קבוצה חדשה נבנית בהפועל ירושלים, עם הנהלה חדשה וצוות מקצועי חדש, וכדי להמחיש את הדם החדש שמוזרם למועדון, השבוע הוצגו בו יותם הלפרין ויניב גרין. אחד הוא סנטר בן 33 ששיאו מאחוריו, השני הגארד שאכזב בליגה הגרמנית. מכבי תל אביב, שחשה מאוימת מהרכש המפציץ של האלטרנטיבה במלחה, לא נשארה חייבת והפגיזה עם החתמה משלה: יובל נעימי, השחקן השישי המצוין של טריומף הרוסית, שמגיע לעשות סדר. zzzz, רעש של נחירות. אם תראו לי אוהד אחד של מכבי או של ירושלים שהגיב בהתלהבות להעברות האלה וכבר מצפה בקוצר רוח לפתיחת העונה - אלטף את ראשו בנחמה, אחייך עליו בעדינות, ואאחל לו בהצלחה לקראת עלייתו לכיתה ח?.
ההחתמות האלה, שפורסמו יום אחרי יום, ממחישות במדויק לא רק את מצבן של שתי הקבוצות הבכירות של הכדורסל הישראלי, אלא בעיקר את המצב הכולל של הענף: חוסר אונים, מחסור בכישרונות, ?סמלים? שלא מסמלים כלום, ובעיקר תחושת ייאוש. זה מה יש. אוהדי ירושלים לא מבינים איך מביאים להם למלחה את המכביסט הזה, אוהדי מכבי לא מאמינים שמנחיתים עליהם שחקן שירושלים לא רצתה. שני השחקנים, שסימלו את הבינוניות של הקבוצות שלהם, מחליפים צד כדי ליצור תחושה של ?התחדשות? ו?התרעננות?, אבל כולם מרגישים שזו סחורה משומשת, שרק עוברת מיד ליד בניסיון לטשטש את המציאות, לא ריענון ולא בטיח.
כמה ימים אחר כך דן חלוץ מתמנה ליושב ראש האיגוד. בהתחלה זה נראה תמוה, מה בכלל הקשר של הרמטכ?ל לספורט (מכה קלה בענף, כפי שהגדיר זאת מישהו), מה כבר יש לו לתרום בתחום גדוש בבעיות כל כך עמוקות. אבל אז נזכרים שדייויד סטרן וג?ף בזוס לא עמדו בתור והתחננו לתפקיד, שמי שבאמת מתאים לוקה בניגוד עניינים, ובעצם, מי בכלל רוצה את המשרה הזאת, את הכותרות השליליות, את קרבות העסקנים. ועם כל הכבוד, זה לא שחלוץ נכנס לנעליים שהוא לא יכול למלא, מדובר בתפקיד שמילא בעבר הסמל הגדול של גבעת שמואל, ירמי אולמרט. וכך בסופו של דבר האירוניה מתגלה ככפולה ומכופלת, כי אותו חלוץ, אדם בן 65, רגע לפני הפנסיה, בלי רקע אמיתי בכדורסל - הוא לא סתם בשורה חיובית, אלא אף שיפור משמעותי לתדמית הענף.
עוד השבוע, עידן זלמנסון חתם בבני הרצליה לארבע שנים. הכישרון המבטיח בן ה-18, 2.08 מ', בעל מימדים נדירים לשחקן מקומי, עוזב את מכבי תל אביב. האוהדים מצטערים לשמוע על כל כישרון ישראלי שעוזב, במיוחד שכרגע פניני ואוחיון/נעימי הם דוברי העברית היחידים בקבוצה. כלומר, אולי גם טיוס ולנדסברג הישראלים יודעים כמה מילים בעברית, ושון ג'יימס הוא כבר סמל וחובב חומוס ידוע, אבל דרק שארפ שוב המחיש השבוע עד כמה הסמלים באמת מחוברים לישראל. ואז, כשמצטערים על עזיבת זלמנסון, קוראים ידיעה שאנטון קזרנובסקי עוד ילד מבטיח שגדל במכבי, עוד גבוה כישרוני ודור העתיד חתם בהפועל אילת, והוא כבר בן 28, ואני לתומי חשבתי שהוא כבר פרש מזמן. הדמעות מעזיבת זלמנסון יבשו מהר מהצפוי.
ואם בצעירים עסקינן, נבחרת הקדטים יצאה לאליפות אירופה דרג ב' בסרייבו, והמאמן דן שמיר מודה ש"המטרה זה לעלות דרג, אבל קשה לומר אם זה מציאותי, זה יהיה מאוד קשה, אנחנו לא נבחרת יוצאת דופן". כך אמר שמיר, שלא מנסה לייפות את האמת הכואבת (על אף ש"אנחנו לא נבחרת יוצאת דופן" בהחלט נשמע כך). ושוב, על פניו לא ברור איך אדם שמאמן באירופה יכול להיות מאמן נבחרת הקאדטים, בעולם אידיאלי הוא אמור לצפות במשחקי נוער ולאומית ולאתר כישרונות שבוע אחר שבוע. אבל ככה זה בישראל, גם ננו גינזבורג המצוין אימן את נבחרת הנוער כשאימן בחו"ל, זו המציאות, וכך האטרקציה האמיתית בנבחרת הקאדטים היא השאלה המסקרנת כיצד שמיר יתייחס לכוכב הצעיר תמיר בלאט. יש למה לחכות.
ובינתיים בריאן הופקינס חתם בראשון לציון, קני הייז עבר מגלבוע לאשדוד, פרסטון נואלס חתם בנס ציונה, ג'וליאן מילס ובנט דייויס חתמו בברק נתניה, ריק ג'קסון חתם בגליל, וג'וני קייסמן חתם באילת. סתם, המשפט האחרון לא נכון, אבל איך אפשר לדעת, מי בכלל מכיר את השמות האלה.
ואחרי אירועי השבוע הזה, נבחרת ישראל משחקת בטורניר הכנה לקראת היורובאסקט. הנבחרת, שפעם הייתה כל כך אהובה ופופולרית, הלוחמנית והאינטליגנטית, זו שהיוותה אנטיתזה לנבחרת הכדורגל בזכות הצניעות וההישגיות, כיום נתונה לחסדיו של הספונסר רענן כץ, מהבודדים שבאמת אכפת לו, אולי בגלל אופיו הייחודי וההתעקשות שלו ללכת נגד הזרם. כל שנותר לנו זה לאחל בהצלחה לבחורים, באמת, מכל הלב, ועדיין, לאור המצב בענף, התחושה היא שידיהם קשורות בשלשלאות כבדות. שיהיה בהצלחה.