כשהיינו ילדים, אי שם בין 1948 לשנה שעברה, אמרו לנו שההבדל בין אמריקה לישראל הוא שאם ניפול בניו יורק איש לא יבוא לעזור, בעוד בישראל כולנו ערבים זה לזה. ובכן, לפחות מהצד השני של האטלנטי המיתוס הוכח כמופרך באמצע השבוע שעבר, כשעבדכם הנאמן נמרח כמו אידיוט במהלך ריצה על מדרכת השדרה השלישית ושני זרים מיד זינקו והגישו סיוע מהיר. לדביל קצת חבלות, בעיקר בברך ובמרפק, אבל בעיקר שלום.
אלא שאי אפשר להתעלם מכך שבכל זאת יש יחס ישיר בין עוצמה לניכור בתפוח הגדול. היחס הזה בא לידי ביטוי גם בספורט. ניו יורק היא מעצמת ספורט, אבל אהבה אמיתית וחסרת תנאים היא מגלה רק ליאנקיז שלה, שאפילו בשנה רעה שבה ייתכן שלא ישחקו כלל באוקטובר ממשיכים להיות הבנים המועדפים בכל רובע מלבד קווינס. לקבוצותיה האחרות העיר הזו מגלה חיבה קטנה בהרבה. למעשה, אלמלא קבוצה נחמדה של דנבראים עליזים לובשי כתום שצבעו את סנטרל פארק בשבת, כלל לא היה זכר לכך שביום ראשון יתקיים משחק פוטבול גדול סמוך לעיר - מאנינגבול III - דנבר נגד ניו יורק, המפגש בין האחים איליי ופייטון מאנינג. אירוע שיכול לשמש הכנה לדבר הגדול האמיתי שיתקיים באותו מקום בדיוק בתחילת פברואר.
מספר שעות לפני המשחק האדישות נעלמה. פתאום אפשר היה לחוש השתלטות של הצבא הכחול ברחובות העיר. לאוהדי הג'איינטס יש עדיין פאסון של אלופים. הם יודעים שעונת פוטבול היא כמו יציאה של רווק למועדון בסוף השבוע לא משנה איך אתה בא, מה שחשוב הוא עם מי אתה חוזר. תחת איליי מאנינג הם זכו בסופרבול פעמיים אחרי פתיחות קטסטרופליות ועונות בינוניות, ככה שההפסד במחזור הראשון לדאלאס לא מרתיע אותם. כשלאח הקטן יש טבעת אחת יותר מאשר לבכור, גם פייטון מאנינג נראה פחות מפחיד. אפילו אם זה אותו פייטון מאנינג שבעוד זמן קצר יהפוך לקוורטרבק שמגיע הכי מהר בהיסטוריה ל-60 אלף יארד במסירה, אפילו אם הוא אחד משלושה, יחד עם ברט פארב ודן מרינו, שבכלל הגיעו ל-60 אלף יארד במסירה. אפילו אם הוא אחד מחמשת הגדולים אי פעם, בעיני רבים אפילו הגדול ביותר.
פחות מחמש דקות מפתיחת ההתמודדות נרשמו בזה אחר זה שני מהלכים סימבוליים. פייטון הצעיד את הברונקוס בדרך הבטוחה לטאצ'דאון, רק כדי לראות כיצד מונטי בול שומט את ההזדמנות רגע לפני הקו. לפני שהוא שהספיק לומר "פוטבול און יור פון", שלח איליי מאנינג לייזר ל-51 יארד לויקטור קרוז, האיש שחייב לו יותר מכל את הקריירה המוצלחת ב-NFL ושרשם את תפיסת המפתח בסופרבול 46. הנה לכם אנלוגיה מושלמת למשפחת מאנינג, זה שמגיע לבאר ולא שותה וזה שרק אורב לפתחן של השמטות כאלה.
אלא שיש דבר אחד שגם איליי, סביר להניח, לא יכול להתכחש לו: פייטון פשוט יותר מוכשר והרבה, הרבה יותר עקבי. הגנת הג'איינטס עבדה שעות נוספות כדי לעצור את מספר 18 והחזיקה אותו מחצית שלמה ללא טאצ'דאון. הצרה היא שאם הורדת את פייטון להפסקה ללא טאצ'דאון ואתה עדיין בפיגור, כנראה שנחרץ דינך. ואכן, מאנינג לא חיכה יותר מדי ומיד עם פתיחת המחצית השנייה ניהל דרייב מהסרטים והכניס לעניינים את ווס וולקר, שבעיקר שמט כדורים עד אז.
משהו קורה לידיים של וולקר כשהוא רואה את הג'איינטס. גם זה זיכרון מהסופרבול ההוא. שבע דקות מפתיחת המחצית השנייה הוא קצת כיפר על מחצית אומללה עם טאצ'דאון משני יארדים, דומה מאוד לסוכריות שהיה מקבל מהיריב הגדול של שני המאנינגים. וולקר נראה בעיקר מדוכדך בהתחלה והעלה את התהייה האם ניו אינגלנד חסרה לו כמו שהוא חסר לה (וכמה שהוא חסר לה). יכול להיות שאחרי הטאצ'דאון הזה, הסלאנט המפורסם שלו יחזור למסלול הנכון, תרתי משמע. אם זה יקרה, קשה מאוד יהיה לעצור את הסוסונים מקולורדו, שבורכו גם בדנאריוס תומאס המופלא ועובדים קשה על משחק הריצה הקלוקל.
גם מהצד השני היה שחקן שהראה שמחת חיים - ברנדון ג'ייקובס הוותיק, שחזר לג'איינטס רק השבוע לאחר גלות לא פרודוקטיבית בסן פרנסיסקו. קצת לפני סיום הרבע השלישי הוא הציל את הישבן של איליי, שהמשיך לראות באנדזון את הרי החושך ולא עבר אותו אף שקיבל הזדמנויות חוזרות בזכות דגלים של השופטים שנזרקו לחובת ההגנה האורחת. בסוף ג'ייקובס הצליח להשתחל פנימה ושלח הצדעת הוקרה לקהל רק 16:17 לברונקוס. לאיליי עדיין נשאר סיכוי לנצח במאנינגבול בפעם הראשונה בקריירה.
אלא שאיליי של ספטמבר הוא לא איליי של ינואר וגם פייטון של ספטמבר הוא לא פייטון של ינואר. מאנינג הגדול הנדס עוד דרייב שהסתיים בטאצ'דאון שני ל-20 יארד+ של נושון מורנו, מאנינג הקטן נחטף כדי לראות את האח נועץ עוד מסמר ולאחר מכן גם את טרינדון הולידיי מתפתל כמו צלופח בדרך לטאצ'דאון נוסף. ההפסד הפך להשפלה. נחילים כחולים החלו לשטוף את מדרגות יציעי אצטדיון מטלייף. גם הם הבינו שאת הניצחון הראשון של איליי על פייטון הם לא יראו היום.
אז פייטון 3, איליי 0, לפחות במפגשים הישירים ביניהם. מספר הטבעות על הידיים, לעומת זאת, לא השתנה, והוא דווקא נוטה לטובת הצעיר שבאחים. האם פייטון מוכן היה לוותר על המאזן הנקי שלו בשביל ניצחון במפגש בפברואר? את התשובה לחידה ההיפותטית הזו לא נדע כנראה לעולם, אבל אם השניים הללו ישחזרו את המפגש בעוד פחות מחמישה חודשים (אף שמצבם של הג'איינטס לא נראה מעודד), זה יהיה חתיכת סיפור. כזה שאפילו ניו יורק האליטיסטית, המנוכרת וחובבת היאנקיז, לא תוכל להתעלם ממנו.