילוב בין דוויט להארדן - שניהם הובילו את טור ההגעות לקו העונשין בליגה בעונה שעברה, עם שניהם יוסטון אמורה לשלוט בקטגוריה הזאת בעתיד הנראה לעין.
פרט להגעה של הווארד, לא קרה יותר מדי ביוסטון הקיץ. דלפינו לקח את השלשות שלו למילווקי, מורי ויתר על כישרונות כמו רובינסון ו-ווייט (בחירות 5 ו-16 ב-2012) כדי לפנות מקום לדווייט ובגלל שזה לא זמן לבנות צעירים. לא מעט שחקנים ייאבקו על הדקות של עמדה 4 ודקות המנוחה של הארדן ופארונס, כספי נמצא ביניהם (על כך בכתבה נפרדת). הרוקי היחיד שהצטרף הוא אייזיאה קנאן - קומבו גארד עם קליעה נהדרת מבחוץ ויכולת ליצור לעצמו מצבי זריקה, פוטנציאל לשחקן שישי ראוי שינסה להשתחל לרוטציה כבר השנה.
מה מי מו
חמישייה: ג'רמי לין, ג'יימס הארדן, צ'נדלר פארסונס, טרנס ג'ונס, דוויט הווארד.
ספסל: ארון ברוקס, איזיאה כנען, פטריק בברלי, רוני ברואר, רג'י וויליאמס, פרנסיסקו גארסיה, עומרי כספי, רוברט קובינגטון, דונטאס מוטיונאס, גרג סמית', עומר אסיק, מרכוס קמבי.
מאמן: קווין מקהייל (עונה חמישית כמאמן ראשי, שלישית ביוסטון).
מועמד לפריצה: לא מעט שחקני שנה שנייה ינסו להוכיח שהם ראויים להזדמנות - בברלי כבר הוכיח ויתחלק בדקות הפוינט עם לין, מוטיונאס וסמית' ינסו לקבל צ'אנס בעמדות הפנים. אבל מי שאמור לפרוץ בגדול השנה הוא טרנס ג'ונס. לאחר עונת רוקי בה ברובה הוא לא ראה פרקט, הפעם הוא מגיע על תקן מועמד רציני לחמישייה והחבילה השלמה ביותר כפאוור פורוורד לצד דווייט. הוא מסוגל לקלוע מבחוץ ולהגיע לטבעת, הוא יכול לשמור גם על שחקני פנים וגם על שחקני חוץ בזכות שילוב בין מסה לזריזות, הוא ריבאונדר התקפה טוב ומאוד אקטיבי בהגנה. אם הוא יידע להתאים את עצמו לשיטה, אולי הוא יוכיח שניתן לבנות עליו לטווח ארוך כ-4 הפותח.
מועמד לדעיכה: עומר אסיק ביקש לעזוב ברגע שסופרמן נחת לו על המשבצת, אבל מורי לא שעה לבקשה. אחרי עונה נפלאה, הסנטר הטורקי חוזר לתפקיד הסנטר המחליף שהוא היה בשיקגו. ביוסטון מדברים על האפשרות לשחק עם הווארד ואסיק ביחד, קשה לראות איך יעבוד ליותר מדקות בודדות השילוב בין שני שחקנים שלא אפקטיביים במרחק של יותר ממטר מהסל. אסיק הוא מועמד וודאי לעבור בטרייד (ההחתמה של קמבי מעידה על כך), אבל מורי לימד אותנו שהוא מוכן לחכות למהלך הנכון ועשוי להמתין לקיץ הבא בו לאסיק יהיה גם חוזה גמור. מצד שני, מאוד יכול להיות שמורי נכנס לשבוע למעבדה ויצא משם עם טרייד של שבע קבוצות בו הוא נותן את אסיק ומקבל בסופו של דבר את ארסן אילייסובה, ומאז הוא עסוק בשכנוע שאר המנג'רים שזה הטרייד המושלם. הכול אפשרי איתו.
אקס פקטור: נכון לעכשיו, הארדן הוא המניה הבטוחה והווארד האקס פקטור. אנסה לדייק יותר - האקס פקטור הוא הפער בין דווייט של 2009 באורלנדו לדווייט של 2012 בלייקרס. כי גם עם גרסת 2012 יוסטון תהיה קבוצת פלייאוף טובה, אבל כדי להתקרב לאזור בו מריחים טבעת היא תצטרך את גרסת 2009. ההבדל בין הגרסאות הוא ההבדל בין הסנטר עם הנוכחות ההגנתית המרשימה ביותר במילניום הזה, כזה שניתן להקיף בארבעה שחקני חוץ ולדעת שהוא יאטום את הצבע וישלוט בריבאונד, לסנטר הגנתי טוב אבל כזה שנוטה לקבל החלטות רעות ולאחר בעזרה. זה גם ההבדל בין שחקן שמודע למגבלות שלו ועובד לטובת הקבוצה לשחקן שעסוק קודם כל בניפוח האגו שלו, או בין 59 ל-49 אחוז מהעונשין (הבדל של נקודה בממוצע למשחק).
בשנתיים האחרונות הווארד עבר פציעות ומשברים, הוא הסתכסך עם כל מה שזז והאופי שלו הועמד בסימן שאלה רציני. האם הוא מסוגל לנער את השנתיים האלה ולחזור להיות שחקן של טופ 5 בהצבעות ה-MVP? הוא בסך הכול בן 27, לא גיל בו הקריירה אמורה להיות בדעיכה. הסיטואציה ביוסטון לא הייתה יכולה להיות טובה יותר - דמיון בסגנון לאורלנדו, ריחוק ממוקדי הרעש התקשורתי, שילוב עם כוכב צעיר שיכול לחלוק את התהילה, קבוצה שיכולה להצליח עכשיו אבל לא חייבת להצליח עכשיו. הפעם אין תירוצים, או שיש לו את זה או שאין לו את זה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: הווארד בא בגרסת 2009 והשילוב שלו עם הארדן הוא הקטלני בליגה. ההתקפה אפילו יותר יעילה, ההגנה נכנסת לטופ 10, הקלעים קולעים, השומרים שומרים, מורי מצליח להביא פאוור פורוורד שקולע מבחוץ כדי להשלים את הפאזל. כמה רחוק זה יכול להגיע? בהיעדר פייבוריטית מובהקת במערב, אם הכול יתחבר יוסטון מסוגלת להגיע עד הגמר.
תסריט פסימי: הווארד בא בגרסת 2012 ומיד מתלונן על ריבוי הפיק נ' רול, השיפור המקצועי ביחס לאסיק מתקזז עם ההשפעות השליליות בחדר ההלבשה. הצעירים תקועים במקום ואף אחד לא נכנס לנעליים של דלפינו. מורי שומר על אסיק כי הוא שוקל ברצינות לבדוק אם יש קבוצה שתהיה מוכנה לקחת את דווייט. זה נגמר בעוד הדחה די קלה בסיבוב הראשון.
תחזית: הפרויקט הזה יכול להיגמר עם טבעת, אבל לא בעונה הקרובה. יוסטון עדיין בשלב בו היא מגבשת את הסגל שירוץ כמה שנים ביחד, היא צריכה לצבור ניסיון ולהוסיף וותיק-שניים שיודעים את העבודה. בינתיים היא תיקח חלק בשש הגדולות של המערב והכושר של דווייט הווארד יכריע אם העונה תסתיים בסיבוב הראשון או השני.