ביום שבו טל חיים חתם במכבי תל אביב, הפועל באר שבע הודיעה רשמית על צירופו של אליניב ברדה. מבחינתו של ברדה, לא יכול היה להיות טיימינג טוב יותר. טיימינג שיבדיל אותו מכל מה שקורה בדרך כלל בכדורגל הישראלי. מצד אחד, שחקן ללא כבוד לכלום שאומר שהמחויבות שלו היא לעמוס לוזון. ומצד שני, שחקן שעדיין מסור לקהילה שלו, לשורשים שלו, ומוכן לעשות לביתו בתנאים שלא יפגעו בו כלכלית. שיהיה ברור ברדה שווה קבוצה הרבה יותר טובה מהפועל באר שבע בשלב כזה בקריירה, הרבה יותר, אבל ברגע האמת הוכיח שלב, מסורת ומשפחה הם ערכים שלא נשארו רק אצל אוהדי הכדורגל בישראל.
כשאיציק יצחקי חשף בתחילת הקיץ את הפנטזיה של באר שבע להחזיר את ברדה הביתה, גם ראשי המועדון לא האמינו שזה אפשרי. לא עבר הרבה זמן, וההתעקשות שלהם יצרה סופסוף אפקט חיובי חדש בבאר שבע, אפקט ברדה: שחקנים רואים במועדון הזה אופציה לגיטימית לגמרי, טובה אפילו. גם השחקנים שחתמו לפני שברדה הצטרף רשמית לקחו בחשבון את העובדה שזה לא בדיוק הפועל באר שבע של פעם. זו הפועל באר שבע של ברדה. מועדון שיש לו אופק. כעת, התווסף לרשימה הזו גם מאור בוזגלו, שחתם רשמית קיץ מעניין ראשון בבאר שבע אחרי הרבה שנים של רעשי סרק. מהבחינה הזו, ההחתמה של ברדה כבר מוכיחה את עצמה. התרופה הראשונית שהוזרקה לדימוי הבעייתי של המועדון משפיעה לטובה כבר על ההתחלה.
800 אוהדים הגיעו לאימון והניפו את ברדה באוויר
חייבים להצדיע לאלונה ברקת על המאמץ המיוחד שהיא מגלה. אחרי כל כך הרבה כישלונות, רובם המכריע באשמתה, היא עדיין לא נשברת. כל איש עסקים מזמן היה מקפל את חפציו ובורח, אבל ברקת לא מוותרת. היא מראה שהיא ספורטאית אמיתית. שהיא מוכנה ללמוד. שהיא בעלים רציני, ולא איזה ארקדי גאידמק.
כמו בכל קיץ, ברקת הביאה הרבה שחקנים, ובעוד מספר שבועות אולי נוכל לומר שאפילו הביאה יותר מדי. אבל לפחות יש קו ברור שמלמד על הפקת לקחים מסוימת: באר שבע צירפה השנה שחקני אופי. טובים או רעים, שבעים או רעבים, נחושים או סתם כאלה שבאו להשיג חוזה טוב לחלק המשמעותי בשחקנים שהגיעו לבירת הנגב יש את האופי הדרוש להתמודד עם הלחץ שנקרא הפועל באר שבע. שחקנים שמשלבים לא רק יכולת מקצועית אלא גם יכולת מנטלית במשימת הקודש שנועדה להחזיר את המועדון החשוב הזה לצמרת הכדורגל שלנו.
קובי דג'אני הוא קשר אחורי נהדר, שנקלע לעונה בעייתית ולקח על עצמו לעתים יותר מדי משימות במכבי נתניה. מאור בוזגלו הוא עדיין שחקן עם יכולות לא מקובלות בכדורגל הישראלי, למרות שנים של ישיבה על הספסל ופציעות. וברדה הוא לא פחות מאגדה בבלגיה רק בגלל גישה נכונה למשחק ומסירות לקהל, אפילו שבשנים האחרונות הפך לא פעם לשחקן ספסל. תוסיפו לזה את תומר סוויסה, אחד השחקנים הכי טובים בליגת העל בעונה שעברה, חלוץ שמראה שהוא מסוגל לנפק מספרים בכל קבוצה שישימו אותו, אפילו שהוא רחוק מהבית בקרית שמונה, ותקבלו קבוצה עם ביצים גדולות מאוד. קבוצה שנבנתה הרבה יותר על בטוח ועם פחות סיכונים מעונות קודמות. קבוצה שאין לה כמעט פרות קדושות מקצועיות, קבוצה שלא ששה להשאיר בכל מחיר שחקנים שלא הוכיחו את עצמם דוגמת עודד גביש.
האם כל זה יתחבר לתמהיל חזק ומנצח כאן בדיוק חוזר אפקט ברדה. האליל של הקיץ עבור מי שעוד אוהב כדורגל חייב להבין שהעבודה שלו רק החלה. השאלה המרכזית בנוגע להפועל באר שבע היא כמה מוטיבציה יש לכל שחקני הרכש הללו להוציא עוד עונה גדולה לרזומה בקריירה, ולא רק ליהנות מחוזה שמן. עד עכשיו, בעידן ברקת, באר שבע היא מועדון של פראיירים. של אנשים תמימים. הם אוכלים כל צפרדע שמגישים להם ונותנים לשחקנים את ההרגשה שאין להם יותר מדי מה להוכיח בתמורה לחוזה היפה שקיבלו. זו בעיה של כל המערכת, ואת הבעיה הזו אליניב ברדה יכול לשנות מתוך חדר ההלבשה. מתוך יכולת המנהיגות הבריאה שלו. ברדה יכול לעזור לאלישע לוי להגיע לשחקן שנראה שאין כבר דרך להגיע אליו, דוגמת מאור בוזגלו, לפני שהוא גומר כאבירם ברוכיאן החדש. הוא יכול לתת לדג'אני את נתח המנהיגות שהוא תמיד דורש מבלי שיהיה לכך בעיות. וכנ"ל לגבי סוויסה הנהדר, שוודאי מרגיש מעט מאוים עם צירופם של כל כך הרבה שחקני מפתח. מלאכת החיבור תתחיל קודם כל בשליחות של ברדה. אחר כך באלישע לוי. רק ברדה, בכוחו הנפשי לשנות את המציאות הזאת גם במהלך הליגה, יחליט האם יש כאן גלאקטיקוס או סתם קבוצת כדורגל מעולה.
כמובן שמלאכת הטיפול באגו הרב ובניית תלכיד נכון בין הרבה שחקנים שאוהבים את הכדור אצלם, היא גם של המאמן אלישע לוי, שנשאר במועדון אחרי החלטה אמיצה ונכונה של ברקת. לוי עוד מתכוון לחזק את הקבוצה ומסרב להביא מגן במקום אביתר אילוז, שנראה כרגע כמו החוליה החלשה בהרכב המסתמן. אלא שאלישע לוי מבין שעדיין חייבים שחקני בית, ואולי עם שחקנים ברמה אחרת אילוז ישכיל לקפוץ כיתה ככדורגלן. אם לוי לא יהפוך את ההרכב שלו ב-180 מעלות לעומת העונה שעברה וישאיר עוגנים בסיסיים, הסיכוי שלו להצליח יהיה גדול יותר. באר שבע אולי תפסיק סוף סוף לצפות לשחקני בית שיעלו וייקחו אותה קדימה. אלו הקיימים ספוגים בהיסטוריה של לוזריות, ורק קבוצות בוגרים מרשימה באמת תוכל לשנות עבורם את הסטנדרטים שעליהם הם גדלו בשנים האחרונות.
לכן, אלישע ולוי ואליניב ברדה, שהמנהיגות השקטה שלו היא נכס בקרב מול האגואים הרבים בסגל, חייבים להתייחס לעונה הזו בתור עונת אין ברירה. עונת ה-עכשיו הוא לעולם לא. לראשונה, יש להפועל באר שבע כלים אמיתיים לשנות את המציאות שבה היא חיה. לקבוצה אסור להסתפק בהגעה לפלייאוף עליון. זו קבוצה שצריכה לרצות לטרוף הכל, כל הזמן, בכל רגע נתון, ולא להסתפק במחמאות של הקיץ. לכוון לאירופה, להתבסס בצמרת, להחזיר את הקהל וכך גם להאיץ בפועלים שבונים את האצטדיון החדש של הקבוצה. אם כל הגורמים יראו בשיקום של הפועל באר שבע אבן דרך חשובה בשיקום הקריירה שלהם, זה בהחלט אפשרי.