בחלומות שלו, ניק קיינר-מדלי נמצא עכשיו עם מכבי תל אביב בוויטוריה. מתכונן לפתיחת עונת ה"גאולה" (Redemption), בפיו; זו שטשטש את העונה שעברה, "אבל לא תמחק אותה. היא תמיד תישאר ברזומה ככתם שחור עבורי", הוא אומר בכנות יוצאת דופן. "בעונה הזאת הראיתי כמה דברים שהיו רק ניצוצות של דברים שאני יכול לעשות. אבל זהו. כל מה שיכלו לראות ממני זה ניצוצות. של דברים טובים ושל דברים רעים. הלוואי שהייתי יכול להוציא את העונה הזו מהקריירה שלי, אבל אני לא יכול. היא תמיד תהיה שם. ויותר מהכול אני מאוכזב כי לדעתי הייתה לנו קבוצה של אנשים טובים. היה לנו צוות אימון טוב. אבל במבחן התוצאה נכשלנו. האכזבה הכי גדולה הייתה שהפסדנו בישראל את האליפות".
קיינר-מדלי היה רוצה שתדעו שציפה לקבל הזדמנות נוספת במכבי תל אביב, שחלם להעניק השנה לאוהדים את מה שלא הצליח לספק בעונה שעברה, אבל "כנראה שקואץ' בלאט וההנהלה לא חשבו שאני שחקן ברמה של טופ-יורוליג. כי בלאט לא רצה שאחזור וההנהלה לא רצתה שאחזור. הם לא חושבים שאני מספיק טוב כדי לשחק שם, והעובדה ששחררו אותי למרות שיש לי חוזה מדברת בעד עצמה. מה זה עושה לי? זה פוגע לי בגאווה, כשחקן תחרותי, כשקבוצה אומרת לי: 'אנחנו רוצים לשלם לך כסף רק כדי שתעזוב'. וכמובן שאני לוקח את זה באופן אישי. הרי מכבי משלמת חלק מהשכר שלי במלאגה, והיא משלמת לי יותר כדי שלא אשחק אצלה מאשר משלמת לחלק מהשחקנים כדי שישחקו עבורה.
"מצד שני, אם זה מה שהמאמן חושב, שאני לא מספיק טוב, אז אני יכול להבין את ההנהלה", הוא ממשיך. "כי דיברתי הקיץ עם דני (פדרמן), והוא אמר: 'ניק, ידענו שהיית פצוע בעונה האחרונה, אבל המאמנים דיברו איתנו והם אמרו שזה לא יכול לעבוד'. כשאני חושב על זה, אני יכול להבין אותם. היה לי חוזה גדול והם לא רצו לקחת את הסיכון ששוב אעבור עונה של פציעות. ובכלל, אם אתה מנהל קבוצה, וזה מה שהמאמן שלך מרגיש - שהשחקן הזה לא מספיק טוב כדי לשחק עבורו - למה שתשמור אותו?".
***
ניק קיינר-מדלי רוצה שתדעו שזה לא אמור היה להסתיים ככה. "אני חושב שאני מספיק טוב כדי לשחק במכבי תל אביב, והעונה אוכיח זאת, אוכיח שאני שייך לרמות הגבוהות של היורוליג", אומר הפורוורד החדש של אוניקאחה מלאגה, מאכזבות העונה החולפת, שהוחתם בקיץ שעבר כרכש היקר והנוצץ ביותר וריפד במשך רוב השנה את הספסל, עד שנחתך. "לרוע המזל זה מה שקרה, למרות שקיוויתי שדברים יקרו אחרת. אני חושב שמכבי הפסידה שחקן טוב. אבל זו החלטה שלהם.
"אני מאוכזב, כי האוהדים והתקשורת לא יכלו לראות מי אני באמת", אומר קיינר-מדלי. "הם ראו אולי 50 אחוז ממני, בגלל כל הפציעות. זה חבל. הכל התחיל מהפציעה שלי בפרי-סיזן, שגרמה לי לשחק על רגל אחת במשך שלושה חודשים, ובגלל שהפעלתי כ"כ הרבה לחץ על הרגל השנייה, קרעתי בה את ההמסטרינג ואז באמת לא הייתי מסוגל לעשות כלום. עד חודש מרץ לא שיחקתי עם שתי רגליים מתחת לגוף שלי. ניסיתי להיכנס ל-3-4 דקות על רגל אחת, ואני חושב שבנסיבות האלה לא הייתי רע. אבל לא היה לי גוף, אז ניסיתי לשחק עם הלב. כי פיזית לא הייתי בריא.
"חשבתי הרבה על זה הקיץ, הייתי מאוד מאוכזב - כי אם זה משהו שהיה בשליטה שלי, אם הייתי בריא ומקבל 20-25 דקות ולא משחק טוב - היה לי הרבה יותר קל 'לבלוע' את זה. אבל כשאתה בכשירות פיזית של 50 אחוז, ונכנס לחמש דקות, ונשפט כאילו אתה משחק רע, קשה להתמודד עם זה. כשחקן תחרותי הרגשתי שאני נכנס לזירה אבל לא יכול להגן על עצמי. כאילו אני נלחם מול אנשים בריאים עם יד אחת. וברגע שנכנסתי לחמש, לעשר דקות, הייתי מקבל 'מכה' ולא הייתה לי הזדמנות להחזיר. זה היה מתסכל. כל הקיץ עבדתי כדי לחזור לעצמי, עכשיו אני מרגיש מעולה, בכושר הכי טוב בחיים, אבל לא יכול להראות את זה במכבי. כל החיים עבדתי כדי להגיע לנקודה שקבוצה כמו מכבי רוצה להחתים אותי, וכל הקריירה הייתי חתום על חוזים לעונה אחת, ואף פעם לא נפצעתי. כי אם הייתי נפצע במקום אחר כנראה שלא הייתי מגיע לנקודה שבה מכבי רוצה אותי. והרגשתי שלא קיבלתי הזדמנות לשחק ולהראות לכולם מי זה ניק. זה מתסכל, כי אני לא יכול לעמוד מול 10,000 איש בנוקיה ולומר: 'היי, אני רוצה לומר לכם שאני משחק עכשיו על רגל אחת ולוקח חמש תרופות לשיכוך כאבים והגוף שלי מרגיש נורא'. אני יכול רק להילחם עם הכלים שהיו ברשותי. ולא היו לי הרבה".
***
למה? כנראה בגלל דיוויד בלאט.
"היו לי יחסים טובים עם בלאט", מספר קיינר-מדלי, "הוא מאמן מצוין. מוח כדורסל גדול. יש לי הרבה כבוד כלפיו. אני חושב שהוא היה בסיטואציה קשה, כי הוא ידע שאני לא מאה אחוז. הוא ידע שאני סובל. תראה, היה לנו שחקן כמו ליאור (אליהו), שהוא מתל אביב, משחק עבור בלאט כבר 3-4 שנים. זה טבעי שאם אני נכנס למגרש, פצוע, מקבל 3-4 דקות, ומחטיא או עושה טעות, אז בלאט יחזיר את ליאור. זו לא הייתה סיטואציה שבה הייתה לי אפשרות לשחק 20-25 דקות למרות שאני לא בכושר. הייתי צריך את הזמן הזה על המגרש כדי להיכנס לכושר. אם אתה חוזר מפציעה, גם אם קוראים לך לברון ג'יימס, אם במשך חודשיים-שלושה לא שיחקת יותר מחמש דקות, ואתה מבריא, אתה צריך 20-25 דקות על הפרקט כדי לחזור לעצמך.
"ואני לא מדבר בהכרח על היורוליג, אלא גם על משחקים בליגה הישראלית. היו משחקים בליגה שניצחנו ב-25 נקודות, ועדיין קיבלתי רק 5-10 דקות. מה שהייתי צריך באמת זו הזדמנות להיות על המגרש יותר מעשר דקות. כל הקריירה לא נקלעתי למצב כזה. הרי אם הייתי משחק בקבוצה אחרת עשר דקות בממוצע מכבי לא הייתה לוקחת אותי. אז אני שואל את עצמי: אם אני משחק 10 דקות פה, 12 דקות שם, למה במכבי מצפים ממני? אם אתה נותן לבנאדם חוזה גדול ורוצה שישחק כמו ששיחק לפני שהגיע, אתה צריך לתת לו הזדמנות לשחק את אותה כמות דקות. האם אני מאשים את בלאט? לא. הוא מנסה לנצח משחקים, לא לעשות את מה שהכי טוב לניק קיינר-מדלי. הוא חשב שעבור הקבוצה, הכי טוב יהיה לשים אותי על הספסל. אבל אנשים אחרים צריכים לשפוט האם זה באמת היה הכי טוב לקבוצה".
במלים אחרות, לא הייתה כלפיו סבלנות. לא כלפיו ולא כלפי שחקנים אחרים. וככה, אומר קיינר-מדלי, במכבי לעולם לא יצליחו לבנות קבוצה מנצחת.
"תראה את ריאל מדריד, שניצחה אותנו בפלייאוף", הוא מנסה להמחיש. "היא הייתה אולי הקבוצה הכי טובה באירופה. למה? לא רק בגלל כישרון. יש הרבה קבוצות מוכשרות ביורוליג. אלא בגלל שהקבוצה הזאת הייתה יחד במשך שנתיים-שלוש. לעתים קרובות, מה שקורה בקבוצות גדולות כמו מכבי זה שאנשים מפתחים כ"כ הרבה ציפיות, עד שהם מגיעים לנקודה שהם צריכים להחליף שחקנים כל הזמן, כי השחקנים הנוכחיים לא עומדים בציפיות. זה לא עובד ככה. שיקאגו בולס החזיקה יחד 6-7 שנים. יש יותר בלזכות באליפויות מאשר להביא שחקנים טובים. אתה צריך מערכת מסודרת. אתה צריך יחסים טובים בחדר ההלבשה. אתה צריך שיטת משחק. וה'סיסטם' של בלאט, והציפיות שלו מהשחקנים שלו, זה דבר שונה מכל מערכת אחרת באירופה".
וקיינר-מדלי ממהר להסביר. "למשל, יש מקומות שבהם אם אתה שחקן מוביל בקבוצה, ואתה עושה על המגרש טעות או שתיים, אז אתה מקבל את ההזדמנות להישאר ולתקן. אבל אם אתה משחק עבור בלאט, טעות אחת - ואתה יוצא החוצה. למה הקבוצות שלו מנצחות? בדיוק בגלל זה. הוא הוא דורש משחק ברמה אופטימלית מכולם. כך שזה דבר טוב מצד אחד, אבל מצד שני, לוקח זמן ללמוד את המערכת ולהרגיש נוח לשחק בתנאים האלה. עבור שחקנים כמוני, וכמו שרמדיני, וכמו לוגן, וכמו מלקולם תומאס, זה היה קשה מאוד. בחיים, לאורך כל הקריירה שלי, לא הרגשתי על המגרש כפי שהרגשתי אצל בלאט, כאילו, להתלבט האם לקחת את הזריקה, להתלבט לאיזה צד ללכת בהגנה, כי ידעתי שבטעות הראשונה אני עף החוצה. אז לפני כל מהלך אתה מוצא את עצמך חושב פעמיים. לא קיבלתי את האמון ממנו. ובנוסף, לא הייתי לגמרי בריא. אז ידעתי שאני נכנס על רגל אחת, ובטעות הראשונה אני יוצא. זה סוג של הלך מחשבה שהיה חדש עבורי. מבחינה מנטאלית היה לי קשה לעשות את ההתאמה. זה לוקח לפחות שנה.
"כשאתה מסתכל על שחקנים אחרים במערכת, אתה מבין מה החשיבות של למידת השיטה. דווין סמית' מרגיש כל כך נוח על המגרש ויודע שגם אם הוא מחטיא 2-3 זריקות הוא לא בהכרח יוצא, כי בלאט סומך עליו ומרגיש נוח איתו. גם יוגב וגם עוד כמה שחקנים. הם היו יחד ומכירים את המאמן, מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב. ככל שיש לך יותר חבר'ה שמשחקים יחד תחת אותה שיטה, במשך יותר זמן, יש יותר הבנה של המערכת. קח לדוגמא את שון ג'יימס: אני יודע שבהתחלה הוא התקשה לקבל את האמון של המאמן. אבל בשנה השנייה, כשידע מהן הציפיות ממנו, תראה מה הוא עשה. אני חושב שאם אתה יכול לשחק עבור בלאט, אתה יכול לשחק עבור כל מאמן אחר באירופה. לכן הוא אחד המאמנים הכי טובים באירופה, אבל גם אחד המאמנים הקשים ביותר".
- ואם אשאל את בלאט לגביך?
"אם תשאל אותו הוא בטח יגיד לך שהוא מרגיש שהוא נתן לי הזדמנות, במסגרת השיטה שלו. הוא אומר לך ככה: יש לך כמה דקות על המגרש. אתה פצוע, לא פצוע, זה לא משנה לי, אני צריך שתביא לי משהו טוב. לא תביא לי דברים טובים על הפרקט, אתה יוצא החוצה, וזהו. זה מפרק אותך מבחינה מנטאלית. במהלך העונה היו הרבה פעמים ש'הרבצתי לעצמי' בגלל זה. חשבתי: אולי אני לא מספיק חזק מנטאלית. לא שניסיתי לתרץ, אבל היו אנשים אחרים שאמרו לי: ניק, אתה לא יכול לשלוט בזה. הוכחת שאתה מצוין בכל מקום. נתת עונה גדולה בולנסיה, באסטודיאנטס, במקומות אחרים. אז מה ההבדל?".
***
האם השחקנים פחדו מבלאט, שאלתי את קיינר-מדלי.
"דיוויד בחור נחמד", השיב. "שחקנים גדולים אוהבים אותו מאוד. הוא דורש מצוינות. איזה מאמן גדול לא דורש מצוינות? הייתה לי בעיה נוספת: ליאור אליהו. הוא היה מצוין. והוא חבר טוב שלי גם היום. אני חושב שהעובדה שאין לליאור עבודה היא מטורפת. הוא אחד הפאוור פורוורדים הכי טובים באירופה. חוץ ממנו, אולי בכל אירופה יש עוד שחקן אחד או שניים שאני יכול להיות איתם בקבוצה ולשבת על הספסל, 'מאחוריהם', כשהם בחמישייה. בכל פעם שנכנס, הוא שיחק טוב ועשה דברים טובים. אין עוד שני שחקנים נוספים שיכולים לדחוק אותי לספסל".
- איך אתה מסביר את הפרידה של מכבי מאליהו, אם כן?
"ההבנה שלי היא שליאור נפגע מהדרישה להוריד בחזרה. הוא לא רצה לחזור בקיצוץ כזה. אני מבין מאיפה הוא הגיע. הוא מרוויח הרבה כסף, אבל לדעתי הוא שווה אותו. אם הוא נמצא על המגרש 25 דקות במשחק, ליאור בהחלט שווה את הכסף. אבל יש בעיה בשיטה: כשיש כ"כ הרבה שחקנים שמתחלקים בדקות, ומשחקים כמה דקות פה ושם, אז איזה שחקן שווה מיליון דולר אם הוא משחק בקושי 10 דקות? בנוסף הבנתי שמכבי החליטה להשקיע יותר כסף בשחקנים אחרים. בדווין סמית', למשל. זה גרם לליאור להרגיש שהוא לא רוצה להיות שם. אבל הוא עדיין מחפש קבוצה ואני לא מאמין שאף קבוצה באירופה לא לקחה אותו בינתיים. תן לליאור 25 דקות, והוא ייתן לך 15-16 נקודות, 6 ריבאונדים, נקודות מדד טובות. אם אני ג'נרל מנג'ר, הייתי נותן לו בקלות 600-800 אלף דולר. אבל ליאור הוא כמוני במובן הזה שהוא צריך להיות על המגרש ולהרגיש בנוח. אותו לחמש דקות, אף אחד לא שווה מאות לאפי דולרים בשביל זה. לפני שהגעתי למכבי שיחקתי 30 דקות בממוצע, בכל הקבוצות בחיים שלי. אם אתה מצפה ממני שאעשה עבורך במכבי מה שעשיתי בקבוצות אחרות, תן לי לפחות 20 דקות. לא רוצה לתת לי זמן? לא צריך, אבל אל תצפה שאתן לך אפילו תפוקה דומה. אותו דבר לגבי ליאור. בשביל 5-10 דקות אל תיתן לו כסף. לדעתי הוא היה חייב להיות במכבי ולשחק 25 דקות בערב. זה לא הגיוני עבורי".
- אבל יש שחקנים במכבי שמשחקים את כמות הדקות הזו. סמית', אוחיון, היקמן.
"כן, אבל אין הרבה. אם אתה טופ-לבל פלייר, אתה צריך לשחק לפחות 20 דקות. אם אתה כוכב ואתה משחק פחות מ-20 דקות, כדאי מאוד שהקבוצה שלך תהיה לפחות בפיינל פור. כמו למשל בברצלונה: היה להם את לורבק, ו-ואסקז, ששיחקו בקושי 20 דקות. אבל במקומות אחרים, אם אתה כוכב, לא תמצא כוכב שמשחק פחות מ-20 דקות. מכבי זה ארגון שהיה בפיינל פורים וזכה באליפויות ובגביעים, אבל צריך לבדוק את השיטה. אם אתה מביא 12 כוכבים, לא יהיו לך כוכבים. קבוצה שאתה בונה כדי לזכות באליפות לא יכולה לכלול 12 כוכבים. אתה חייב שחקנים משלימים, אבל אתה צריך שחקנים שנוח להם בתפקיד הזה. אני לא שיחקתי 3-4-5 דקות מאז שהתחלתי לשחק כדורסל בגיל 7. אז אל תצפה ממני להתמודד עם זה, אם לא התמודדתי עם דבר כזה קודם לכן בחיים.
"דיברתי הקיץ עם טירייס רייס. אמרתי לו: 'יש לך שם את היקמן ויוגב, אל תצפה להיות כוכב, כי אתה צריך להיכנס לשם ולצפות להיות חלק מקבוצה מנצחת'. יש שחקנים שבנויים ל'רול' הזה, ויש שחקנים שלא. אם אתה מביא שחקן משלים, תבדוק קודם שהוא מסוגל לשחק ב'רול' הזה. אמרתי לרייס: 'תראה, זה ארגון נהדר. לבלאט היו הרבה רכזים גדולים, הרבה שחקני פיק אנד רול טובים. אבל מאוד קשה לשחק אחרי ריקי ויוגב, וקשה לקבל אמון מבלאט'. אם טייריס לא משחק טוב, ישר בהתחלה, הוא ימצא את עצמו על הספסל לעתים קרובות. אם יעשה טעויות, המאמן ילך עם השחקנים שהוא מכיר ובוטח בהם. ראיתי את המשחק של מכבי מול חולון. ראיתי שחקנים חדשים שמתקשים מאוד בשיטה הזו. לא הופתעתי בכלל".
- מתגעגע לישראל?
"פגשתי חברה ישראלית והיא גרה איתי כאן עכשיו. בקיץ היא באה לגור איתי במיאמי. אני חושב שבחיים הכל קורה בגלל סיבה. אולי הייתה עונה לא טובה מבחינת כדורסל, אבל פגשתי אותה, ופגשתי עוד אנשים מעולים. תכתוב שהאנשים בארגון התייחסו אליי נהדר, וחשוב שהאוהדים ידעו את זה. דני פדרמן התנהג אליי טוב, כבנאדם. גם בלאט. אבל הנסיבות היו אחרות.
"היו לי כל כך הרבה חלומות. כל הקיץ חשבתי: בנאדם, אם רק הייתי בריא. אם לא הייתי קורע את ההמסטרינג. אם לא הייתי נכנס לברך של השחקן ההוא במשחק ההכנה בצרפת. אני מאמין שהדברים היו יכולים לקרות אחרת. הלוואי שהיו קורים אחרת. אני מרגיש כאילו כל השידוך עם מכבי לא נועד לקרות. אני בנאדם רוחני. דברים קורים בגלל סיבה. לפעמים אני רואה משחקים מהעונה שעברה ורואה דברים שעשיתי. בוחן את הפעולה ההיא, הזריקה הזאת, הטעות שעשיתי ושבגללה ירדתי לספסל. האם יכולתי לעשות דברים אחרת?
"המשפחה אומרת לי: אל תחשוב על מהלך כזה או אחר. אבל אני מוצא את עצמי משחזר מהלכים, עד לרמת התנועה. תשמע, אני לא מחפש תירוצים למה שקרה. כל הקיץ הייתי בחדר הכושר, 5-6 שעות ביום. לא היה לי חופש. עבדתי נון-סטופ. ובמכבי זו הייתה עבורי חווית לימודים. למדתי הרבה דברים. אני פשוט חושב שכולם היו יכולים ליהנות ממני הרבה יותר. אני באמת מרגיש רע מאוד מזה שלא זכינו באליפות. כל אדם שהיה חלק מהקבוצה הזאת של מכבי צריך להתבייש בעצמי. אני מתבייש להיות חלק מקבוצה של מכבי שלא זכתה באליפות המדינה, אפילו ששיחקתי רק שלוש דקות במשחק ההוא. אני לחלוטין נבוך, וכולם צריכים להרגיש ככה.
"כי זו מכבי תל אביב. יש דבר אחד שלמדתי שם: כשאתה לובש את המדים הצהובים ומשחק עבור המועדון הזה, אתה נושא את הציפיות של אלפי אוהדים שימותו עבורך. וכשאתה עולה לפרקט ומפסיד אליפות, אתה צריך להתבייש. אני מרגיש רע עבור כל מי שהיה חלק מהקבוצה הזו ונשאר בישראל במהלך הקיץ, והיה צריך להתמודד עם התקשורת והאוהדים".
- אם היית נשאר, אתה חושב שהעונה הזו הייתה הולכת לכיוון אחר?
"כו. שון קיבל עוד הזדמנות, ותראה מה קרה לו. ואחרי שליאור עזב - בנאדם, אני מרגיש שעכשיו הייתי מקבל לפחות 20 דקות במשחק! ואני מרגיש בריא והכל. אבל היי, עברתי את זה. עכשיו אני במלאגה. זו קבוצה נהדרת, עם מאמן נהדר שמעריך את המשחק שלי ומכיר אותי כבר זמן מסוים. אני חושב שאולי בכלל לא הייתי צריך לעזוב את ספרד. כי אחרי השנים הטובות שלי כאן, גם אם הייתי נפצע במדי קבוצה אחרת, הייתי מקבל עוד הזדמנות, הייתי נהנה מהספק, כי ראו מה אני יכול לעשות. מה שלא ראו בתל אביב".