בתקציר: אוראל דגני מככב בניצחון 0:4 על הפועל חיפה
הקיץ האחרון של אוראל דגני היה מהסוערים שידעה הקריירה של המגן בן ה-24. אחרי שתי עונות במכבי חיפה עם לא מעט פציעות, דגני כבר חשב שהוא תפס מקום של קבע בהרכב הירוקים. אלא שאז, כמה ימים אחרי תום העונה, זימן אותו המאמן אריק בנאדו לשיחה בארבע עיניים. "אני מצטער אוראל, אבל אתה לא בתכניות לעונה הבאה", אמר לו המאמן. "אני חושב להביא מגן ימני נוסף ואתה לא תראה הרבה דקות העונה".
לרגע דגני ההמום נשבר. הוא הגיע ממכבי נתניה בקול תרועה בקיץ 2011 תמורת מיליון דולר וקצת פחות משנתיים לאחר מכן, מצא את עצמו נזרק מהמועדון הירוק. אולם תחושת הכישלון התחלפה מהר מאוד בחיוך גדול אחרי שהמגן קיבל את שיחת הטלפון מרן בן שמעון. "אני רוצה לראות אותך בהפועל", אמר לו המאמן. "אתה שחקן מצוין ואני בונה עלייך מאוד".
21:00, ערוץ 1: בית"ר ירושלים-הפועל תל אביב
אלא שהפרשה עוד לא תמה. הרצון של דגני לעבור מקבוצה שחתכה אותו לקבוצה שמאוד רוצה אותו כמעט ולא הספיק. חיפה הפעילה מכבש לחצים על השחקן בכדי למנוע מעבר ליריבה לצמרת, אך המגן לא ויתר ודרש לעבור להפועל תל אביב. הירוקים החלו במשא ומתן עם האדומים על השאלתו והציבו תנאי שזה לא ישחק נגדם. האדומים לא הסכימו ואחרי שכבר התפוצץ המשא ומתן בין הצדדים, הירוקים הסכימו להשאילו לשנתיים ללא תנאי מקדים וכך נסללה דרכו להרכב של בן שמעון. קיץ מלא בסימני שאלה הגיע לסיומו.
אם יש מישהו שמלמד על ההתקדמות של הפועל תל אביב בשבועות האחרונים, הוא ללא ספק דגני. המגן פתח לא טוב את העונה כמעט כמו יתר חבריו וסיפק עוד סיבה לביקורת על הרכש שעשה בן שמעון. אולם בשבועות האחרונים דגני עשה מקצה שיפורים אדיר והפך להיות בורג חשוב במערך של המאמן ואף שב לסגל הנבחרת. מפוטנציאל אדיר בנתניה, כישלון בחיפה וחיבור מגנטי לבן שמעון, כך הפך דגני מאחת ההשקעות המיותרות של מכבי חיפה בשנים האחרונים לאחת התקוות הגדולות של הפועל תל אביב העונה.
את פתיחת עונת 2010/11 אוהדי מכבי נתניה לא ישכחו. אחרי שיותר משישה שחקנים עזבו, ביניהם אלמוג כהן וקלמי סבן, החליט מאמן הקבוצה אז, ראובן עטר, למנות את דגני בן ה-21 לקפטן הקבוצה. "הרעיון למנות את דגני ישב אצלי כבר שלושה שבועות והוא המתאים ביותר, אפילו שהוא צעיר", הסביר עטר. "זו לא המצאה שלי קפטנים צעירים, זה מקובל בעולם". המהלך המפתיע הבהיר לכולם שעטר והנהלת הקבוצה ראו בדגני כאחד הכישרונות הגדולים של המועדון ואחד הברגים המרכזיים במערך שלהם.
התפקיד הגדול לא סנוור את המגן הצעיר שעשה התקדמות גדולה באותה עונה והיכולת הטובה שלו אצל עטר לא פסחה על אנשי מכבי חיפה שבסיום אותה עונה החלו להתעניין בשחקן. ממש בסוף אוגוסט ועם סגירת חלון העברות האירופי אוהדי חיפה שפשפו את עיניהם חזק לאחר שהירוקים שילמו על דגני לא פחות ממיליון דולר. בחיפה אז טענו כי הסכום גם נועד לעזור לקשיים הכלכליים של נתניה, אך באותה נשימה גם האמינו שהביאו יורש לאייל משומר שיתמודד אתו על מקום בהרכב.
הפתיחה של דגני בחיפה הייתה טובה. אלישע לוי האמין ברכש הטרי ונתן לו מקום של קבע בהרכב של הירוקים. לוי ואנשים נוספים במועדון חשבו שהוא הפתרון ההתקפי לאגף ימין וכי הוא יכול להוסיף ממד של מהירות וכוח פריצה. בחודשיים הראשונים שלו בירוק פתח דגני כמעט בכל המשחקים בליגה, אבל כשהקבוצה החלה להתקשות ולגמגם, דגני ירד לספסל ולזה יש להוסיף פציעה טורדנית בשרירי הבטן שנגררה לכל אורך העונה. מכיוון שלא היה כשיר בחלקים גדולים של העונה, נדד המגן בין היציע לספסל ולהרכב. במרץ 2012 שיחק את משחקו האחרון לעונה ולאחר מכן עבר שני ניתוחים בשרירי הבטן שהשביתו אותו עד לסיום העונה.
מבחינת דגני עונת 2012/13 לא הייתה יכולה להיפתח טוב יותר. המגן החלים מהפציעה הטורדנית ואם לא די בכך, קיבל על מגש את המאמן שרק שנתיים לפני כן מינה אותו לקפטן נתניה. אלא שדווקא אותו עטר לא ממש האמין בדגני ונתן לו מעט הזדמנויות בהרכב שעל פי שחקנים בחיפה הורידו לו את הביטחון בצורה משמעותית. עם המינוי של בנאדו, דגני חזר קצת לחייך. בנאדו זרק אותו ישר להרכב הקבוצה ונתן לו את האפשרות להוכיח שהוא בצדק במכבי חיפה. אולם המזל של המגן לא היה לצדו. בסוף נובמבר שוב החל לסבול מאותה פציעה בשרירי הבטן ונעדר לשלושה חודשיים כשבתווך עבר עשה שיקום ארוך. כשחזר כבר לכושר , קיבל עוד הזדמנויות בהרכב, אך כאמור בנאדו החליט לוותר עליו בסוף העונה.
בחיפה מספרים כי השיקול לחתוך את דגני היה מקצועי. לטענת אנשים במועדון, המגן לא היה מספיק טוב בצד ההגנתי בעיקר באחד על אחד שלו ובהגבהות מאגף. בנוסף, לא האמינו בקבוצה שהוא יכול להיות היורש של משומר ולהתמודד אתו על מקום בהרכב. יתרה מכך, אצל הירוקים מספרים אמנם על בחור שקט, אבל הפכפך במצבי הרוח שלו ונראה תמיד בלי יותר מידי חשק להתאמן ולשחק. "זה נראה שאין לו ממש חשק להיות כאן", סיפר אחד מהירוקים. "כבוי, בלי שמחת חיים וזה גם השפיע על היכולת שלו". בתגובה, חבריו הטובים של דגני טוענים שהוא לא הרגיש טוב בחיפה ולא ממש התחבר למועדון.
כמו שכולם יודעים בכדורגל אין קסמים וגם פתיחת העונה באדום אצל דגני הייתה עדיין בסימן הטראומה בחיפה. "אוראל הגיע עם פצע מדמם לכאן", אמרו בצוות המקצועי האדום. "הביטחון שלו היה בקרשים בגלל שנכשל בחיפה והייתה לנו אתו הרבה עבודה גם בחלק המקצועי וגם בחלק המנטאלי". למרות שקיבל גב גדול וחיבוק חם מבן שמעון, דגני עדיין ניסה להוריד את הקוף מהגב. לאט לאט הוא החל להשתחרר. במשחק הניצחון על הפועל חיפה (0:4) בן שמעון כבר הקים את אברהם צ'קול הצעיר להתחמם. דגני ראה זאת בזווית העין ורשם את משחקו הטוב העונה וגם קינח בבישול.
בהפועל תל אביב מספרים שהשיפור בא כתוצאה מעבודה קשה ומהמאמן. זה לא סוד שבן שמעון רצה לראות את אלעד גבאי כמגן ואף להחליף את שמעון הרוש, אך למרות זאת מהרגע הראשון לקח כפרויקט את שני מגניו. ההבדל בין השניים הוא תהומי. בן שמעון החל לעבוד עם השניים באופן פרטני. עם דגני עבד על אותם החסרונות שבאו לידי ביטוי בחיפה - אחד על אחד הגנתי שלו והגבהות - יחד עם שיחות מוטיבציה.
התוצאות לא איחרו לבוא בעניינו. אם הרוש הסתפק בלדפוק כרטיס ולחזור לביתו עם סיום האימון, דגני נשאר אחרי כל אימון לעבוד בצורה מתודית על הגבהות מאגף ועל החלק הגנתי. "כששחקן רוצה להצליח, אין דבר שיכול להכשיל אתו אם הוא נחוש ומוכן לעבוד קשה", טוען חברו לקבוצה. "רואים אצל אוראל כמה הוא רוצה להצליח. הוא עובד אולי הכי קשה בקבוצה ורואים את השיפור שלו ממשחק למשחק. יש לו פוטנציאל גדול ואם הוא ימשיך ככה הוא יהיה המגן הכי טוב בארץ".
עם הזימון האחרון לנבחרת, במועדון טוענים שהמעגל נסגר והביטחון שנעלם חזר לחלוטין. עוד מספרים שדגני פורח מבחינה חברתית והפך להיות אחד הדומיננטיים בחדר ההלבשה ויחד עם איתי שכטר לא מפסיק להצחיק את. הכינוי "מישניק" שניתן לו כבר בנבחרות הצעירות (שחקן שנדבק ומציק במגרש למי שעם הכדור) הוא אחד השמות הנשמעים ביותר בחדר ההלבשה של האדומים. "חזרה לו השמחה ורואים את זה גם על המגרש וגם מחוץ לו", אמר אחד מחבריו. "בחיפה הוא לא קיבל אף פעם את התחושה שבונים עליו ובהפועל מהרגע הראשון הוא קיבל תחושה אחרת וזה ניכר בכל האספקטים. בקצב הזה הוא יהיה הפתעה הכי גדולה של העונה".
"לאוראל יש פוטנציאל אדיר, נותנים טבעיים טובים מאוד כמו מהירות וכוח וגם רצון ללמוד ולהשקיע", מנתח מאמנו לשעבר אלישע לוי. "במכבי חיפה ניסיתי אותו בכל מיני תפקידים והוא עושה עבודה טובה. הבעיה הייתה הפציעות שלו והעובדה שהייתה לו תחרות על מקום בהרכב ולא כולם מסתדרים עם תחרות כזאת. הוא עשה נכון כשהלך להפועל תל אביב שנתנה לו את הבמה. לא מפתיע אותי בכלל שהוא השתפר ואני מאמין שהוא יכול להיות עוד הרבה יותר טוב. בכדורגל צריך סבלנות ובחירות נכונות".
לדגני יש חוזה באדום עד תום העונה הבאה ואז הוא אמור לחזור לירוקים לשנתיים נוספות. קשה להעריך אם ימשיך בהתקדמות שלו ויחזור לממש את אותו פוטנציאל שאותו תמחרה בזמנו מכבי חיפה במיליון דולר. היכולת האחרונה שלו החזירה אותו לתמונת הנבחרת. ארבעה מגנים ימניים שונים נוסו בקמפיין הזה והכדורגל הישראלי משווע לשחקן הגנה יציב, שלם וטוב שישתלט על העמדה. לדגני יש את מה שדרוש לעשות את זה ואל תתפלאו אם הוא יהפוך להיות שחקן המריבה הבא בין הירוקים לאדומים.