החתמתו של יותם הלפרין בהפועל ירושלים לוותה בכותרות דרמטיות שעשו שימושים שונים בשילוב המילים "רעידת אדמה". אין שום ספק שצירופו של קפטן נבחרת ישראל והנסיך לשעבר של הכדורסל הישראלי לשורותיה של מי שהייתה פעם הקבוצה מספר 2 איננו עניין של מה בכך. מצד שני, נראה שהנסיון לייצר דרמה סובל ממלאכותיות יתר.
יותם הלפרין חתם לשלוש שנים בהפועל ירושלים: "דרך חדשה"
דרק שארפ עזב את מכבי תא: חייתי את החלום
נתחיל בירושלים. על פניו, נראה שהקבוצה המתחדשת מהבירה עשתה את ההחתמה של הקיץ. יותם הלפרין, ללא צל של ספק, הוא מהגארדים הישראלים הטובים בליגה. ובכלל, כשחושבים על האלטרנטיבות שנשארו לאדומים מהבירה בשלב הזה של השוק (שזה פחות או יותר רק יובל נעימי) מבינים שמקצועית, כנראה, עשו שם עסקה טובה. כשחושבים על זה לרגע נוסף, נראה שהשילוב של מלחה-הלפרין הוא זיווג מהשמיים. הלפרין הוא ירושלים, לא? כמו הקבוצה מהבירה, גם הילד שגדל במכבי תל אביב הוא הבטחה שמעולם לא קוימה, הוא פוטנציאל עצום שמעולם לא מיצה או מימש את עצמו. וכמו הפועל ירושלים, הוא חתיכת צ'וקר. אחד שבורח או נעלם כשזה חשוב. אחד שדברים רעים קורים לו כשהוא צריך לקחת אחריות. ולצורך התיאוריה, כמובן, החרגנו לרגע שני אירועים מכוננים מול ריאל מדריד (השלשה הגדולה של הלפרין מחד והזכייה הגדולה של ירושלים מאידך). יכול להיות שדווקא עם מאמן כמו בראד גרינברג, שבעדינות ונימוס מופלגים נאמר שהוא לא בדיוק אחד שכופה על שחקניו מה לעשות, ימצא הלפרין את החופש והשקט הנפשי הדרושים לו כדי להשתחרר סוף סוף? לא בטוח. סביר להניח שדווקא יובל נעימי, על תקן פול סטול שכזה, היה מרגיש הרבה יותר בנוח בקבוצה של מאמן האלופה ד'אשתקד.
ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך להגיד את האמת. ההחתמה הזאת חשובה להפועל ירושלים לאו דווקא בגלל האיכויות הבלתי מבוטלות של הלפרין. היא חשובה בעיקר בגלל ההצהרה שהיא טומנת בחובה. ירושלים לקחה שחקן של מכבי. ונעזוב לרגע את הסיבה (שמכבי פשוט ויתרה עליו). הפרויקט החדש של אלון-טלם ושות' שיווע, ככל הנראה, להכרזה שכזו. וכאן נשאלת שאלת ה(קצת יותר מ)מיליון דולר. העלות של הלפרין, על פי פרסומים זרים וסבירים, עוברת בהרבה את חצי מיליון הדולר. אנחנו ההדיוטים איננו יודעים מה גובה התקציב המיועד של ירושלים השנה. בהנחה שמדובר בתקציב מוגבל יחסית, כפי שהצהירו ראשיה, ולאחר החתמות יקרות למדי בגזרת הישראלים, מתוך הנחה שגרין את כדיר לא חתמו בפחות מ-200 אלף דולר נטו האחד, כמה כסף ישאר להם לזרים? האם קשריו הענפים של ארני טלם, סוכן השחקנים הגדול בעולם, יסייע להם להנחית למלחה זרים איכותיים במחירים מופחתים? עם כל הכבוד לסגל הישראלי המרשים למדי, קבוצה ששואפת לאליפות או למקום שני חייבת לפגוע בגזרת האמריקאים. בשביל זה צריך כסף. השאלה היא אם יש. מעניין, אגב, מתי מישהו ישאל את השאלה המתבקשת לגבי ניגוד העניינים, לכאורה כמובן, שקיים כשסוכן שחקנים של שחקנים מסוימים בליגה (נגיד ריק ג'קסון מגליל או יינסי גייטס מאילת, אם הבנתי נכון) הוא אחד מהבעלים של קבוצה מתחרה.
אם כבר שינוי, אפשר לציין אותו דווקא במכבי תל אביב. אבל גם כאן, לא מדובר במהפכה גדולה. או מהפכה בכלל. בפסק דין בנק המזרחי, אשר נלמד בכל קורס במשפט חוקתי בישראל, לועג/ מלגלג (לכאורה, כן?) השופט דאז חשין על דבריו של הנשיא דאז ברק לעניין קיומה של "מהפכה חוקתית" בישראל. הוא מאזכר מהפכות היסטוריות או טראומטיות מהעבר, דוגמת המהפכה הצרפתית או הבולשוויקית, בהן התחולל שינוי מהקצה אל הקצה, ומגחיך בכך את הטרמינולוגיה המלודרמטית. גם בכל הנוגע למכבי אין כאן מהפכות. אבדן דרך כן. בלבול וחוסר שליטה במתרחש כן. חוסר יכולת להחליט מה מכבי תל אביב רוצה להשיג גם כן. מהפכה לא.
הצהובים הצהירו שעם החתמתו של אינגלס השלימו את מניין הזרים. לא זכינו לשמוע הצהרה דומה בעניין הסגל הישראלי. נכון לעכשיו נראה שהסגל הישראלי עומד על שלושה שחקנים בכירים בטוחים (טיוס, פניני, לנדסברג) ויוגב אוחיון אחד. בכל הנוגע לשלישיה הבטוחה, אנחנו מדברים כאן על טיוס אחד שמכבי התלבטה קשות אם הוא בכלל מתאים לה מקצועית לפני שהחתימה אותו. פניני הציג בעונה שעברה את העונה החלשה ביותר שלו במכבי ונראה שגם מעמדו שם איננו כפי שהיה. ולנדסברג? עד לפני כשבוע, על פי פרסומים זרים, עוד הציעו אותו הפדרמנים לקבוצות שונות באירופה. עכשיו בואו נניח לרגע שהבטחון העצמי שמפגינה מכבי לגבי יוגב אוחיון איננו מוטעה. זה משאיר את עמדות 1-2 של מכבי עם רייס, היקמן ואוחיון. וזהו. לצד לא פחות מ-4 סמול פורוורדים. סמית', אינגלס, פניני ולנדסברג. לא מאוזן במיוחד. ומה קורה אם אוחיון מוצא עצמו בערבות קובאן?
אז נראה שמכבי מציגה כאן קו אחורי חלש עד בינוני, אבל לא בטוח ששם הבעיה האמיתית. יותר מעניין לנסות ולהבין מה מעניין את ראשי מכבי בבואם לקבל החלטות. עד לא מזמן דובר שם בגאווה על נושא הצביון הישראלי. אפשר להתווכח על הסוגיה הזאת ולהעלות טיעונים לכאן או לכאן. מכבי הצהירה שהיא בוחרת בצד של הישראלים. עמדתי הצנועה, אגב, הפוכה. אז אם צביון, איך משאירים סגל עם 1-2 צברים? הקבוצה של המדינה ספגה חבטות חוזרות וביקורות עקביות על מדיניותה הקבועה לקחת שחקנים אליה, קודם כל כדי להחליש את היריבות. אפשר להתווכח על מידת הליגיטימיות של המדיניות המונופוליסטית הישנה של מכבי ואפשר להעלות גם כאן טיעונים לשני הצדדים. דעתי הצנועה, אגב, היא זו שאיננה פופולארית בין כותבי הטורים. לפי ההגיון הצהוב והמוכר, מכבי אמורה הייתה קודם כל להחתים את הלפרין ואח"כ לחשוב. ולו כתעודת ביטוח למקרה שאוחיון עוזב. ולו כדי להכריח את ירושלים להתחייב בינתיים לשחקן אחר. ולו כדי שהסגל הישראלי שלה ישאר הסגל העמוק ביותר בליגה. אבל כנראה שהפדרמנים שומעים את הקולות, או סופרים את המעות, ומחליטים לנהוג אחרת. ואולי נגררים לנהוג אחרת.
ולמה נגררים? כי מכבי משדרת כיום הכל למעט בטחון עצמי. מסכמים עם הלפרין ואז מתחרטים. משדרים רצון עקבי להיפרד מהמאמן ואז מתחרטים. עושים מאמץ להחתים סופרסטאר יקר ומוכח כמו ג'רמי פארגו או פלאניניץ' ואז מתחרטים. משחררים את ליאור אליהו כדי לפנות סדר גודל של 1.5 מיליון דולר (לפחות) ואז, אולי, מתחרטים. או לפחות לא עושים שום שימוש בכסף הזה לטובת החתמות אחרות. ההחתמה של יותם הלפרין לא מבשרת על שום מהפכה. מצד שני, יכול להיות שהיא מהווה עוד סימן או סממן להתדרדרות של מכבי תל אביב.