מכבי חיפה הגיעה לחוצה מאוד למשחק מול הפועל באר שבע, עם מוטיבציה גדולה, עם רצון להכריע את המשחק כבר מהרגע הראשון. היא החזיקה בכדור, שלטה בשדה, אבל לא הייתה תכליתית. שחקני מכבי חיפה הניעו כדור היטב עד קו 30 המטרים של באר שבע, אבל משם הירוקים כבר היו לא מדויקים, אפילו מסורבלים, ולא הצליחו לייצר מצב או הזדמנות להבקעת שער.
לקח לחיפה חצי שעה עד שהשתחררה. היא התחילה לייצר מצבים, והייתה מאוד קרובה לשער שכל כך ייחלה לו, אבל כנראה שהלחץ בסביבת המועדון מגיע גם אל המגרש. אפשר לזהות את המתח שמכביד על השחקנים, איך כל מהלך נבדק בקפדנות, ובמצב הזה קשה מאוד לתפקד. לקראת סוף המחצית היו לחיפה כמה מצבים שבהם יכלה להבקיע, אבל אז, במקום להבקיע, תורג'מן הפציץ למשקוף, באר שבע יצאה למתפרצת, ודקל קינן הורחק. למזלה, היא קיבלה מתנה מבאר שבע, כשברדה לא הצליח להבקיע מהנקודה הלבנה.
במחצית השנייה, כשחיפה הייתה בנחיתות מספרית, המטרה שלה הייתה לפני הכול לשמור על שער נקי ולנסות באיזושהי התקפה מתפרצת לקחת את שלוש הנקודות. אבל האמת היא שחיפה של היום מתקשה לעשות זאת עם 11 שחקנים, אז על אחת כמה וכמה כשהיא בנחיתות מספרית.
שוב ראינו שלחיפה אין חלוץ איכותי מספיק, אבל שגם חסר לה את השחקן בין הקישור להתקפה. אין לה את הקשר ההתקפי היוזם, שיידע להפעיל את החוד. רואים לא פעם את חיפה חוטפת כדור, יוצאת קדימה, ונותרת חסר אונים ומוגבלת. חסר השחקן מתחת לחלוצים, שבפס חכם, בהנעת כדור מסודרת, יידע להפעיל את הקבוצה. עד שהיא תביא שחקן כזה, אני מעדיף לראות שם את יניב קטן, שלדעתי עוד יש לו את היכולת לתרום בחלקים ההתקפיים.
אבל מבחינתי המאכזבת של היום היא הפועל באר שבע. נכון שבתחילת המשחק אלישע לוי רצה לשמור על הנקודה כשמכבי חיפה פתחה בלחץ, אבל עם פתיחת המחצית השנייה, באר שבע הייתה חייבת לעלות למגרש בכל הכוח, להפעיל לחץ, לצאת קדימה. משום בחרה היא לרדת לאחור, ניסתה להפתיע במתפרצות שלא הניבו כלום, ולמעשה באר שבע עשתה את כל הדברים הפוך: כשהייתה צריכה לשחק מהר, היא שיחקה לאט. כשהייתה צריכה לשחק בסבלנות, היא מיהרה. כשהייתה צריכה ללחוץ, היא נסוגה לאחור.
אומנם באר שבע שמרה על רשת נקייה, אבל לא ראינו ממנה יכולת, והיא לא עמדה בציפיות. היה לה יתרון מספרי, חיפה הייתה שבירה, אבל באר שבע לא הראתה עוצמה. ניתן היה לראות שגם הנקודה הזאת די מספקת את השחקנים. עבור קבוצה שרוצה לשאוף קדימה, שרוצה להתמודד על תארים, אלו מסוג המשחקים שהיא צריכה להראות נוכחות ועוצמה. ואת זה לא ראינו ממנה היום.
מכבי חיפה במצב הנוכחי מזכירה לי את מכבי תל אביב של העשור האחרון (כמובן זו שלפני האליפות). זו קבוצה שכל משחק עבורה הוא מבחן. קבוצה שלפני כל משחק ניצבת בפניה השאלה האם אפשר לרוץ לאליפות או לא, כמה המרחק מהפסגה. אי אפשר לתפקד ככה. היא צריכה להבין שהשנה, ואולי גם בשנה הבאה, היא עלולה שלא לקחת אליפות. יש תקופות למועדונים, ולחיפה הייתה תקופה נהדרת, אבל כרגע מסתמן שזו תקופה של מכבי תל אביב. כל הדיבורים על "משבר" ו"לחץ" פוגעים מאוד בחיפה, אבל אני לא רואה שהחשיבה בקבוצה היא באיך לעשות את הדברים טוב יותר מבלי לחשוב על המקום הראשון, ולשחרר מעט את האובססיה לאליפות.