תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 41:41
סיימו את העונה: במקום העשירי במערב.
לראשונה זה 12 שנה ולראשונה מאז שמארק קיובן הוא בעלי הקבוצה ודירק נוביצקי הוא השחקן המוביל שלה, דאלאס לא סיימה את העונה במאזן חיובי והחמיצה את הפלייאוף. מיד לאחר האליפות ההיסטורית לפני שנתיים, קיובן החל בפינוי מקום מתחת לתקרה עבור החתמה גדולה בקיץ שעבר, אלא שהחתמה כזו לא הגיעה והוא החליט למלא את הסגל בשחקנים עם חוזים לשנה ולנסות שוב בקיץ הבא. על חוזים לשנה חותמים בדרך כלל רק שחקנים שהקריירה שלהם תקועה וזקוקים להזדמנות להוכיח את עצמם. או ג'יי מאיו ניצל את ההזדמנות הזו עם עונה לא רעה, דארן קוליסון, כריס קיימן ואלטון ברנד אכזבו.
אבל הבעיה הגדולה יותר של דאלאס בעונה שעברה, וכנראה הסיבה שבגללה נעצר רצף ההופעות בפלייאוף, הייתה שבמהלך תקופת ההכנה התברר שנוביצקי צריך לעבור ניתוח בברך. הגרמני בן ה-35, שידע לשמור על עצמו נהדר לאורך הקריירה ובקושי הפסיד משחקים, חזר בסוף דצמבר ונראה כמו עצמו רק בסוף פברואר. איתו, חצי שני מוצלח לעונה של המאבס הספיק רק כדי לאזן את החצי הראשון. בין הנשארים פרט לנוביצקי, ראוי לציין את וינס קרטר שבגיל 36 היה חד ויעיל מהספסל ואת שון מריון שהמשיך לעשות מה ששון מריונים עושים.
מבט על המספרים מגלה קבוצה רכה ולא חכמה, לא מה שהיינו מצפים מקבוצה של ריק קרלייל. היריבות הגיעו הרבה יותר פעמים לקו העונשין (בממוצע 5 פעמים יותר למשחק) ושלטו בריבאונד (דאלאס הייתה קבוצת הריבאונד השלישית הכי חלשה בליגה), נתונים שהדגישו את המחסור ביורש ראוי לטייסון צ'נדלר.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: מונטה אליס וסם דלמבר (חופשיים, ממילווקי), חוסה קלדרון (חופשי, מדטרויט), דווין האריס (חופשי, מאטלנטה), דואן בלייר (חופשי, מסן אנטוניו), ווין אלינגטון (חופשי, מקליבלנד), גל מקל (ממכבי חיפה), שיין לארקין (רוקי, בחירה 19), ריקי לדו (רוקי, בחירה 43).
עזבו: או ג'יי מאיו (חופשי, למילווקי), דארן קוליסון (חופשי, לקליפרס), אלטון ברנד (חופשי, לאטלנטה), כריס קיימן (חופשי, ללייקרס), אנתוני מורו (חופשי, לניו אורלינס), ג'ארד קנינגהאם (בטרייד לאטלנטה), מייק ג'יימס (נבחן בשיקגו), רודריג בובואה (אף אחד לא מעוניין, משום מה).
מארק קיובן רגיל לקבל מה שהוא רוצה. אחרי קיץ מתסכל לפני שנה, הוא האמין שהפעם הוא יצליח להנחית סופרסטאר לצד נוביצקי ולהחזיר את דאלאס לרלוונטיות. גם הפעם זה לא קרה. כריס פול נשאר בקליפרס, דווייט הווארד בחר ביוסטון וגם שחקנים כמו ג'וש סמית' ואל ג'פרסון לא חיכו ומצאו קבוצות. קיובן מצא את עצמו שנה שנייה ברציפות עם הרבה מאוד מקום פנוי בתקרת השכר, הפעם נמאס לו לחכות והוא העדיף לבזבז אותו על שחקני דרג שני מעניינים. למרות זאת, אם נוביצקי שמסיים חוזה יסכים להוריד משמעותית מהשכר לעת זקנה, דאלאס תוכל להיות רלוונטית בשוק החופשי גם בקיץ הבא.
למרות הכישלון במבחן התוצאה, קשה להאשים את קיובן על כך שפירק את קבוצת האליפות (שרוב השחקנים שלה בינתיים התפרקו בעצמם) ובזבז שנה כדי להמר על הסיכוי להחתים כוכב. באסטרטגיה הזאת היה הסיכוי הגבוה ביותר שלו לבנות קבוצה גדולה לשנים האחרונות של נוביצקי. הוא היה קרוב מאוד עם דרון וויליאמס לפני שנה ודאלאס הייתה אופציה ריאלית להווארד השנה, מאוד יכול להיות שאלמלא הטרייד שהביא ליוסטון את הארדן, סופרמן היה בדאלאס עכשיו. היו ימים שקיובן היה זה שהורס תכניות לאחרים, אולי עכשיו הוא פחות מושקע בקבוצה ועסוק מדי בתוכנית הריאליטי שלו ביחס לאובססיביים מהסוג של דארל מורי.
הדרך של קיובן להוציא עצבים הייתה להחתים כל גארד שעבר לידו. שני הבולטים הם חוסה קלדרון (שיקבל 29 מיליון דולר ל-4 שנים) ומונטה אליס (25 מיליון לשלוש שנים). הם מייצגים שני הפכים מוחלטים (פרט לכך ששניהם חורים בהגנה) - קלדרון הוא הרכז הטהור שמספק מספרים יעילים במיוחד, אליס הוא הקומבו גארד המוכשר בטירוף שלא מפסיק לקבל החלטות גרועות. הפוינט גארד הספרדי כבר בן 32, אבל העונה החולפת הייתה מהטובות בקריירה שלו. השדרוג המשמעותי היה בקליעה משלוש - הוא קלע 1.8 שלשות למשחק ב-46.1 אחוז, שזה האחוז הגבוה בליגה (יותר מקייל קורבר וסטפן קרי שמדורגים אחריו) ובקלות הגבוה בקריירה שלו. יחס האסיסטים/איבודים שלו עדיין מרהיב ונע באזור ה-1:4 לאורך הקריירה.
פרט להם, קיובן החזיר הביתה את דווין האריס, החתים את הקלע ווין אלינגטון שהרשים בחצי עונה בקליבלנד ובחר בדראפט את שיין לארקין (פוינט גארד מוכשר מאוד שעשוי להתפתח לשחקן לגיטימי בליגה) וריקי לדו (בקרוב בקבוצת ליגת המשנה הקרובה לביתכם). איך גל מקל אמור לקושש דקות בין כל אלה? אני עוד אעסוק בכך בכתבה נפרדת. רוטציית הגבוהים פחות עמוסה, פרט לנוביצקי ושון מריון שמקבל דקות כ-4 יהיו שם הסנטר הוותיק סם דלמבר, דוואן בלייר המוכשר וברנדון רייט היעיל (מקום 20 בליגה במדד ה-PER) שקיבל חוזה של 10 מיליון דולר לשנתיים וכבר הספיק להיפצע בכתף הבעייתית שלו.
משחק ההתקפה יתבסס על פיק נ' רולים של הגארדים עם נוביצקי ועל בידודים לג'רמנייטור במשבצות שהוא אוהב. קלדרון והאריס ינסו לפתח דינמיקה בסגנון ג'ייסון קיד וג'ייסון טרי, על הספסל יש מספיק כישרון כדי להפוך את דאלאס לקבוצת התקפה נהדרת. שאלת הכושר והכשירות תהיה חשובה במיוחד - קודם כל של נוביצקי, שדאלאס זקוקה שיהיה קרוב למקסימום שלו, אך גם מריון כבר חגג 35 ולא בטוח שהוא עדיין יכול להיות הסטופר הנפלא שהוא היה לפני שנתיים. החמישייה המסתמנת תהיה בגיל ממוצע של 32 ולרובה היסטוריה של פציעות, גם על הספסל מחכים כמה ותיקים וכמה פצועים כרוניים.
אם העונה לא תהיה מעניינת מספיק, ניתן יהיה לעבור להתעניין במסע של נוביצקי במעלה רשימת הקלעים של כל הזמנים ב-NBA - חסרות לו 1,659 נקודות כדי להיכנס לטופ 10, לא מספר בלתי אפשרי לעונה נטולת פציעות. כשלוקחים בחשבון גם את האחוזים בהם הוא משיג את הנקודות האלה, זה נתון שאמור לסגור את הדיון על האירופאי הגדול ביותר בכל הזמנים.
מה מי מו
חמישייה: חוסה קלדרון, מונטה אליס, שון מריון, דירק נוביצקי, סם דלמבר.
ספסל: שיין לארקין, גל מקל, דווין האריס, ווין אלינגטון, ריקי לדו, וינס קרטר, ג'יי קראודר, ברנדון רייט, דוואן בלייר, ברנארד ג'יימס.
מאמן: ריק קרלייל (עונה 12 בליגה ושישית בדאלאס).
מועמד לפריצה: קריאה אחרונה לדואן בלייר, הרכבת תיכף נוסעת. אחרי שהתקשה להסתדר עם גרג פופוביץ' ועם רוטציית הגבוהים העמוסה של הספרס, בלייר ינסה את מזלו בסיטואציה נוחה יותר. לא שקרלייל ידוע כמאמן נוח לשחקנים בעייתיים, אבל דאלאס זקוקה לדואן הרבה יותר מאשר סן אנטוניו. אין לקרלייל שחקן פנים נוסף מהסוג של בלייר, כזה שיכול לחפור בצבע וליצור לעצמו מצבי זריקה קרוב לסל, מחליף לגבוהים שמספק הרבה נקודות במעט דקות. ההזדמנות תהיה גדולה במיוחד אם יתברר שהפציעה של ברנדון רייט רצינית - כרגע לא ברור מתי הוא חוזר, אבל זה נשמע אחד מהדברים האלה שיכולים להיגרר לתקופה לא קצרה. אם בלייר לא ייקח את הצ'אנס הזה, בכלל לא בטוח שיהיה עוד אחד.
מועמד לדעיכה: מבין שני הוותיקים שיתחלקו בדקות של הסמול פורוורד, וינס קרטר עשוי להיות זה שיושפע לרעה מהשיפור בסגל. בעונה שעברה הוא היה חשוב במיוחד לקבוצה שבדקות רבות התקשתה ליצור מצבי זריקה, בסגל הנוכחי החשיבות של שון מריון עולה כי הוא השומר האיכותי היחיד בין שחקני החוץ. לקראת גיל 37 ואחרי 15 עונות ויותר מ-1,000 משחקים בליגה, לא בטוח שיש לוינסניטי עוד עונה גדולה בקנה אחרי הקודמת. בטח אם דאלאס לא ממש תזדקק ממנו לאחת כזאת.
אקס פקטור: האופציה הצפויה כאן היא של מונטה אליס. היכולת של אליס להשתלב בקבוצת התקפה מוצלחת ולשמש כינור שני לסקורר הרבה יותר יעיל ממנו תהיה חשובה במיוחד לעונה טובה של דאלאס. זה לא מקרה שרוב הקבוצות העדיפו לא לגעת בו והוא התפשר על חוזה נמוך הרבה יותר ממה שהוא ציפה לקבל, זו ההזדמנות שלו להוכיח שהוא מסוגל לשלב את הכישרון העצום שלו במערכת מתפקדת.
אך לא פחות מכך, חשובה הנוכחות ההגנתית של המצטרף השני ממילווקי - סם דלמבר. בתחילת הדרך בפילדלפיה, דלמבר היה שחקן עם מספרים של עוגן הגנתי שהוא לא באמת עוגן הגנתי. הניסיון עשה את שלו ומאז הוא שיפר את קבלת ההחלטות שלו, אך בעונה החולפת במילווקי הוא נדחק לספסל בגלל תופעת לארי סנדרס. בגיל 32, הוא מקבל הזדמנות נהדרת להוכיח שניתן לבנות סביבו הגנה ראויה. לאחר עונה בה דאלאס צנחה למקום ה-20 בליגה ביעילות הגנתית, וכשאין בסגל שחקן אחר שיכול לעשות את התפקיד הזה, לא יהיה מוגזם לטעון שהחשיבות של דלמבר גדולה אפילו מזו של אליס.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: נוביצקי שם את העונה שעברה מאחוריו וחוזר ליכולת של לפני הניתוח, קלדרון לומד מנאש ורק ממשיך להשתפר עם הגיל, אליס לומד מקבלת ההחלטות של קלדרון, דלמבר מחזיר את דאלאס להיות קבוצת ריבאונד והגנה מעל לממוצע. דאלאס חוזרת לימי ה-50 ניצחונות ועם מאצ'-אפ מוצלח יכולה לעבור גם סיבוב.
תסריט פסימי: נוביצקי פותח חלש וגם בהמשך האחוזים מתעקשים לא להתיישר, אליס לוקח יותר זריקות למשחק מראסל ווסטברוק, קלדרון לא מצליח לסגור חודשיים בלי פציעה, דלמבר סתמי. קרלייל רב עם כל מה שזז ודואג להיות מפוטר כדי לעבור לקבוצה עם עתיד מבטיח יותר, עידן נוביצקי בדאלאס מסתיים רשמית כשהוא מכריז שהוא מעדיף לחפש בשנים האחרונות שלו סיטואציה עם סיכוי לאליפות נוספת. לפחות תהיה בחירת טופ 10 בדראפט.
תחזית: אם מהעונה שעברה הם גירדו 41 ניצחונות עם חצי נוביצקי ומעט מאוד סביבו, לא כדאי לפסול את הסיכוי של דאלאס בריאה להגיע לפלייאוף. זו תהיה אחת מ-4-5 קבוצות שאמורות להיאבק על שני הכרטיסים האחרונים, הכשירות הפיזית תעשה את ההבדל.