הנה חצי נחמה עבור עומרי כספי - הוא ממש לא לבד, טורניר היורובאסקט עמוס בשחקני NBA שלא מתפקדים. חלקם כבר בבית, אחרים ממשיכים לנסות להיכנס לכושר סביר. מדובר גם בשחקנים בכירים הרבה יותר מכספי וכאלה שמגיעים לאחר עונה מוצלחת. גם רוב השחקנים שכן מספקים הצגות מדי פעם מאוד לא יציבים ויש להם לא מעט משחקים חלשים.
זה קורה בכל טורניר. בעוד שטורנירי הכדורגל מתרחשים מיד בסיום העונה, טורנירי הכדורסל מתעקשים לחכות עד ספטמבר, שלב תחילת ההכנות לעונה חדשה עבור השחקנים. עבור אלה שמגיעים מה-NBA ועומדים בפני עונה מתישה נוספת, הבעיה גדולה במיוחד. כדי להביא את עצמם לכושר טוב בטורניר, הם בעצם צריכים לוותר כמעט לגמרי על תקופת הפגרה ההכרחית ולהתחיל להתכונן אליו עמוק בתוך הקיץ. לאחר מכן, הם יצטרכו להבין איך לשמור על הכושר הטוב עד לפתיחת העונה או לרדת ולעלות מחדש.
הנפגע העיקרי, בדרך כלל, הוא אחוז הקליעה מבחוץ. גם שחקנים שכן באים להתאמץ ולהילחם פשוט לא פוגעים בכלום. המספרים יכולים להגיע לרמות מגוחכות. אך גם מעבר לאחוזים, חלק מהשחקנים פשוט לא מתפקדים, לא מרוכזים, לא ממש מתאמצים. הטורניר הארוך והצפוף הזה נראה בעיקר כנטל עבורם.
בעיה נוספת היא שעם השנים יותר ויותר שחקנים אירופאיים לא מכירים את הכדורסל האירופי. הם נבחרים בגיל צעיר מאוד בדראפט, חלקם אפילו מעדיף לשחק במכללות אמריקאיות. השנה בלט במיוחד הסיפור של ג'פרי טיילור משארלוט. טיילור נולד בשבדיה לאב אמריקאי ששיחק כזר במדינה, אך כמתבגר עזב לארה"ב ושם שיחק בתיכון ובמכללות. הקיץ הוא בחר לייצג את נבחרת שבדיה והוכיח את היכולות שלו כשסיים את השלב המוקדם כקלע המוביל בטורניר, אבל הקשיים שלו עם הכדורסל האירופי שהוא אינו מכיר כלל באו לידי ביטוי בכמות מדהימה של 4.4 איבודים למשחק.
אבל עם כל הכבוד לטיילור, היו באליפות הזאת שחקנים הרבה יותר מאכזבים. אתמקד בארבעה שעפו בשלב המוקדם, מכיוון שאלה שנשארו תמיד יכולים להתעורר. ניקולה באטום, למשל, נמלט מהרשימה הזאת בזכות הצגה גדולה נגד לטביה שהגיעה אחרי רצף של משחקים רעים.
הידו טורקוגלו
טורקוגלו מדגים בצורה הטובה ביותר מה המרכיב החשוב ביותר לשחקן NBA בטורניר מהסוג הזה - מוטיבציה. ב-2010 טורקיה אירחה את אליפות העולם, הידו היה נהדר והוביל את הנבחרת למקום השני מול הקהל הביתי. לעומת זאת, בשלושת טורנירי היורו האחרונים, בין 2009-2013, היכולת שלו חלשה מאוד. כל פעם נדמה שגרוע יותר לא יכול להיות, כל פעם הוא מוכיח אחרת.
אחרי שכבר היה השחקן החלש ביותר ביורובאסקט 2011, הוא שבר את השיא של עצמו הפעם. הוא סיים את הטורניר הנוכחי עם 7.3 נקודות ב-17.9 אחוזים מהשדה, כולל 10.5 אחוזים לשתי נקודות (2 מ-19) שזה דבר שאני לא זוכר תקדים עבורו. טורקוגלו אמנם בקושי שיחק כדורסל השנה, אבל הוא היה חלש מאוד גם ביורובאסקט שמיד לאחר קמפיין הגמר שלו עם אורלנדו. מה גם שכרגע הוא ללא קבוצה והיה אמור לנסות להרשים קבוצות NBA שמחפשות ותיק מעניין לסגל. אחרי היורובאסקט הזה, רוב הסיכויים הם שהוא יחזור לטורקיה, בתקווה ששם לא התייאשו ממנו.
עומר אסיק
טורקיה הייתה מספיק מאכזבת כדי להכניס שני שחקנים לכאן. בעוד שאצל המודחת המפתיעה השנייה - רוסיה - היו חסרים שחקנים חשובים בראשות אנדריי קירילנקו, הטורקים דווקא הביאו את שני שחקני ה-NBA הבכירים שלהם ברגע זה - ארסן אילייסובה ואסיק. אילייסובה לפחות ניסה, למרות שלא פגע מבחוץ וזה אחד הנשקים המרכזיים שלו.
אסיק, לעומת זאת, בקושי השפיע על המשחק. הסנטר של יוסטון, בדרך כלל שחקן אנרגטי ואקטיבי במיוחד, הסתפק באליפות הזאת ב-5.2 נקודות ו-4.4 ריבאונדים ב-17 דקות למשחק בהן שיחק. מי שנחשב לאחד הסנטרים ההגנתיים הטובים ב-NBA בעונה החולפת בקושי היווה פקטור כשטורקיה חטפה תבוסות מאיטליה ויוון והודחה מהאליפות. המעמד שלו ביוסטון כנראה הרבה יותר מטריד אותו כרגע.
מרצ'ין גורטאט
ההדחה של פולין לא מפתיעה כמו ההדחות של רוסיה וטורקיה, אבל היו פרשנים שחשבו שהפולנים הביאו נבחרת עם פוטנציאל גבוה לעבור שלב. הסיבה המרכזית לכך הייתה צמד המגדלים גורטאט ומאצ'יי לאמפה. הסנטר של פיניקס היה הפחות חלש מבין השניים, אבל זו הייתה דוגמא טובה למצב בו ניתן היה לצפות מסנטר יעיל ומגוון ב-NBA שיראה עליונות על יריבים מהיורוליג ויסחב את הנבחרת שלו להישגים.
במקום זאת, נבחרת פולין הייתה הנבחרת החלשה בבית שלה ואחת החלשות בטורניר. במשחק הראשון היא הובסה על ידי גיאורגיה, ומי שציפה שגורטאט יתעלל בגיאורגי שרמדיני קיבל קרב די שקול. במשחק השני פולין הפסידה אפילו לצ'כיה של יאן ווסלי המפתיע מאוד לטובה (בעיקר אם מתעלמים מאחוזי עונשין). פולין סגרה את הסיפור עם הפסד לקרואטיה ותבוסה מול ספרד, באף אחד מהמשחקים גורטאט לא בלט. את המספרים שלו הוא ניפח במשחק לפרוטוקול מול המחליפים של סלובניה.
ניקולה ווצ'ביץ'
נבחרת מונטנגרו מזוהה עם ניקולה אחר - פקוביץ', שהפעם לא הגיע, אבל מה רע בסנטר הצעיר של אורלנדו שבדיוק סיים עונת פריצה? מסתבר שזה לא אותו הדבר. פקוביץ' הוא סנטר שניתן לבנות סביבו התקפה ושההגנה צריכה להיערך במיוחד עבורו, הוא שחקן שהגיע ל-NBA דרך משחק הפנים המרשים שהראה באירופה. ווצ'ביץ', למרות השם הסלאבי, לא יותר אירופאי מג'פרי טיילור. גם הוא שיחק בתיכון ובקולג' בארה"ב וגדל כסנטר אמריקאי לכל דבר. הוא גם לא שחקן שכדאי להכניס לו כדור בפוסט.
אבל עם כל הכבוד לנסיבות המקלות, ניתן היה לצפות שווצ'ביץ' יהיה קצת יותר מסנטר מחליף די שולי בנבחרת בינונית. הוא קיבל רק 15 דקות למשחק וסיפק בהן 7 נקודות באחוזים רעים ו-4 ריבאונדים למשחק. לא היה כל זכר למכונת הדאבל-דאבל מאורלנדו, לשחקן שסיפק משחקים של 20,20 כאילו זאת לא בעיה. במקרה שלו, אין מה להיות מודאגים. הוא יחזור מהטיול לאירופה וככל הנראה ימשיך מהיכן שהפסיק באורלנדו.