חודשיים אחרי שפוטר ממנצ'סטר סיטי, רוברטו מאנצ'יני עדיין ללא קבוצה. מי שזכה באליפות היסטורית עם הסיטיזנס ונחשב לאיש מקצוע מכובד ומעוטר, איבד בשנה האחרונה מעט מזוהרו, גם בעקבות האכזבות עם סיטי באירופה, ובעיקר מאחר שלא הצליח לנצל את הפוטנציאל של הסגל העשיר והכישרוני שלו. בהמשך, כשהגיעו העימותים עם מריו באלוטלי, נדמה היה שהוא מאבד שליטה. ההפסד בגמר הגביע לוויגן היווה את החותמת הסופית.
"לא ציפיתי להיפרד ככה ממנצ'סטר סיטי", סיפר מאנצ'יני, "שישים ימים עברו, ואני עדיין לא מבין את זה. אני חושב שהגיע לי יותר כבוד והערכה על העבודה שעשיתי במנצ'סטר סיטי. בשלוש שנים וחצי, הצוות שלי ואני עשינו עבודה יוצאת מהכלל. אני גאה מאוד בעבודה שלי שם.
"בנינו מחדש מועדון שלא היה בצמרת הכדורגל. הם רצו להיכנס לליגת האלופות, והבאתי אותם לשם. ניצחנו את כל המועדונים הגדולים, ניצחנו את מנצ'סטר יונייטד 1:6 באולד טראפורד. זכיתי באליפות ראשונה אחרי 40 שנה, זכיתי בגביע, וגם בעונה הכי גרועה, סיימנו במקום השני והגענו לגמר הגביע. במשך שלוש שנים סיטי שיחקה את הכדורגל הכי טוב בפרמיירליג. אבל שיח' מנסור והיו"ר חאלדון הוא שני מנהלים מצוינים, ותמיד אהיה אסיר תודה כלפיהם".
מאנצ'יני התייחס באריכות גם למריו באלוטלי, עמו רשם עימות פיזי באימון הקבוצה, לפני שהחלוץ השנוי במחלוקת שוחרר למילאן. "לא קיבלנו ממריו כמות מספקת של שערים, לא כמו שקיווינו", אמר המאמן האיטלקי על בן ארצו, "באיזשהו שלב הבנתי שאנגליה כבר לא טובה בשבילו. הוא, כמו לואיס סוארס, הפך למטרה על ידי היריבים, השופטים והאוהדים.
"אני נשבע, כלום לא קרה בינינו. באותו משחק אימון מתוקשר החלטתי לשחק כי היו חסרים שחקנים. וכשראיתי שמריו בועט במישהו, הוריתי לו לעזוב. שלושים שניות של עימות מילולי הפכו למשהו שלא באמת קרה.
"הוא שחקן יוצא דופן, בגיל 17 העליתי אותו להופעת הבכורה שלו באינטר. הבאתי אותו לפרמיירליג בגיל 21. אתם יודעים איזו מערכת יחסים יש לי איתו, אני אוהב אותו. אבל הוא היה חייב לחזור הביתה".
כמו כן, מאנצ'יני התייחס לעתידו. "מונאקו? לא יצרו איתי קשר. אבל יש להם מאמן מצוין בדמות ראניירי. רומא? גם איתם לא דיברתי. זה מועדון מצוין, שמנסה להיבנות. זה יוכל להיות קסום".