ליאור אליהו מצוי ב"לחץ אדיר", מספרים גורמים המקורבים אליו. הוא לא האמין, גם בתחזיות השחורות ביותר, שיגיע ליורובאסקט 2013 ללא חוזה.
אליהו בחור רגיש והמשקולת הנפשית הזו קשה לנשיאה גם עבור אנשים עמידים יותר. עד לפני כמה שבועות מצא חצי-נחמה בצרת הרבים; אך משחתם יותם הלפרין בהפועל ירושלים נותר אליהו חבר הנבחרת היחיד שעדיין לא יודע להיכן מועדות פניו בעונה הבאה. והעובדה הזו, כאמור, מכבידה על ראשו ורגליו. "ליאור מוטרד, אין ספק", הודה באוזנינו המאמן הלאומי אריק שיבק. "זה נמצא באוויר. מרגישים את זה".
השידוך הפוטנציאלי האחרון שהתבטל היה עם סיינה; הכסף לא הסתדר (ההצעה, מספרים המקורבים, עמדה על כ-400 אלף דולר). קודם לכן היה קרוב למלאגה - אנדלוסיה הייתה היעד המועדף על אליהו לאורך הקיץ כולו - אלא שמקורביו משוכנעים שיד נעלמה הביאה לכך שניק קיינר-מדלי הועדף שם לבסוף על פניו. זה היה עניין כלכלי נטו, מסבירים המקורבים - העובדה שמכבי תל אביב הסכימה לשאת במאות אלפי דולרים משכרו של קיינר-מדלי בעונה הבאה הכריעה את הכף.
בתווך היו הזדמנויות אחרות. מילאנו גיששה. הפועל ירושלים ביקשה לשבת. השורה התחתונה לא השתנתה: אליהו עדיין פנוי.
***
זה היה הקיץ הקשה בחייו של אליהו. הוא כבר בן 28, גיל שבו כדורסלנים אמורים להגיע לשיא הקריירה, אבל מי שנחשב בידי רבים לשחקן המוכשר ביותר שהצמיח הכדורסל הישראלי בדור האחרון מצוי כעת בנקודת שפל אישית.
"שפל" היא מילה קיצונית, אומנם. היא קשורה לא רק לחוויה הפנימית של אליהו בחודשים האחרונים, אלא גם לאלמנט השוואתי בלתי-נמנע: בזמן ששחקנים כמו עומרי כספי וגל מקל חלפו על פניו והפכו לשחקני NBA, אליהו לא מצליח למצוא חוזה ראוי בקבוצת יורוליג בכירה.
לשאלה איך מצא את עצמו במצב הזה, מוכה וחבול, ישנן תשובות אפשריות רבות. יש כאלו שתולים את האשמה רק באליהו עצמו: הם משלבים בין מוסר העבודה שלו לבין ההחלטות המקצועיות השגויות שלקח בשנים האחרונות.
הכוונה בדיבר "מוסר העבודה" היא לכך שאליהו לא שיפר באופן ממשי שום אספקט מקצועי במשחק שלו. זו טענה מוכרת. הדיבר "החלטות מקצועיות שגויות" מכוון להחלטה ההיא שלקח, אי-שם בקיץ 2010, לחזור מספרד לישראל. אליהו כבר היה שחקן חשוב באלופת ספרד. הוא היה רק בן 25. העתיד היה ורוד, אבל בעצם ההחלטה לשוב למכבי ויתר אליהו על פיתוח הקריירה האירופאית שלו.
המסנגרים טוענים שמדובר בבד-לאק. אומנם, אליהו חווה עונה לא טובה ברמה האישית, אבל הבעיה האמיתית היא שהגיעה בתזמון גרוע במיוחד - בקיץ בו שוק השחקנים התכווץ. קבוצות רבות מצויות במשבר כלכלי, אפילו העשירות הידקו את החגורה, והסכומים שהתרגל אליהם בשנים האחרונות - בין 700 ל-800 אלף דולר נטו - כבר לא מחולקים בקלות. אליהו, שהציב בראשית הקיץ תנאים כספיים קשיחים וברורים - הוא לא הסכים לרדת מאזור ה-600-700 אלף דולר - הפך יקר מדי, באופן אוטומאטי, עבור קבוצות רבות.
***
אלא שהסוגיה האחרונה מקפלת בתוכה עוד מספר נקודות, הנחות סמויות, שראוי להתעכב עליהן. והן מתחברות לבעיות אחרות שהוזכרו לעיל. וכולן יחד יצרו קוקטייל קטלני של החלטות גרועות, DNA נפשי בעייתי ותזמון איום, שהביא לתוצאה הנוכחית.
גורמים שהיו מצויים הקיץ בסוד העניינים ומעורבים בניסיון לאתר לאליהו קבוצה חדשה, טוענים שהכול, בסופו של דבר, מתחיל ונגמר בהיעדר מודעות עצמית. "מישהו פישל", אומר אחד מהם. "המשפחה של ליאור, ובעיקר האבא שלו (אבנר אליהו, שמלווה את הקריירה של בנו באופן צמוד, א.ג.), לא מבינים את המטריה. הם מנפחים את ליאור. הם מראש הגבילו את ההצעות מבחינה כספית, וזה סגר אפשרויות. הם לא הבינו שהשוק לא אותו דבר ולא הבינו שעבור קבוצות אירופאיות אליהו במצבו הוא לא שחקן ששווה לשפוך עליו כל כך הרבה כסף. הוא יכול היה להגיע לקבוצה גדולה ב'רול' טוב, אבל בכסף יותר נמוך. עבור מלאגה, למשל, קיינר-מדלי היה טוב כמו ליאור, אבל הוא היה הרבה יותר זול ממנו. כל אבא חושב שהילד שלו הכי טוב מכולם. אבל כשמדובר בספורטאי מקצועי ההנחה הזאת צריכה להיות מבוססת על משהו. השוק הוכיח למשפחת אליהו אחרת".
האליהויים, אומרים כל הגורמים המעורבים, לא הגיעו לקיץ הזה מוכנים מבחינה אסטרטגית. הם לא ביצעו סדר עדיפויות נכון וירו לכל הכיוונים: ניסו לגשש ב-NBA, ניסו לבדוק מה המצב באירופה, חשבו אפילו על חוזה בירושלים. הם הפעילו מספר סוכני שחקנים ומשכו ביותר מדי חוטים, עד שלבסוף נפלו בין הכיסאות.
וכך, אומר הגורם שצוטט לעיל, "כל הקיץ האחרון הזכיר את המגעים בין הישראלים לפלסטינים: היום במשפחת אליהו מתים להגיע לדיל שהיה על השולחן עד לא מזמן וכבר הפך לא-רלוונטי".
***
היום אליהו כבר מוכן להתפשר על כסף. המקורבים אליו אומרים ש"כל האופציות פתוחות", לרבות מכבי, שעדיין יכולה לדחוס לסגל שחקן בעמדה מספר 4, שהפכה העונה לדלילה במיוחד. אם יש עונה שבה לאליהו סיכוי להתבלט, זו הייתה יכולה להיות עונת 2013/14. אבל מערכת היחסים הרעועה עם מכבי, והעובדה שאליהו מסתובב עם משקעים גדולים בעקבות התנהלותו של המועדון מולו וניצול סעיף-היציאה, הופכים את האפשרות הזו לפחות ריאלית. מצד שני, ככל שחולף הזמן ואליהו נותר פרי-אייג'נט, נראית האפשרות הזו כמו הרעה במיעוטה. מכבי היא קבוצת יורוליג בכירה; חצי מיליון דולר נטו הם סכום בהחלט מכובד, במצב השוק הנוכחי. מצד שלישי, ההצעה ההיא של מכבי כנראה כבר לא נמצאת על השולחן. הכסף נותב למקומות אחרים. אם אליהו רוצה לחתום כעת, הוא יצטרך להתפשר על סכומים נמוכים יותר.
זה מה שהופך את היורובאסקט הקרוב לקריטי במיוחד עבור אליהו. תצוגה טובה במדי הנבחרת יכולה להיות שווה עבורו ג'וב טוב בקבוצות יורוליג, ואפילו משכורת משודרגת. מנגד, תצוגה רעה יכולה לרסק עוד יותר את המוניטין שכבר הוכתם.
ההתמודדות תהיה מקצועית ופסיכולוגית. אבל בוודאי שלא תהיה קלה.
"זה מצב מאוד לא נעים", אומר מוטי דניאל, שחקן נבחרת ישראל לשעבר, שמבין היטב לליבו של אליהו. "אתה הרי אמור להיות מרוכז בנבחרת, אבל בסיטואציה הזאת אתה יותר עסוק בעצמך. אני לא רואה בזה יותר מדי ברכה. מצבו של שחקן שנוסע ליורובאסקט עם חוזה חתום הרבה יותר טוב".
דניאל נזכר במקרה שאראס יאסיקביצ'יוס, שחתם במכבי תל אביב בקיץ 2003 לאחר שנזרק מברצלונה, ולפני משחקי-הענק שלו במדי נבחרת ליטא, שהפכו אותו לשם מבוקש במיוחד והקפיצו את תג המחיר שלו. אם מכבי הייתה ממתינה, היא לא הייתה מסוגלת להחתים את הרכז במחירו המעודכן לאחר הטורניר. אבל כדאי גם לתהות עד כמה העובדה שיאסיקביצ'יוס הגיע לאליפות הזו חופשי מבחינה מנטאלית, אחרי שחתם במכבי, השפיעה עליו לטובה.
דניאל סבור שהבעיות של אליהו לא החלו בקיץ הזה.
"בעיני, הוא שחקן ענק. אני מת עליו. חשבתי כך לפני הרבה שנים ודעתי לא השתנתה. אבל לא השתגעתי, במלים עדינות, על זה שליאור חזר לארץ. הוא היה צריך להישאר בחו"ל עשר שנים. היה לי קשה לקבל את זה שהוא חזר למכבי. הייתה לו הזדמנות לפתח קריירה באירופה, סטייל ברקוביץ' ורביבו בכדורגל. לעשות את הקריירה הבאמת גדולה בחו"ל, ולהתקדם ממועדון למועדון. העובדה שחזר למכבי, בגיל צעיר, למעשה סגרה בפניו את המסלול הזה. בעיני, זה אחד הפספוסים הגדולים. שמעתי על כל מיני שיקולים שהיו לו, כולל געגועים וכו'. אני מכבד את זה, אבל קצת קשה לי לקבל את זה בתור שחקן מקצועני".
***
הפן הפסיכולוגי משמעותי לא פחות. ונועם איל, פסיכולוג ספורט שעוקב אחר התפתחות הקריירה של אליהו, לא משוכנע שאליהו מסוגל לצאת מהבור הנוכחי.
"ליאור לא בנה קריירה על גרף של שיפור מתמיד בדברים שדרושים אצלו שיפור", אומר איל. "במצב כזה, כשאתה מגיע מעונה לא טובה, הקושי לצאת ממנה הוא הרבה יותר גדול. תמיד דובר עליו כשחקן עם כישרון עצום ויכולות אדירות, שלא משקיע מספיק בדברים שצריך להשקיע בהם כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר. הוא שחקן שלא התפתח לאן שיכול היה להגיע. וזה מצב פסיכולוגי מאוד 'ריסקי', במובן המחיר שאתה משלם עליו במשבר הראשון הגדול. לצורך השוואה, תאר לך את גל מקל נכנס לשנה לא טובה; המשבר שלו היה הרבה יותר קטן, כי הוא יודע שעשה כל הזמן את המאמצים הגדולים ביותר להשתפר. האמונה שלו ביכולת שלו לצאת מהמשבר שונה לגמרי".
וביורובאסקט?
"אם אתה רגיל כל הקריירה לשאוף לשפר את עצמך, ואתה כל הזמן מרגיש שחובת ההוכחה היא עליך, ההתמודדות שלך במצב שבו אין לך חוזה היא פחות קשה מאשר שחקן שאף פעם לא חשב שחובת ההוכחה עליו. לא בטוח שליאור מוכן לסיטואציה שבה הוא נמצא בלי חוזה וצריך להרשים אנשים כדי לקחת אותו. יש אנשים שהיו מרגישים מעולה בסיטואציה כזו, שבה הם צריכים להרשים סקאוטים וכו'. אבל אליהו? אני לא בטוח. הבעיה העיקרית שלו היא שהוא משחק בנבחרת ישראל, לא במכבי. בנבחרת אין שחקנים מאוד טובים שהוא יכול להישען על הדקות הטובות שלהם, ורק לבוא עם הדברים הטובים שיש לו - ויש לו הרבה - כדי להשלים אותם. הנבחרת הזו מאוד שברירית. זה משפיע על כולם, במיוחד על שחקן כמותו. הוא לא יכול להפוך פתאום לשחקן דומיננטי, אחרי שכל הקריירה הוא לא היה שחקן כזה שבונה את עצמו, שמשפר דברים, שרוכש בכל שנה יכולת נוספת. ונבחרת ישראל היא לא המקום האידיאלי להתחיל ממנו".
***
גם אם יצטיין ביורובאסקט, קיימת אפשרות סבירה בהחלט שבה אליהו יפתח את העונה בבית. סוכני שחקנים שדיברנו איתם מדגישים כי "הקבוצות הגדולות די סגורות. הצעה טובה יכולה להיפתח, נגיד, רק כמה שבועות בתוך העונה, כשאחת מהקבוצות תרצה לעשות שינויים". זה משחק פוקר עצבני, ואליהו צריך לחשוב היטב על האפשרויות העומדות בפניו. טורניר טוב יפתח בפניו אופציות. אבל אולי האופציות הטובות באמת ימתינו לאזור חודש אוקטובר. השאלה היא האם אליהו מסוגל להישאר במצב של חוסר-וודאות במשך זמן כה רב.
בכל מקרה, מוטי דניאל ממליץ לאליהו שלא לשוב למכבי, אלא לבנות את עצמו מחדש דרך אירופה.
"אני במקומו הולך לאיטליה, לגרמניה. אם ליאור ילך עכשיו לירושלים, לאן ילך בעוד שנתיים, בגיל 30? לחולון? הוא הרי לא יישאר בירושלים 6-7 שנים. זו אותה סיבה שבגללה הוא לא היה צריך לחזור למכבי. מכבי הייתה מחכה לו תמיד. זה הזמן של ליאור להתחיל מחדש, לפתוח דף חלק. הוא בגיל שעדיין אפשר לעשות את זה. אם ליאור לא ישתנה והמצב הנוכחי יישמר, אז כשהוא יסיים בעוד כמה שנים את הקריירה, בניגוד להרבה שחקנים אחרים הוא לא יוכל להגיד: 'מיציתי את מלוא הפוטנציאל שלי'. ואני אומר את זה מתוך כבוד והערכה. הוא חייב להחליף דיסקט, ועכשיו".
"אולי זה הרגע שבו ליאור יבין שעד היום הוא די התבטל בקריירה שלו, שהוא לא לקח את עצמו מספיק ברצינות", מוסיף נועם איל. "זו ההזדמנות האחרונה שלו לכבד את הכישרון והיכולות שיש לו, ולעשות מעצמו את השחקן שיכול היה להיות מזמן. בקריירת ספורט יש רגעים כאלה, שבהם ספורטאי מסתכל אחורה ורואה עבר שהוא לא יכול לשנות, ומקדימה רואה תהום. אז או שהוא קופץ מעליה, או שהוא נופל לתוכה. ליאור צריך לקפוץ. הוא צריך ללכת לקבוצה באירופה, שתאתגר אותו, שתגרום לו לעבוד קשה, לשפר את עצמו ולהיות מוביל. אבל אני חושש שההבדל בין זה לבין מה שהוא מוכן להוציא מעצמו הוא כנראה גדול".
האם ליאור אליהו יוכיח לכולנו אחרת? הקריירה החדשה שלו, הכניסה לישורת האחרונה, החשובה מכולן, מתחילה עכשיו.
ohad@walla.net.il