באמצע השבוע החולף פורסמה ידיעה בארגנטינה לפיה מכבי חיפה הגישה הצעה לשחקן הנבחרת פורוורד מרכוס מוטה, ומתחרה על השחקן ביחד עם אסטודיאנטס הספרדית וקבוצה נוספת מיוון. במכבי חיפה הכחישו את הידיעה, אך בבדיקה מאוחרת יותר הסתבר שלפני חודש שוחחו נציגי המועדון מארצות הברית עם סוכנו של השחקן ובדקו את האפשרות לצרפו אם דונטה סמית' לא יחזור בסופו של דבר לירוקים.
העובדה שדווקא מכבי חיפה מוזכרת בהקשר של שחקן מדרום אמריקה לא צריכה להפתיע. עד כה החתימה הקבוצה שני זרים, דיוויד קוביאן ואייק אפוואיבו, ששיחקו בעונה שעברה בדרום אמריקה, לאחר שעשו זאת בעונות הקודמות עם ג'רמיין ג'קסון, ג'רמיס סמית', פול סטול ודונטה סמית'. ומה קורה בשאר הליגה? קשה להיזכר בזרים שהגיעו ממקסיקו, ארגנטינה, ברזיל או ונצואלה. מלבד אלכס גרסיה ואסטבן באטיסטה שבאו למכבי תל אביב, ככל הנראה מספר האמריקאים והשחקנים המקומיים שהגיעו משם לליגת העל יכול להיספר על יד אחת.
מאז ההחתמות של הירוקים החלו בביצה המקומית לרדת על השחקנים של חיפה. "אין להם ניסיון אירופאי, נראה כאילו אחרי האליפות הם החליטו פשוט לפרק את החבילה", אמר אחד המאמנים הבכירים בארץ. אלא שגם על סטול ודונטה סמית' הדעות היו חלוקות בשנה שעברה, והחבורה של ג'ף רוזן סיימה בסופו של דבר עם תואר. אז מה מסתתר באותו שוק דרום אמריקאי, שמפחיד מצד אחד וגורם לזלזול מצד שני אצל המאמנים הישראלים?
"יותר שכירי חרב משחקני כדורסל"
"אני לא חושב שאפשר לומר חד משמעית שמכבי חיפה פגעה בשנה שעברה עם שני הזרים שהיא הביאה מדרום אמריקה", אומר מאמן בליגת העל, "דונטה סמית' היה שחקן נהדר, הזר הכי טוב בליגה, אבל סטול הוא לא הצלחה חד משמעית. הוא טיפוס בעייתי, שחקן שגורם לך לשחק כדורסל בסגנון לא אחראי ואתה לא יודע מה תקבל ממנו בערב נתון. אז נכון שהוא היה גדול במשחקי ההכרעה והיה חלק מכריע באליפות שלהם, אבל אם הוא היה כזה בול פגיעה, למה הוא לא המשיך שם?"
אלא שהסיטואציה שמובילה לכך שמעט מאוד שחקנים מהיבשת ששלחה את ארגנטינה לזכייה במדליית הזהב ב-2004 מגיעים לליגת העל, היא לא מעט בגלל הסוכנים שפשוט לא מציעים שחקנים משם לישראל. "צריך להבין את הדברים - במקסיקו, ארגנטינה, ברזיל ו-ונצואלה משחקים שלושה סוגים של שחקנים שהם ברובם יותר שכירי חרב משחקנים", מנסה להסביר אחד מהסוכנים הוותיקים בשוק, "או פנסיונרים של ה-NBA שלא רוצים לנסוע רחוק, או כל מני שחקנים שבעטו אותם מכל כך הרבה מקומות בגלל בעיות ושם פחות שמים לב, או שחקנים לא טובים. כאלה לא מגיעים לישראל".
העיתונאי הארגנטינאי מתיאס טרגו מבין את רוח הדברים ומספק הסבר משלו לתופעה: "קודם כל, שחקנים מקומיים גם בארגנטינה וגם בברזיל לא מגיעים כמעט למדינות שאינן איטליה, ספרד או ארצות הברית, כשלשתי המדינות הראשונות מגיעים שחקנים שלרוב מחזיקים באזרחויות כפולות. לארצות הברית יוצאים שחקנים לקולג' או מגיעים ישר ל-NBA. לגבי האמריקאים, רמת השחקנים הזרים שהיו מגיעים לליגות שלנו הייתה גבוהה יותר עד לא מזמן, אבל מאז השתנתה התמונה גם בגלל המצב הכלכלי וגם בגלל העובדה שהליגות לא מתחילות בזמן הליגות באירופה, אלא מוקדם יותר. שחקנים ממתינים ללכת לאירופה. מה שנוצר הוא שרמת האמריקאים היא לא גבוהה, או שבאמת מגיעים לא מעט שחקנים עם אופי בעייתי".
ואיך הרמה?
הכדורסל בדרום ומרכז אמריקה מתפתח בעיקר בגילאים הצעירים. יותר ויותר שחקנים עוברים בגילאי נוער לשחק בארצות הברית, בספרד או באיטליה, ומשאירים את הליגות המקומיות בבעיה. "הליגות פה הן לא ברמה של איטליה, אין ספק בזה", אמר בסוף עונת 2011/12 הגארד ג'ו סמית', שאת העונה שלפני כן סיים כגארד של ברק נתניה, "הבעיה העיקרית היא שהרמה של השחקנים המקומיים היא לא מספיק טובה, ובנוסף גם הכסף פה לא מספיק גדול". סמית' סיים כמלך הסלים של הליגה הארגנטינאית, כשבמקום החמישי נמצא לארי אובאנון מהפועל אילת. בין מלכי הסלים ניתן תמיד למצוא שמות מוכרים כמו טוני וושהאם מיודענו, לצד חבר'ה ותיקים כמו ג'ושוע בון בן ה-38.
אלא שבניגוד לרמה הירודה ברוב הליגות, במקסיקו ובוונצואלה קיימת עלייה מסוימת בשנים האחרונות, בעיקר בשל עליית התקציבים. בוונצואלה הקטנה העלייה נובעת גם מהאורך הקצר יחסי של הליגה, ארבעה חודשים, שמאפשר לשחקנים לשחק שם בשביל כסף גדול יחסית לזמן קצר. "כמה שחקנים זרים בישראל הם ברמה של רנאלדו באלקמן?", שואל אותי העיתונאי מוונצואלה פרנסיסקו וגה, "יש פה שחקנים טובים מאוד שהצליחו גם בישראל - לואיס פלורס, כריסטופר מאסי ופילברטו ריברה. אז נכון שיש גם שחקנים שהגיעו לכאן ממכללות קטנות, או באו אחרי שנכשלו באירופה, אבל אתה רואה משחקים טובים ולאו דווקא שחקנים שמשחקים רק בשביל המספרים שלהם".
באלקמן, בחירת סיבוב ראשון על ידי ניו יורק ניקס שלא הצליח לממש את יכולותיו ב-NBA, סיפר באפריל אחרי חודש אינטנסיבי בוונצואלה על מה שעבר עליו: "שיחקתי 13 משחקים בפחות מ-30 ימים, זה לא קורה גם ב-NBA. מקיימים לפעמים שני משחקים ביום, וזה אמנם גורם למשחק להיראות קצת פחות יפה, אבל אתה נכנס לכושר די מהר. יש פה רמה לא רעה בכלל". באפריל הוא כבר עבר לפורטו ריקו, מקור שממנו המאמנים הישראלים לא מפחדים כל כך להביא שחקנים, ורשם 31 משחקים בשלושה חודשים, ובסך הכול 44 משחקים בארבעה, כמות כפולה ממה שנראית בישראל בעונה שלמה ובחצי מהזמן. "ואחר כך עוד אומרים שלשחקנים שאנחנו מביאים משם אין את הניסיון בלשחק שני משחקים בשבוע", אמרו במכבי חיפה בחיוך.
אחד המאמנים בליגת העל ממשיך לא להתרשם, "כשאתה משחק כל כך הרבה בכל כך מעט זמן, אתה לא באמת מאמן קבוצה, אתה קבלן עבודה. מה שיוצא זה שאתה רואה משחק שהרבה שחקנים הולכים בו אחד על אחד מול היריבים. מכבי חיפה הביאה מדרום אמריקה שני תותחים ביכולות אישיות, גם דונטה סמית' וגם סטול, וסביר להניח שיש עוד שחקנים כאלה ברמה הזאת, אבל הסיפור פה הוא שלא מדובר בשחקנים קבוצתיים. זה מה שמעודדים בליגות הללו".
אובססיה חיפאית?
הזלזול בהחתמות גורם ללא מעט אנשים לתהות האם באמת יצליחו רוזן ואנשיו, שרובם מכירים את השוק הדרום אמריקאי בצורה יוצאת מן הכלל, ליצור שוב נוסחה מנצחת. "לא הראו דיסק לג'ף והוא אמר 'יאללה, בואו נחתים'", אומר גורם בכיר במועדון, "חלק מהשחקנים שהוחתמו כאן, כמו אייק אפוואיבו ודיוויד קוביאן, נמצאים על הרדאר שלנו כבר כמה שנים והאנשים שמייעצים עוקבים אחריהם מקרוב. אולי זה נראה פחות נוצץ, אבל מדובר בשחקני כדורסל טובים מאוד".
אלא שגם המניע הכלכלי עומד בסולם העדיפויות. "ג'ף שם את רוב הכסף על הישראלים השנה, אין ספק", מודה מקורב לבעלים, "אחרי מה שקרה בשנה שעברה עם הפרשה הזאת, הוא צריך שקט תעשייתי. חוזים מול שחקנים ישראלים נותנים את השקט הזה. מנגד, אלה שחקנים זרים זולים יותר, ואין ספק שאף אחד לא יתחיל לחשוב מאיפה יש למכבי חיפה את הכסף להחתים אותם".
מאמן בליגה מסכם את הסיטואציה: "מכבי חיפה יכלה להביא שלושה שחקנים טובים יותר במחירים סבירים מאירופה. אז נכון שלא מהליגה הספרדית והאיטלקית, אבל יש שחקנים טובים בצרפת, יוון וגרמניה שיכלו להגיע למועדון אם הם היו בוחרים להרים קבוצה רצינית. העובדה שהם ממשיכים עם הגימיק של דרום אמריקה רק מוכיחה שהם מאמינים שיש להם פה מכרה זהב. אם זה יצליח בפעם השנייה, אולי עוד קבוצות יתחילו לפזול לכיוון הזה, אבל מההיכרות המסוימת שיש לנו עם הליגות הללו, שלא יבנו על הצלחה".
