במשך שבעה ימים עקבנו באכזבה אחרי האירועים, והיו שכבר הגדירו את האליפות הזאת כגרועה ביותר עבור המשלחת הישראלית מאז הגמר הראשון של יואב ברוק באליפות העולם ב-1994, אבל אתמול (שבת) הכול השתנה. בסופו של דבר, לא רק שחיין ישראלי אחד עלה למשחה גמר בברצלונה, אלא שניים יחד, דבר שקורה בפעם הראשונה בתולדות השחייה הישראלית. במצב הזה נשאלת השאלה, איך אנחנו אמורים להתייחס לגמר במשחה שהוא לא אולימפי?
לפני שנה, כשיונתן קופלב זכה באליפות אירופה ב-50 גב וגיא ברנע זכה במדליית הארד, הם זכו לקבלת פנים חמה במשרד הספורט, אבל לא למענק הקבוע של הוועד האולימפי, שלא מכיר במשחה ה-50 גב. מצד שני, שני שחיינים ישראלים הצליחו להשתחל אל בין שמונת המקומות הטובים בעולם, כשהיריבים שלהם היו כמעט אותם יריבים שכיכבו בגמר המשחה האולימפי ל-100 גב. כלומר, לא מדובר כאן במקצוע זניח בתוך אליפות העולם בשחייה. השמות הגדולים - כמו קמיל לקורט וג'רמי סטרביוס הצרפתים או מאט גריברס האמריקאי שהפסיד בחצי הגמר לגיא ברנע - לוקחים את המרחק הזה בשיא הרצינות.
כמו שגיא ברנע נראה, בגמר ה-50 גב היום (ראשון) הוא אמור לקבוע את ההישג הטוב ביותר של שחיין ישראלי במשחה גמר באליפות העולם, בכל הזמנים. כדי לעשות את זה הוא יצטרך לסיים במיקום יותר טוב מהשישי, ואחרי זריקת המוטיבציה שקיבל כשנגע ראשון בקיר במקצה חצי הגמר שלו, הוא אפילו יכול להילחם על מקום בפודיום. אם זה יקרה, בהחלט תהיה כאן חגיגה גדולה, ובצדק. השאלה היא האם כל זה שווה ערך לגמר במרחק הכפול והאולימפי? התשובה, למרבה הצער, היא לא.
בשנת 2007 גיא ברנע ביסס את מעמדו כשחיין 100 גב מבטיח. הוא היה הראשון שהצליח לשבור את שיאו של איתן אורבך מסידני 2000 והמשיך לשפר אותו עד שיעקב טומרקין עשה זאת בפעם האחרונה. אל המשחקים האולימפיים בבייג'ינג הוא הגיע כשחיין 100 גב, ולמרות שמאז ומתמיד היה מזנק נפלא ומומחה לחצי המרחק, הוא ידע להתעלות על עצמו גם במשחה האולימפי. השנה, עונה אחרי שפספס את המשחקים האולימפיים בלונדון בגלל שלוש מאיות בלבד, ברנע קבע אמנם שיא ישראלי במשחה ה-100 גב בבריכות קצרות אבל לא הצליח לשחזר את יכולותיו בבריכה האולימפית, ולברצלונה הוא הגיע מראש כשחיין 50 גב.
זה קצת מדאיג לראות שחיין כל כך מוכשר מככב מצד אחד, אבל מפספס קצת יותר במשחה שאמור לקחת אותו לריו 2016, כנראה ההזדמנות האחרונה שלו להשתתף במשחקים אולימפיים נוספים. זה מדאיג כי במקרים רבים שחיינים שכל כך מוכשרים בספרינטים של בריכה אחת חוזרים להשקיע בהם כשהם כבר בשלהי הקריירה שלהם. השאלה היא מה זה אומר על ברנע וקופלב, שיש להם עוד כמה שנים טובות להתחרות. כל שנותר לקוות הוא שברנע אכן יעשה היסטוריה הערב בברצלונה, ויצליח למנף את ההישג שלו לקראת העונות הבאות והמשחים היותר ארוכים.
הילד ענק
שאר הגמרים שהתקיימו בסוף השבוע בברצלונה הוכיחו לנו עד כמה האליפות הזאת טובה. מצד אחד יש לא מעט הפתעות ואכזבות, והעובדה שריאן לוכטה מסיים פעמיים מחוץ לפודיום במשחים אישיים (200 חתירה ו-100 פרפר) מלמדת אותנו עד כמה התחרות הולכת ונעשית קשה יותר בעולם. מנגד, אנחנו זוכים לראות כמה משחים עם שליטה מוחלטת, בעיקר של שחייניות, ששוב ממחישים לנו שאנחנו עדים לכמה מהשחייניות הטובות בכל הזמנים. מיסי פרנקלין "התפנקה" בשבת בערב במשחה החזק ביותר שלה ב-200 גב, וכמו שזה נראה, יעברו הרבה שנים עד שמישהי תצליח לנצח אותה במשחה הזה, משהו שמזכיר את ה-200 פרפר של מייקל פלפס בעבר.
עם כל הכבוד לפרנקלין שחגגה מדליית זהב חמישית, השחיינית המרשימה ביותר בברצלונה היא קייטי לדקי בת ה-16, שכבר ספרה על הצוואר ארבע מדליות זהב, שלוש במשחים אישיים (משחי החתירה הארוכים). לדקי פשוט משחקת עם יריבותיה במשחים טקטיים מבריקים, ושומרת לעצמה אנרגיות ששום שחיינית בעולם לא יכולה להפיק היום בסיומם של משחים ארוכים. יהיה מעניין לראות אם ילדת הפלא הזאת תוסיף לעצמה לתחרויות הגדולות הבאות גם את משחה ה-200 חתירה, ואז אולי למצוא לעצמה סוף סוף יריבה ראויה בדמותה של מיסי פרנקלין.
עוד שחיין שהוכיח משהו אבל מצפים ממנו אפילו ליותר הוא צ'אד לה קלוס. כל ילד אחר בן 21 לא היה מתנגד להיות שחיין הפרפר הטוב בעולם, וזה מה שהדרום אפריקאי עשה בתחרות הזאת עם ניצחונות ב-100 ו-200. עם זאת, כאשר לה קלוס פרץ לתודעה הבינלאומית לפני כשנתיים, היו כאלה שסימנו אותו כיורשו של מייקל פלפס. לא מדובר רק במומחה פרפר, כי אם באחד משחייני ה-200 ו-400 מעורב הטובים בעולם, שמתחבר גם למשחה ה-200 חתירה. על כך אלה לה קלוס ויתר באליפות הנוכחית.
אם מסתכלים שלוש שנים קדימה, ריאן לוכטה יהיה כבר בן 32 ומי יודע אחרי כמה תוכניות ריאליטי. זה אומר שאם מישהו הגדיר את לוכטה כיורשו של פלפס, אז היום יש כבר יורש ללוכטה קוראים לו צ'אד לה קלוס, והרבה פרשנים מאמינים שהוא יעשה את התפקיד טוב יותר מלוכטה. אנקדוטה קטנה: לה קלוס זכה במשחה ה-200 מעורב באולימפיאדת הנוער בסינגפור, כשבאותו משחה הגמר יעקב טומרקין סיים במקום הרביעי. לה קלוס וטומרקין הם שני השחיינים היחידים מאותו משחה גמר שמשתתפים באליפות העולם הנוכחית.