בדף הפייסבוק של האתלטים הישראלים ניתן היה להבין שלצד אלה שפירגנו להישג של אנה קנייזבה, האתלטית שהחלה לייצג את ישראל, יש לא מעט כאלה שחוששים. הרי לא כולם סומכים על ספורטאית-על, לא יהודיה, שמגיעה בשיא הקריירה שלה ובשיא הכושר למדינה קטנה וזאת למרות שרק בקיץ האחרון היא השיגה את התהילה שלה במדינה גדולה כמו אוקראינה. מצד שני, יכול להיות שדווקא זה מוכיח שקנייזבה נמצאת כאן בארץ בגלל שזה מה שהיא רוצה, וכל זה קורה בעקבות נישואיה לאתלט הישראלי אנטולי מיננקו.
בקמפיין האולימפי הקודם נראו בארץ שתי דוגמאות מצויינות לאתלטים שניצלו את יהדותם כדי לנצל את איגוד האתלטיקה. מדובר בקופצת במוט ג'יליאן שוורץ וברץ למרחקים בינוניים דסטין אמרני, שקיבלו את כל התמיכה מהאיגוד. הראשונה הגיעה למשחקים האולימפיים, השני עשה כמה תוצאות יפות אבל מה כל זה משנה אם השיאים הישראליים של השניים לא יוכרו בגלל שהם לא גרים כאן, ומעולם לא חשבו לעשות את זה?
לעומת שוורץ ואמרני, לקנייזבה היה עתיד מבטיח גם במדינתה אוקראינה. היא אמנם לא קופצת המשולשת הבכירה במדינה מאחר ואולגה סלאדוחה היא אלופת העולם, אבל בתחרות ליגת היהלום האחרונה בפריס היא גברה גם על סלאדוחה, וחוץ מזה, באתלטיקה בניגוד לשייט אפילו שלושה יכולים לייצג מדינה אחת בכל מקצוע. ובכל זאת, קנייזבה היא לא מאלה שקיבלו תעודת זהות ישראלית והמשיכו להתאמן במדינה הקודמת. היא עברה לגור בישראל לפני כחצי שנה, ובתור התחלה גם אימצה לעצמה מאמן ישראלי בדמותו של אלכס מרמן, מי שאימן פעם את רוגל נחום, גדול קופצי המשולשת בארץ בכל הזמנים.
לפני מספר חודשים, במהלך תחרויות הליגה הבין-אגודתית, קנייזבה הראתה שהיא אתלטית מסוג אחר גם בתחרויות הקפיצה לרוחק וכמובן שבמשולשת. מהר מאוד היא הציגה רמה שמעולם לא נראתה בישראל בקפיצה משולשת לנשים, אחרי הכל השיא שקבעה באליפות ישראל (הדר יוסף) היה טוב בכמעט מטר וחצי משיאה הישראלי של ניבה זיו. אגב, התוצאות של קנייזבה יוכרו כשיאים ישראלים כשהא תציין שנה של שהייה בארץ.
לפני מספר שבועות, רבים התקשו להבין איך קנייזבה קיבלה שחרור בינלאומי מההתאחדות האוקראינית כל כך בקלות. במקרים רבים, כשספורטאי עוזב מדינה מסויימת לטובת מדינה אחרת הוא צריך לעבור תקפת צינון של שנה. באיגוד האתלטיקה הישראלי שגם ככה סובל מתקציב דל מאוד, מספרים שמעולם לא שולמו כספים עבור שחרורה של קנייזבה. האוקראינים פשוט הבינו שהיא תעבור לישראל בכל מקרה, ולא עמדו בדרכה. בזכות הקשרים הטובים שלהם עם האיגוד הישראלי, אף אחד לא הערים קשיים.
כעת אנה קנייזבה-מיננקו היא אתלטית ישראלית, שתצטרך להוכיח הרבה בשנתיים הקרובות. קודם כל היא תצטרך להוכיח שהיא "אחת משלנו", משהו שגם אלכס אברבוך נזקק לכמה שנים לעשות אותו. היא תצטרך להבין שכדי לכבוש את ליבנו יש מסלול מסויים שצריך לעבור, אבל יש גם דרך לקצר את המסלול הזה. אברבוך יוכל לספר לה שלדרך הזאת קוראים מדליה באליפות העולם. אם עד לפני כמה שבועות ראינו את קנייזבה קופצת למרחקים כמו 14.20-14.30 וחשבנו על פוטנציאל לגמר באליפות העולם, היום זה כבר נראה אחרת. אחרי תחרות ליגת היהלום, בה היא קפצה 14.58 מטרים, קנייזבה נראית כמו מועמדת למדליה באליפות העולם. מצד אחד, רק אולגה סלאדוחה, קתרין איברגוון הקולומביאנית, ואקתרינה קונייבה הרוסיה קפצו טוב יותר ממנה השנה. מצד שני, שלוש קופצות אחרות השיגו תוצאה זהה.
אם קנייזבה תתגבר על הנקודה החלשה שלה והיא ריבוי פסילות לאורך התחרות (וזה מסוכן ביותר בתחרויות כמו אליפות העולם שבהן צריך לעלות מהמוקדמות) היא בהחלט נראית כמעומדת להפוך לאתלטית הישראלית השניה בכל הזמנים שזוכה במדליה באליפות העולם. אם היא לא תעשה זאת במוסקבה בחודש הבא, היא פשוט תצטרך ללמוד עברית מהר מאוד (אומרים שהיא כבר עושה את זה) כדי לשכנע אונו בשפה שלנו שיש כיום אתלטית ישראלית שתוכל לזכות במדליה אולימפית בעוד שלוש שנים בריו זה ז'ניירו.
