בוידאו: האימון המסכם של נבחרת ישראל, יריבתה של צרפת ביורובאסקט. המשחק בין שתי הנבחרות ייערך ביום שישי, ה-6 בספטמבר.
בשנים האחרונות, חלק גדול משחקני ה-NBA המובילים מסמנים את אליפות העולם והאולימפיאדה בתור הטורנירים שחשוב להם להשתתף בהם ומזניחים את הטורנירים היבשתיים שמתרחשים בשנים אי זוגיות. ביורובאסקט הקרוב, תהיה חלוקה די שוויונית בין שחקני ה-NBA שישתתפו לכאלה שיוותרו. החלוקה הזאת נכונה לכל שדרת החשיבות, כולל הכוכבים הגדולים - טוני פארקר ומארק גאסול בפנים, דירק נוביצקי ופאו גאסול בחוץ.
פרט לארבעת הכוכבים האלה, אחד השמות הבולטים שכן יגיעו לסלובניה הוא ניקולה באטום. הסמול פורוורד של פורטלנד עדיין לא נמצא בליגה של הסופרסטארים האירופאיים, אבל יש לו קייס לא רע לטענה שהוא השחקן המבטיח ביותר בדרג השני והמועמד המעניין ביותר להצטרף לרשימת הגדולים באמת. בנבחרת הצרפתית הוא מתפקד בשנתיים האחרונות כסוג של כוכב משנה לצד פארקר הרבה יותר מאשר כשחקן משלים מוביל. השאלה הגדולה היא אם יש לו מה שצריך כדי להפוך לכוכב אמיתי.
כדי לנסות לענות על השאלה, צריך להתחיל מהתחלה. באטום נחשב לפרוספקט מבטיח מאוד בגיל צעיר, כיכב ביורוליג במדי לה מאן עוד לפני גיל 19 (כולל הצגה נגד מכבי ת"א) ונבחר במקום ה-25 בדראפט 2008 המשובח ע"י פורטלנד, שהייתה אז קבוצה חזקה מאוד עם ברנדון רוי בשיאו, עם למרקוס אולדרידג' בתחילת הדרך ועם הציפייה שגרג אודן יתאושש מהפציעות שלו ויהפוך את הקבוצה למועמדת לאליפות.
מכיוון שבאטום הוא שחקן מגוון במיוחד, הייתה לו אפשרות להתאים את עצמו כמעט לכל תפקיד שנדרש ממנו לבצע ב-NBA. בשנים הראשונות בפורטלנד, נדרש ממנו להיות רול פלייר קלאסי - שחקן שמתמקד בהגנה ובקליעה מבחוץ שהוא הוכיח שיש לו מהרגע הראשון בליגה. הנתונים האתלטיים שלו הפכו אותו למועמד המוביל של הבלייזרס להתפתח לסטופר הבכיר בקבוצה. הוא נראה בדיוק כמו שחקן שיוכל להפוך לצלע רביעית-חמישית בחמישייה של קבוצה גדולה, זה ששומר על הכוכב של היריבה ומחכה בפינה לקלוע את הזריקות הפנויות שהכוכבים מסדרים לו.
אבל אודן לא חזר ורוי נעלם, וכמעט בלי לשים לב פורטלנד הפכה לקבוצה בינונית שצריכה להיבנות מחדש. ההיררכיה ההתקפית הפכה לפחות ברורה, מה שנתן לבאטום הזדמנות להראות גם את היכולת שלו ליצור לעצמו מצבי קליעה ולקחת על עצמו יותר מאשר בשנתיים הראשונות. בשנתיים הבאות הוא השתפר כל הזמן, ולמרות שלא הפך לכוכב NBA הוא הראה מספיק פוטנציאל כדי לקבל, בקיץ שעבר, הצעה של 45 מליון דולר לארבע שנים ממינסוטה, הצעה אותה פורטלנד השוותה ודאגה להשאיר אותו אצלה.
את העונה שעברה באטום פתח בסערה. עם החוזה החדש הוא הרגיש צורך להוכיח את עצמו, מה שהתאים מאוד למאמן החדש טרי סטוטס שדורש משחקני ההתקפה שלו להיות יותר אקטיביים. סטוטס השתמש בבאטום כשחקן פיק נ' רול והתברר שהצרפתי הוא מהמוסרים הטובים בליגה בסיטואציה הזאת, בעיקר בדרכים המגוונות בהן הוא מפעיל את הגבוה החוסם. מ-1.4 אסיסטים למשחק בעונה שלפני כן, באטום זינק ל-4.9 אסיסטים בעונה החולפת, פי 3.5. הוא גם היה אגרסיבי יותר בהליכה לטבעת וסחט יותר עבירות מאשר בעבר. בדצמבר, הוא היה הראשון מאז אנדריי קירילנקו ב-2006 שרושם משחק של 5X5 - לפחות חמש בכל חמש הקטגוריות המובילות - 11 נקודות, 5 ריבאונדים, 10 אסיסטים, 5 חטיפות ו-5 חסימות. בהמשך העונה היו לו גם שני טריפל דאבלים.
באטום היה בשיאו בדצמבר ובעיקר בחצי הראשון של ינואר, בו סיפק 19.9 נקודות למשחק, 2.7 שלשות, 4.8 הליכות לקו העונשין, 6.4 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים. אבל אז הוא נפצע בזרוע ימין במהלך אימון, פציעה שהוא סחב עד סוף העונה. אחריה, הוא התמקד במסירות ובזריקות מבחוץ ולא היה אותו שחקן מהחצי הראשון של העונה. בפברואר ומרץ הוא קלע 11.5 נקודות למשחק ובקושי הגיע לקו העונשין.
אבל החצי הראשון והמוצלח הוא זה שחשוב כשרוצים להבין לאן באטום מסוגל להגיע. בו, הוא היה חלק משלושת הגדולים של הבלייזרס יחד עם אולדרידג' והרוקי הנהדר דמיאן לילארד, ביחד הם הובילו סגל צר מאוד לתמונת הפלייאוף במערב הצפוף. ההשוואה המעניינת ביותר עבור באטום המשודרג היא לפול ג'ורג' שביצע קפיצת מדרגה דומה במהלך העונה, נבחר לשחקן המשתפר ובפלייאוף הפך כבר לאחד הכוכבים הגדולים ב-NBA. ג'ורג' מעט צעיר יותר ומעט גבוה יותר, אבל בתמונה הגדולה שניהם דומים מאוד בנתונים וביכולות שלהם. מכיוון שג'ורג' נמצא בליגה אחרת אחרי הפלייאוף, השאלה הגדולה עבור באטום היא האם הוא מסוגל להיות הפול ג'ורג' הבא, האם יש לו בקנה קפיצת מדרגה נוספת.
מבחינה התקפית, באטום של לפני הפציעה היה במקום דומה מאוד לג'ורג'. שניהם לא סקוררים טבעיים אבל מסוגלים לקלוע 30 נקודות ביום נתון, שניהם מוסרים טובים מהצפוי, קולעים טוב מבחוץ, מסוגלים לחדור וצריכים לשפר קצת את קבלת ההחלטות ולוותר על כמה זריקות מיותרות. באטום נמצא בסיטואציה בה הוא האופציה השלישית בהתקפה, מה שמאוד מתאים לסגנון וליכולות שלו.
ההבדל האמיתי, והמקום בו באטום עדיין צריך להשתפר, הוא בהגנה. ג'ורג' היה השומר האישי הטוב בליגה בעונה שעברה, מועמד רציני לתואר שחקן ההגנה של העונה. בפלייאוף, הוא שמר נהדר על כרמלו אנתוני ולברון ג'יימס. לבאטום יש את כל הנתונים להגיע לרמה דומה, אבל אחרי חמש עונות ב-NBA זה עדיין לא קרה. זאק לואו מאתר גרנטלנד ניסה להסביר למה: "לבאטום יש את הכלים ואת השכל (להיות שומר גדול), אבל יותר מדי פעמים הוא מתרכז רק בכיוון אחד ליותר מדי זמן. הוא קורבן לחיתוכי בק-דור והוא לא מספיק זריז כדי לשמור על מובילי כדור איכותיים. הוא לא רע, הוא פשוט לא הסטופר שנראה שהוא יכול להיות".
אך עבור נבחרת צרפת, פחות חשוב אם הוא יהפוך להיות סטופר גדול ב-NBA. מבחינתם, חשובה בעיקר השאלה אם הוא מסוגל להיות היורש של טוני פארקר והכוכב הגדול הבא של הנבחרת. במחשבה נוספת, שאלת ההגנה כן חושפת את הנקודה המרכזית שרלוונטית לבאטום - התהייה האם יש לו מנטאליות של כוכב. כי המנטאליות הזאת, עוד פני שהיא קשורה למנהיגות ו-ווינריות, קשורה לעקביות. פול ג'ורג' הפך לכוכב הגנתי כי הוא כל הזמן מרוכז וכל הזמן מנסה להשתפר, לבאטום יש עליות וירידות ורגעים בהם הוא מאבד ריכוז.
חוסר היציבות של באטום בא לידי ביטוי גם בנבחרת - לצד דקות גדולות הוא יכול להיעלם לדקות ארוכות, לצד הצגות גדולות יש לו גם משחקים בהם הוא לא ממש מופיע. זה בלט במיוחד בהפסד ברבע הגמר האולימפי לספרד, שהגיע אחרי כמה משחקים נהדרים שלו בשלב הבתים. מול ספרד, באטום קלע סל שבע דקות לסיום שהעלה את צרפת ליתרון 3, מאותו הרגע צרפת לא קלעה נקודה עד הגארבג' טיים בשניות האחרונות. בזמן שטוני פארקר לפחות ניסה, באטום נעלם לחלוטין בדקות הללו. הוא סיים את המשחק עם 9 נקודות.
לאליפות הנוכחית באטום מגיע במעמד אחר בעקבות העונה הנהדרת שהפכה אותו לאחד האירופאיים המובילים ב-NBA. הפעם, הציפייה ממנו היא לסחוב את הנבחרת לצד פארקר גם ברגעים הקשים ביותר, לקחת את המשחק עליו גם בימים שלא הולך, להראות את יכולת המסירה המשודרגת גם במדים הלאומיים, להיות עקבי כמו שכוכב צריך להיות. במשחק-שניים שיעשו את ההבדל בין זכייה בטורניר לאכזבה נוספת, באטום יהיה האקס פקטור המרכזי. הפעם האחריות היא שלו, והוא יודע את זה.
