ננו גינזבורג חזר לישראל לפני שבועיים אחרי עונה ארוכה בנימבורק. כמה ארוכה? 82 משחקים הדריך המאמן הישראלי ביחד עם עוזרו אורן עמיאל, כשעל הדרך השלימו זכייה שלישית ברציפות באליפות ובגביע הצ'כי. אלא שעוד באמצע העונה החליט המאמן, ביחד עם הקבוצה, לסיים את ההתקשרות אחרי שבע שנים (שלוש כמאמן ראשי, ארבע כעוזר) ולהמשיך הלאה, לא מהטעמים שהכדורסל הישראלי התרגל אליו; מטעמי מיצוי.
במשחק האחרון בגמר הפלייאוף הפתיעו אוהדי הקבוצה את המאמן והרימו שלט בעברית עם הכיתוב: "תודה על הכל, נינו". "התמזל מזלי להיות במועדון שמנוהל ברמה הכי גבוהה שיש. היה מרגש ועצוב לעזוב אותם, זו היתה אחת הפעמים היחידות שהתרגשתי בכדורסל", סיפר גינזבורג בראיון מיוחד לוואלה! ספורט. "השארתי שם את חותמי יחד עם מולי (קצורין, א"ש) ואורן עמיאל שעזר לי מאוד והם ידעו להעריך את זה שזאת קבוצה שעכשיו שכל אירופה יודעת להעריך. עזבתי מקום שהוא בשיא ואני מקווה שהוא ימשיך ככה".
מה גרם לך לעזוב מועדון כל כך מצליח?
"הגעתי למיצוי. שבע שנים זה המון זמן. נהניתי בכל דקה, היינו ברמות הכי גבוהות. הרגשתי שאני רוצה לשנות אווירה ולשנות מקום. זה מועדון שבדרך כלל מאמנים עובדים בו שלוש שנים ולא הגענו אפילו לזה, הייתה החלטה משותפת שבסוף העונה אני משנה אווירה ומשנה מקום".
במחוזותינו נהוג לזלזל בליגה הצ'כית. אבל נימבורק היא סיפור אחר. מאז שגינזבורג, קצורין ועמיאל הגיעו לשם הקבוצה רשמה לא מעט הישגים, כשבשלוש השנים תחת גינזבורג ניצחה בין היתר את צסק"א מוסקבה, חימקי מוסקבה, פרטיזן בלגרד, בילבאו, ספרטק סנט פטרסבורג ולוקומוטיב קובאן, הגיעו לרבע גמר היורוקאפ והדיחו את הפועל ירושלים פעמיים מהמפעל. "כשהגעתי עם מולי זה היה מועדון קטן באירופה והיום כל מי שמעורה בכדורסל האירופי יודע שהמועדון נמצא על שערי היורוליג ועם תקציבים לא גדולים, משהו בסביבות שני מיליון יורו, פחות מהפועל ירושלים ואולי מכבי חיפה", אומר המאמן. "ניצחנו קבוצות עם תקציבים של 10 ו-20 מיליון יורו, כמו צסק"א, חימקי ובילבאו, ומבחינת נימבורק זה הטופ".
מפריע לך שמזלזלים בליגה הצ'כית?
"אנחנו הישראלים כמובן הכי טובים בעולם, אבל תזכיר לי מתי עלינו שלב באירופה בעשר השנים האחרונות - אולי פעם אחת או פעמיים. חמש קבוצות בליגה הצ'כית נמצאות ברמה של הליגה הישראלית ושיחקו נגד קבוצות ישראליות בעבר וניצחו, ושאר הקבוצות הן לא ברמת של הליגה הישראלית. בשביל נימבורק הליגה והגביע זה הלחם והחמאה אבל היורוקאפ וה-VTB הם הדברים שמחזיקים את המועדון וגורמים לספונסרים להגיע, ולהצלחות. שיחקנו 82 משחקים, מתוכם 40 במסגרת האירופית, וה-VTB זאת הליגה השנייה אחרי היורוליג. יכולים לזלזל, אבל הליגות בבלגיה, גרמניה, הולנד, צ'כיה ואיטליה יותר טובות מהליגה הישראלית, או לפחות הקבוצות - שאימנו המאמנים הישראלים יותר טובות מהליגה הישראלית".
צפו בשחקני נימבורק חוגגים אליפות נוספת
אחרי כל כך הרבה שנים בחוץ, לגינזבורג יש לא מעט תובנות על מה צריך לשפר בליגת העל. "הדבר הראשון שצריך לשנות זה עניין המחויבות. חוץ מבסדרות, ברוב העונה אין הרבה מחויבות, בעיקר מצד הזרים. אני לא מאשים את הזרים, ולא את שיטת הזרים, כי בגרמניה ובצ'כיה משחקים שישה זרים, אבל שם אתה רואה מחויבות. זה יותר נובע מהמנטאליות שלנו, שהכל בסחבקיה כזאת, וחוץ ממכבי תל אביב, שמחזיקה את השחקנים קצר יותר, ועוד קבוצה אולי, בהרבה מקרים השחקנים הזרים מרשים לעצמם לעשות דברים שלא עובדים באירופה. בנימבורק באים לעבודה כאילו עובדים באינטל, לצורך הענין. לכל אחד יש את התפקיד שלו. בארץ אני הרבה פעמים מרגיש שהזרים מרשים לעצמם לעשות דברים. זה מגיע ממנטאליות של מדינה".
מה דעתך על כך שבעונה הבאה חוזרים לשחק בחוק הרוסי? זה יתרום?
"אני לא חושב ששחקן ישראלי צריך חוקים מסוימים. אם היו משחקים ארבעה סיבובים בליגה ושני משחקים בכל שבוע אז המאמנים לא היו יכולים לשחוק את הזרים והשחקן הישראלי היה מרוויח מזה. ככה היה אפשר לשמור את השחקנים במסגרת, ולא שישחקו רק פעם אחת בשבוע ויבלו חמישה ימים במועדונים".
נושא נוסף שגינזבורג לא מצליח להבין הוא מעמד המאמן. "ההנהלות באירופה בדרך כלל חזקות ונותנות לעבוד. הן לא שופטות את המאמן לפי משחק אחד או שלושה משחקים אלא לאורך שנתיים או שלוש ואז מקבלות החלטות. זאת הגדולה של הקבוצות החזקות, שההנהלה בטוחה בעצמה ונותנת את הביטחון למאמן, זה קטע שקשור למנטאליות. ביוון וטורקיה זה דומה לנו, אבל תראה את גרמניה, בלגיה וצרפת - מאמנים ממשיכים לאורך זמן".
גם הויתור המסורתי של קבוצות ישראליות על השתתפות במפעלים אירופים לא ברור לגינזבורג. "תסתכל על הקבוצות שמשחקות ביורוליג - שאלון, באמברג, אלבה ברלין, סופוט - מכבי חיפה של השנה לא פחות טובה מהם. היא בשקט היתה יכולה להשתתף ביורוליג, לא לכבוש את המפעל, אבל היא היתה מסוגלת לנצח שלושה-ארבעה משחקים, בטח ללכת למוקדמות. אירופה זה עוד משחקים ועוד חשיפה לשחקנים הצעירים וחבל שלא עושים את זה".
לפני שנתיים קיבל גינזבורג טלפון ממולי קצורין, ששימש אז בתור ראש האגף המקצועי, שביקש ממנו לאמן את נבחרת הנוער. הנבחרת לא עלתה דרג, והמאמן היה בהלם ממה שראה. "כשאני אימנתי את נבחרת הנוער, היה שוק תרבותי כי היו את אור סולומון, איגור קולשוב, רפי מנקו ועוד שני שחקנים שהיו מאוד מוכשרים, אבל שבעה-שמונה שחקנים לא שלטו ביסודות של המשחק. כדרור, מסירה, קליעה. לכל אחד היה חסר יסוד אחד, שניים או שלושה. זה היה קצת בעייתי. אני מאמין שבזכות האקדמיה הדברים ישתנו. אני לא חושב שהמדד אם אנחנו מוצלחים זה אם נשארנו בדרג א' או ירדנו לדרג ב', המדד זה כמה שחקנים הגיעו לנבחרת וכמה שחקנים נהיו שחקני ליגה טובים".
איך אתה מסביר את זה שאנחנו מייצאים יותר מאמנים לאירופה מאשר שחקנים?
"למאמן הישראלי יש שם טוב באירופה, אם זה דיוויד כמובן, או מולי, פיני ואריק. השמות הללו פתחו את הדלתות. כל מי שהגיע לאירופה, כולל שרון דרוקר בזמנו, הצליח, אז אין סיבה שלא יהיו מאמנים ישראלים. בנוגע לשחקן הישראלי, יש הרבה כמונו. אנחנו בסדר אבל יש הרבה שחקנים טובים באירופה, לפעמים בהרבה מקומות אתה לא מחפש את השחקן הטכני אלא את האגרסיבי והאתלטי, אלא אם אתה כוכב כמו עודד קטש ואפיק ניסים, שהיה להם משהו מיוחד".
גינזבורג כבר הספיק לשבת עם מכבי אשדוד ולדחות את הצעת הקבוצה, כמו גם שתי קבוצות אירופיות נוספות. "אתה משלם מחיר משפחתי באירופה, וזה לא פשוט. עכשיו כשאני מקבל הצעות מאירופה אני בורר אותן. ישבתי עם קבוצה ישראלית שמאוד רצתה שאבוא, לאמן שם, אחלה אנשים, אבל אני עדיין חושב שאני צריך לאמן ברמות הגבוהות. אחרי שאתה משחק על בסיס שבועי נגד בילבאו, ולנסיה וצסק"א, התרגלת לרמה מסוימת. בארץ יש מעט קבוצות שיכולות לעניין, והיו דיבורים, אבל זה הכל".
אם לא בארץ, היכן אתה מתכוון לאמן בעונה הבאה?
"היו לי שתי הצעות ולא לקחתי אותן. אני מכוון ליהנות, לבוא למקום מסודר ומאורגן, אם זה בארץ או באירופה, לא חייב יורוליג או יורוקאפ, אבל מקום מסודר ומאורגן שחושב לטווח ארוך. בעיקר אני רוצה ליהנות כמו שנהניתי בשבע השנים האחרונות עם מולי ואורן. זה נשמע הזוי, ליהנות, אבל זה משחק, זה כיף, ואם נבוא בגישה הזאת לכולנו יהיה יותר קל. אחרי שלוש שנים של 80 משחקים לעונה, אני גם לא פוסל לקחת שנת חופש".
