אפריל 2008. אלישע לוי יוצא מפגישת בזק במשרדו של יעקב שחר עם חוזה לעונה אחת במכבי חיפה. האיש שהוגדר כ"נחמד בכדורגל הישראלי" קיבל בגיל 50 צ'אנס ראשון במועדון גדול אחרי שנים שהודבקה לו סטיגמת מאמן קבוצות קטנות. לוי יצא מהפגישה עם חיוך מעט נבוך, הודה שהתעניינות ממכבי חיפה והמחמאות שקיבל משחר גרמו לו להסמיק. אלא שעולם הכדורגל לא קיבל את המינוי בהבנה. הגבות הורמו, המילה "בובה" הוזכרה שוב ושוב ולאוויר נזרקה שאלה אחת מהותית: האם זה גדול עליו?
יוני 2013. אלי כהן יוצא מפגישה בבית וגן עם הודעה על סיכום לעונה אחת בבית"ר ירושלים. בגיל 52, המאמן שזכה פעמיים בגביע המדינה עם הפועל רמת גן, מקבל לראשונה בקריירה צ'אנס ראשון במועדון גדול. גם הוא יצא מחייך, לא דיבר עם העיתונאים, אבל על הפנים שלו ניכר שהוא מבין כמה עבודה מצפה לו. אלא שברקע כבר נשמעים הקולות המוכרים. אומרים שאלי טביב חיפש מאמן פחות דומיננטי, מישהו שאפשר לשלוט בו. בובה. אז אומרים.
בכדורגל הישראלי של השנים האחרונות, טיפוסים כמו אלישע לוי ואלי כהן נתפסים כמאמנים מהדור הישן. למרות ששניהם עברו כשחקנים במכבי חיפה, הם לא נחשבו ככוכבים גדולים וקריירת האימון שלהם התפתחה בצורה איטית, מלמטה, דרך הליגות הנמוכות וקבוצות תחתית. מעבר לזה, הם אנשים "נחמדים" וזה משחק לרעתם. מאמנים כאלה, למרבה הצער, לא מקבלים פה קרדיט והערכה. ישראל של השנים האחרונות אוהבת מאמני אינסטנט.
הטרנד שהשתלט על הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות הוביל לכך שהמאמנים הפכו יותר ויותר צעירים. למעשה, אפשר לחלק את הדור החדש לשניים: שחקני עבר מוכרים שקיבלו צ'אנס מהיר בקבוצות ליגת העל סמוך לפרישה או כאלה שעשו את הפריצה מהר. שימו לב לאנשים שאימנו בשנים האחרונות בשלוש הגדולות: אריק בנאדו, ראובן עטר ורוני לוי במכבי חיפה, רן בן שמעון ויוסי אבוקסיס בהפועל תל אביב, פאולו סוזה, אוסקר גרסיה ואבי נמני במכבי תל אביב. היו גם מקרים חריגים, כמו של אלי כהן השריף, דרור קשטן, יצחק שום וכמובן אלישע לוי, אבל בגדול הוותיקים נדחקו הצידה על ידי הצעירים. גם בן שמעון ועטר שעבדו בקבוצות קטנות לא עשו דרך ארוכה ומתישה של התחשלות מלמטה אלא קיבלו את הצ'אנס די מהר.
ישראל לא המציאה את חוסר הכבוד לעבודה הקשה והסגידה לקיצורי הדרך. זה הטרנד השולט בעולם המאמנים גם בליגות הבכירות. יש הקוראים לזה "אפקט פפ גווארדיולה", שקיבל את המושכות בברצלונה אחרי עונה אחת בקבוצת המילואים. באותה תקופת זמן, קיבלו לא מעט שחקני עבר גדולים תפקיד ראשון בקבוצה גדולה. לורן בלאן, מרקו ואן באסטן, יורגן קלינסמן, וינצ'נזו מונטלה. גם מאמני בוטיק נחשבים כמו ז'וזה מוריניו ואנדרה וילאש בואש פרצו במהרה וקיבלו ג'וב בכיר בגיל צעיר מאוד. כמובן שבמקרה של רובם, מדובר במאמנים גדולים ומוצלחים, אבל המינויים שלהם הוכיחו את שינוי המגמה. העדפת הצעירים על מאמנים מבוגרים יותר שצמחו מלמטה. דוגמאות הפוכות כמו מסימיליאנו אלגרי ממילאן הפכו נדירות. העולם התאהב במאמני האינסטנט.
לאלי כהן לא צפויים חיים קלים ולא רק בגלל המצב העדין בו נמצאת בית"ר. הוא יעמוד למבחן תמידי. על כל החלטה, על כל צעד, על כל תוצאה לא טובה. הוא יצטרך להוכיח שהוא ראוי למועדון בסדר גודל של בית"ר ירושלים. אלישע לוי סבל מהתופעה הזו ברוב שנותיו בירוק, למרות שהוא חתום על הצלחה לא מבוטלת.
"יש אנשים חצופים ששואלים אותי אם אני לא חושב שחיפה גדולה עלי", סיפר בראיון לעיתון "הארץ" שבועות ספורים לאחר המינוי. "זאת הרגשה לא נעימה שאנשים עסוקים בשאלה באיזה מחזור יפטרו את אלישע לוי. אחרי הרבה שנים של עבודה קשה ואפורה הגעתי לקבוצה הכי גדולה, ודווקא כשאני בטופ רוצים להוריד אותי. ככה זה בארץ, מחכים שתעלה לקצה הפירמידה ואז מנסים לבעוט בך כדי שתיפול. אם אני אכשל, יגידו: אמרנו לכם. אם אצליח, יגידו: אלישע בא למכבי חיפה כמאמן מנוסה עם הרבה שנות ותק".
מעבר למבקרים שכבר מחכים מעבר לפינה, הסיטואציה אליה הוא נקלע לא קלה. את בית"ר צריך לבנות מחדש על חורבות עונת ארקדי גאידמק והצ'צ'נים. לא ברור האם השחקנים הבכירים ימשיכו, הקבוצה צריכה זרים חדשים ושחקנים כמעט בכל עמדה. קבוצה חדשה צריכה זמן להתחבר וזה גורם לחץ. גם החזרה הצפויה של הקהל בהמוניו עם אישור טביב כבעלים אמורה ליצור לחץ.
כהן לא הדריך קבוצה כשמאחוריו 20 אלף אוהדים פנאטיים, אבל הוא הכול חוץ מפראייר. כבר בפגישות העבודה הראשונות הבהיר שלא יתפשר על אנשי צוות מקצועי ושחקנים אותם הוא רוצה. טביב רוצה להיות דומיננטי? הצחקתם את כהן. הוא הרי שרד שנתיים עם ציון ויצמן, עליו אומרים שהוא מנסה לקבוע גם את ההרכב. פורסם אפילו על חילופי קללות, אבל ויצמן העריך מאוד מקצועית את העבודה של כהן.
יש לו לכהן הצלחות מוכחות בכדורגל הישראלי הרבה מעבר לאותן שתי זכיות בגביע המדינה עם הפועל רמת גן. הוא הביא לישראל שחקנים נהדרים כמו אלכסנדר דוידוב, סטפן שצ'פוביץ', ניקולאס פלצ'וק וסטיבן כהן, קידם צעירים כמו עומר בוקסנבוים, ישראל זגורי, בן בנימין ודודו ביטון, ידע להפיק את המירב גם בתקציב נמוך, להביא את השחקנים הנכונים ולהוביל קבוצה להצלחות.
כהן ידע להתאים את עצמו למקומות שעבד. הוא בוחר את המלחמות שלו, אבל עומד על שלו. ברמת גן למשל קיבל את איתי ארקין בשער, בעכו נתן דקות לגנאי איברהים עבדול ראזאק גם אחרי שזה התבטא כלפיו בחריפות בתקשורת. גם בבית"ר, כהן יצטרך להתפשר. להבין את המהות המיוחדת של המועדון. להבין שאחרי הטראומה של העונה שעברה הקהל ירצה זהות והצלחה וטביב ירצה אנשים שמזוהים עם המועדון כדי לקרב את האוהדים. זה לא יהיה הזמן שלו להתעקש. בלא מעט מקרים, לפחות בהתחלה, יצטרך ליישר קו. זה בהחלט לא מפחית מכבודו או הופך אותו לבובה.
מאמן מזן אחר, אלי כהן. לא פוליטיקאי, לא מבריק מבחינה תקשורתית. איש נחמד. כן, נחמד. מילת הגנאי הכי גדולה בכדורגל הישראלי. וכשהאיש הנחמד מקבל ג'וב גדול, זה יום חג. כי אין שום סיבה שהגדולות בישראל יהפכו למועדון סגור למאמנים. לאנשים כמו אלי כהן, שהוכיחו את עצמם מקצועית, מגיע צ'אנס אמיתי. מגיע להם לקבל תפקיד בלי שמסביב ייפתחו עיניים, יורמו גבות ויישאלו שאלות. בלי שמישהו יחכה להם בפינה. "מי שאינו יחצ"ן לא יכול להגיע למקומות הגבוהים", אמר לפני שנה אלי כהן השריף לוואלה! ספורט. "אתם רואים שאחד כמו אלישע יכול היה להיות מפוספס בגלל הדברים האלה".
הציטוט הזה מסביר כמה החשיבה פה עקומה. כמו בכל העולם, גם בכדורגל הישראלי צריך להיות מקום לכולם. לשחקני עבר גדולים שפונים לאימון, לכוכבים עולים בתחום האימון, לצעירים, לוותיקים וגם לאנשים עם פחות צ'ארם, עם שם פחות נוצץ, שלא היססו ללכלכך את הידיים במקומות נידחים. אלישע לוי כבר ניפץ את הסטיגמה לרסיסים. עכשיו תורו של אלי כהן.
