זה קצת כמו להחליף נמר: האם דויד וייה מסוגל לחזור לשיאו באתלטיקו מדריד?

בשעת ערב מאוחרת מאוד ביום ראשון, כאשר עלתה אתלטיקו מדריד לדשא בסביליה במחזור הראשון, היו בהרכבה 10 שחקנים שהצעידו אותה להצלחה בעונה שעברה. המאמן דייגו סימאונה לא החליף את המערך האופטימלי, עליו הוא סומך לאורך זמן. טיבו קורטואה בשער. חואנפראן, מיראנדה, דייגו גודין ופיליפה לואיס ברביעיית ההגנה. גבי ומריו סוארס כצמד לוחמים בקישור האחורי, ולפניהם קוקה, ארדה טוראן, וגם דייגו קוסטה על תקן חלוץ שני. רק שינוי אחד נרשם בשורות הקולצ'ונרוס – רדמאל פלקאו איננו, דויד וייה ממלא את מקומו.

מבחינת כלכלית, החילוף הזה נראה מדהים. פלקאו נמכר למונאקו תמורת 57 מיליון יורו, וייה עלה בסך הכל 5 מיליון, ולפי דיווחים מסוימים אף פחות. אמנם לא כל הכסף מהברון בנסיכות מגיע הישר לכיסה של אתלטיקו, שעדיין צריכה להעביר לפורטו תשלומים ניכרים מתוך 40 מיליון שסוכמו לפני שנתיים, אבל זה לא ממש משנה. בשורה התחתונה, אתלטיקו עשתה קופה נאה, ונשאר לה קצת כסף להשלמת סגל בדמות ליאו בפטיסטאו, החלוץ הברזילאי המוכשר שהוחתם מהשכנה הצנועה ראיו וייקאנו אחרי עונת פריצה.

הלילה (00:00, ספורט1): דויד וייה ואתלטיקו מדריד מול ברצלונה בסופר-קאפ

דויד וייה: "אסור לעשות טעויות מול ברצלונה"

עבור וייה, לעומת זאת, מדובר באתגר כביר. בעונה שעברה סיימה אתלטיקו במקום השלישי, זכתה בגביע אחרי ניצחון על ריאל מדריד בגמר בסנטיאגו ברנבאו, וכל זאת אחרי שהחלה עם הנפת הסופר-קאפ האירופי, במשחק בו הפציץ פלקאו שלושער לרשת צ'לסי. לזכותו של הנמר הקולומביאני היו רשומים 28 שערי ליגה אשתקד. כיצד אפשר להיכנס לנעליו? האם בכלל יש סיכוי לשפר במשהו את ההישגים? הרי החלום להתברג בין שתי הראשונות במציאות הנוכחית בספרד נראה הזוי. אולי הופעה מצוינת בליגת האלופות תגרום לעונה הקרובה להיות טובה יותר מקודמתה, אבל האם הסגל הזה מסוגל באמת להתמודד בשתי החזיתות? בעונה שעברה, למי ששכח, ויתר סימאונה כמעט בהפגנתיות על הליגה האירופית כדי להתמקד בשני המפעלים בספרד. הפעם, באופן טבעי, הוא ממש לא ירצה להזניח את הזירה האירופית ששווה המון כסף ויוקרה.

אז וייה צריך להשלים את 28 השערים החסרים שנטשו עם הנמר. יש משהו אירוני בכך שזה בדיוק שיא הכיבושים שלו עצמו בליגה הספרדית, שנקבע בעונת 2008/09 במדי ולנסיה. בקיץ ההוא היה וייה השם החם בשוק ההעברות. ריאל מדריד וברצלונה נאבקו על החתמתו, אבל העטלפים הציבו רף מחיר של 50 מיליון יורו, ושתי הגדולות ויתרו עליו בסופו של דבר. לוס בלאנקוס היו הראשונים לשכוח ממנו והלכו על אופציית קארים בנזמה. וייה רצה לשחק בקאמפ נואו, אבל פפ גווארדיולה העדיף עסקת חליפין הזויה עם אינטר – סמואל אטו והון עתק תמורת זלאטן איברהימוביץ'. את הטעות תיקנו בבארסה כעבור שנה, והסקורר עלה להם בכל זאת 40 מיליון. ואולם, בסופו של דבר, הסתיים הרומן הזה בתום שלוש שנים בתחושת החמצה מצד שני הצדדים. השאלה הגדולה היא אם היום, בגיל 31, אחרי הפציעה הקשה שהרסה ל-וייה את החודשים הראשונים של 2012, ואחרי עונה מתסכלת על הספסל, הוא מסוגל לספק שוב את הנתונים הסטטיסטיים שאיפיינו אותו בוולנסיה. אתלטיקו זקוקה לכך.

ההשוואות לפלקאו מתבקשות, ואת המעניינת ביותר סיפק סימאונה בכבודו ובעצמו. מאמנים נרתעים בדרך כלל מהקבלות פומביות בין שחקניהם, אבל הארגנטיני הפתיע כאשר הכריז: "פלקאו היה איש המטרה שלנו, ובנינו את המשחק על אספקת כדורים אליו. העמדה של וייה דומה, יכולתו הטכנית מצוינת, והבנת המשחק שלו טובה יותר מזו של פלקאו". התפקיד בהחלט דומה, אבל סגנון המשחק שונה. וייה מעולם לא ניחן בניתור החייתי של הנמר, ולא התבסס על כוח פריצה. הוא אמנם אתלט לא רע, אבל מימדי גופו צנומים. נקודת החוזק שלו תמיד היתה להיות במקום הנכון בזמן הנכון, לחשוב מהר יותר מהבלמים ולנצל היטב את מצבי ההבקעה. התנועה שלו ללא כדור נהדרת, משחק הצירופים שלו תמיד היה טוב, וזו הסיבה בגללה נדמה היה שהוא מתאים כמו כפפה ליד לסגנון של בארסה. עכשיו הוא צריך להביא את האיכויות לידי ביטוי בביתו החדש, והבוס נחוש לאפשר לו למצות את הפוטנציאל.

הרצון לשתף פעולה עם סימאונה הוא שהביא את וייה לחתום באתלטיקו, ולזנוח משא ומתן אפשרי עם ארסנל וטוטנהאם שהתעניינו בו. "חשבתי על מעבר לפרמייר-ליג, אבל אז קיבלתי שיחת טלפון מדייגו. דיברתי איתו, והגורם הקריטי היה הביטחון שהוא הביע בי. הוא אמר שהוא נלהב להפוך אותי לחלק אינטגרלי מהתוכניות שלו, להחזיר לי את הבטחון העצמי. זו קבוצה שזכתה בתארים בשנים האחרונות, ואני כאן כדי לעשות אותה קצת יותר טובה", אמר הסקורר אחרי שהשלים את הבדיקות הרפואיות לפני חודש.

נחישותו של וייה לחזור למיטבו במהירות האפשרית באה לידי ביטוי בהשקעה העצומה בתקופת ההכנה. בשל השתתפותו בגביע הקונפדרציות, שב החלוץ לאימונים שבועיים אחרי חבריו לקבוצה, ומאמן הכושר אוסקר אורטגה בנה עבורו תוכנית אימונים מפרכת במיוחד כדי להכשירו לתחילת העונה. "אתה הולך להרוג אותי", התלונן בחיוך וייה בפני אורטגה, אבל חרק שיניים ומילא את ההוראות. המאמץ השתלם, ולפני שבוע וחצי ערך וייה הנרגש את ההופעה הראשונה בפסי אדום-לבן במשחק האימון מול לאס פלמאס. 40 דקות מאוחר יותר, הוא רשם את שערו הראשון בקבוצה החדשה, בדרך לניצחון 0:2. "אני חושב שנהיה תחרותיים יותר בזכות וייה. הוא השתפר מאוד מאז הגיע אלינו. זה לא קל למצוא את עצמך בקבוצה לא מוכרת, אבל הוא הסתגל נהדר", שיבח הקשר הצעיר קוקה.

במשחק הבכורה הרשמי מול סביליה לא הציג וייה יכולת יוצאת דופן, והוחלף אחרי 70 דקות, אבל שמח לראות את חבריו מבטיחים ניצחון 1:3. הערב מגיע הדבר האמיתי – גם משחק אמיתי ראשון באיצטדיון ויסנטה קלדרון, וגם מפגש פיקנטי מול האקסית. "עזבתי את ברצלונה כי לא שיחקתי מספיק. אני אוהב את המשחק הזה ורוצה להיות בהרכב. אין לי מילה רעה להגיד על בארסה. הם העריכו אותי, התייחסו אלי בכבוד, ואני יכול רק להודות על שלוש השנים שזכיתי לבלות במועדון כה גדול", אמר וייה. הוא לא חושב על נקמה, ויכול להתרכז בזיכרונות החיוביים. עונתו הראשונה בקאמפ נואו, למשל, היתה טובה, עם 23 שערים בכל המסגרות, כולל צמד במאניטה המיתולוגית מול ריאל מדריד ב-29 בנובמבר 2010. מי יודע כיצד הקריירה שלו היתה מתפתחת אלמלא השבר הארור ההוא בגביע העולם לקבוצות בדצמבר 2011. אבל עכשיו זו היסטוריה. פרק חדש נפתח.

בנוסף למקום בהרכב, מקבל וייה בחזרה את סטטוס הכוכב הגדול של הקבוצה. בבארסה, גם אם היה מבקיע שלושער בכל משחק, הוא תמיד היה נשאר במקום הרביעי בדירוג הפנימי, במקרה הטוב. באתלטיקו, עם כל הכבוד הראוי לצוות המעולה סביבו, הוא מספר אחת. המעמד הזה עשוי לסייע לו גם במאבק על מקום בסגל הנבחרת במונדיאל הקרוב. וייה משתוקק להופיע על הבמה הגדולה בפעם האחרונה. ביורו 2008 הוא היה מלך שערי הטורניר, אבל החמיץ את הגמר בגלל פציעה. במונדיאל 2010 הוא כבש חמישה מתוך שמונה השערים של ספרד, אבל כולם זוכרים את הרגע של אנדרס אינייסטה בגמר. את אליפות אירופה האחרונה הוא החמיץ. עכשיו זו תהיה ההזדמנות האחרונה.

לגביע הקונפדרציות וייה אמנם נסע, אך היה שחקן זוטר למדי בסגל. הוא פתח בהרכב רק נגד טהיטי, ואפילו הבקיע שלישיה, אבל זה לא באמת נחשב. בגמר נגד ברזיל הוא נשלח לדשא כאשר התוצאה כבר היתה 3:0 לחובת האדומים. הוא מתחיל את התחרות מעמדת פיגור, אבל באופן מעניין ארבעה מתוך חמישה המתמודדים על ליבו של ויסנטה דל בוסקה החליפו הקיץ קבוצות. רק פרננדו טורס נשאר בצ'לסי. רוברטו סולדאדו בטוטנהאם, אלבארו נגרדו במנצ'סטר סיטי ופרננדו יורנטה ביובנטוס צריכים להסתגל למציאות חדשה. וייה רוצה להרשים יותר מהם.

ואם אוהדי אתלטיקו רוצים להיות מעודדים, וייה מביא איתו נתון מעניין – ב-22 משחקים מול האקסיות השונות (חיחון, סראגוסה ו-ולנסיה) הוא הפסיד רק פעם אחת. מול חיחון, קבוצת נעוריו אותה הוא אוהב עד היום אהבה עזה, הוא הבקיע שישה שערים בשבעה משחקים. אז גם אם יש לו סנטימטנטים כלשהם לברצלונה, הם יישארו בחדר ההלבשה. לא יכול להיות דבר מרגש יותר מאשר לכבוש לרשת הקבוצה שהפסיקה להאמין בך.

ריכארד ויטסחה – נראה תפור על הסגנון של יוהאן קרויף, אך עזב כעבור שנתיים מבלי להותיר זיכרונות של ממש.

גאורגה חאג'י – בא בעיתוי לא מוצלח ב-1994, וגם סבל מפציעות.

רוברט פרוסינצ'קי – גאון, אבל עצלן שעישן קצת יותר מדי. הסתפק בעונה בינונית אחת.

מאוריסיו פלגרינו – בלם ארגנטיני שהועזב אחרי עונה אחת, אך הפך למעוז ההגנה של ולנסיה בתקופת השיא שלה.

יארי ליטמנן – לואיס ואן חאל רצה לחדש את שיתוף הפעולה מימי איאקס, הפציעות רצו אחרת.

חואן רומן ריקלמה – הוגדר על ידי ואן חאל כ"רכש מסיבות פוליטיות" ויובש לחלוטין בעונה מתסכלת.

גאיסקה מנדייטה – מגדולי הספרדים בדורו, קיבל הזדמנות להציל את הקריירה אחרי הסיוט בלאציו, אך לא לקח אותה.

רוברט אנקה – זכה לטיפול משפיל מצד ואן חאל וסבל מדכאון קליני. שיקם את הקריירה אחרי שעזב את קאמפ נואו והוכיח את עצמו כאחד השוערים הטובים בגרמניה.

אלכסנדר חלב – את הסיפור העצוב שלו תוכלו לקרוא כאן.

יאיא טורה – אמנם גוארדיולה רצה לתת לבוסקטס את השליטה בקישור האחורי, אבל האם באמת היה צריך להעזיב לשם כך את אחד השחקנים הטובים בעולם?

כדורגל ספרדי בוואלה! ספורט