פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הבלוג של יורגן: משפחה שכזו

        למה היו"ר לוזון "תמיד מעדיף אנשים שהוא מכיר"? ולמה המאמן לוזון כל כך להוט על דוקים? הבלוג של יורגן נפרד מישראל

        אני יודע שאתם חושבים שהזרים מנותקים, או לא מבינים את המנטליות שלכם (אולי זה אתם שלא מבינים את המנטליות שלנו, אה?!), ובכל זאת, השבוע שמעתי כאן כמה משפטים מוזרים. הראשון היה של אבי לוזון. "אני תמיד מעדיף רק אנשים שאני מכיר", אמר היו?ר שלכם, ובהתחלה חשבתי שזו אולי פליטת פה, אבל מהר מאוד התברר שזו דרך חיים. לוזון התייחס להעדפה שלו את אלי טביב בבית?ר על פני האופציה הצ?צנית, אבל זה נשמע עמוק יותר, כאילו נוח לו לעבוד רק עם אנשים שהוא מכיר, ובקיצור, אנשים שלו.

        אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל (ברני ארדוב)
        משפחה במובנים סיציליאניים. לוזון (צילום: ברני ארדוב)

        יפה לראות איך בישראל כולם מרשים לעצמם לדבר בחופשיות ולהיחשף ככה, כי אצלנו, בנורבגיה, לדברים כאלה יש השלכות. אצלנו בדרך כלל אנשים מדחיקים משפטים כאלה, או מסתירים, או לפחות לא חושפים שזאת השיטה שלהם, או דרך המחשבה שלהם, בטח אם הם מנהלים או יושבי ראש. כי מה זה אומר, שאדם מעדיף לעבוד רק עם מי שהוא מכיר? שהוא לא מוכן להיפתח לדברים חדשים, או שהוא לא מוכן לשוויון הזדמנויות? אולי שהוא שומר הכל במשפחה, ואם צריך גם יסדר לאחיין שלו להיות המאמן? ומה אם מישהו ראוי למשרה מסוימות, אבל היו"ר לא מכיר אותו? האם זה פוסל אותו אוטומטית? והאם על "מי שהוא מכיר" צריך לשמור מכל משמר, בכל מחיר? שמעתי הרבה על כך ש"כל ישראל אחים", ושאתם כמו משפחה אחת גדולה, אבל לא ידעתי שזו משפחה במובן "פמיליה" במשמעותה הסיציליאנית.

        אבל זה לא היה הדבר הכי מוזר ששמעתי השבוע, כי אחר כך שמעתי את גיא לוזון אומר משהו על דוקים. "אם ישראל תנצח את גרמניה ואנגליה ב'דוקים' עוד 40 שנה, תתקשרו אליי", אמר. בהתחלה חשבתי שהוא עצבני, ויורה מהמותן, ובטח מובך מהלהט שבה תקף את התקשורת, ושבקרוב הוא יבין את ההשוואה הסתומה ל"דוקים" ויחזור בו. אבל קרה בדיוק להפך. גם בעיתון, גם בטלוויזיה וגם במסיבת העיתונאים הוא המשיך ב"מטאפורת הדוקים" שוב ושוב, כאילו התגאה בעצמו על הדרך המקורית והמבריקה שבה המחיש את הישגיו. אולי אפילו מישהו ממקורביו אמר לו, ?אל תרפה מהקטע על הדוקים, זה חזק, גמרת אותם?, אולי זה אפילו היה מישהו מהמשפחה. ייתכן של"דוקים" יש משמעות שנטועה עמוק בתרבות הישראלית, וכולכם הנהנתם בראש והחמאתם לו על ההברקה ("גדול אתה לוזון, דוקים, עכשיו הכל ברור"), אבל בעיניי כל הסיפור הזה נראה תמוה.

        גיא לוזון מאמן נבחרת ישראל הצעירה באימון (קובי אליהו)
        לא רק שלא הובך, אלא אף התגאה בהשוואה המופרכת. לוזון (צילום: קובי אליהו)

        אבל השיא היו השדרים. פרשן אחר תיאר אותנו בתור "הנורבגים האלמוניים". סליחה, אנחנו אלמוניים? נבחרת שמשחקים בה מרואן כבהא ובן והבה יכולה להגיד להשתמש במילה אלמוניים? מה יש לכם? עוד לא הבנתם איפה אתם חיים? היה פרשן אחד, דניאל די נוימן אם קלטתי נכון את שמו, שבפתיחת המשחק אמר "אני לא מבין את השיקולים של המאמן האיטלקי בהצבת המערך הזה". מטון הדיבור שלו קשה היה לקלוט אם זו הייתה ביקורת מרומזת, או שהוא באמת לא הבין, או לא מסוגל להבין מלכתחילה. השדר עצמו אמר "מצטער, אבל אני לא נהנה מהיכולת של האיטלקים וההולנדים". שדר כזה הייתי כולא מול טלוויזיה שמשדרת רק כדורגל ישראלי, שיחזור ליהנות.

        אז עכשיו, כשאני כבר אורז, בדרך הביתה בחזרה לנורבגיה, אל הכפור הצפוני, רציתי להגיד לכם דבר פרידה אחרון: אולי אנשים פה בישראל הם חמי מזג, ויש להם דם חם, והם חמומי מוח, אבל בשורה התחתונה, עצם העובדה שחם פה, לא אומרת שאתם אנשים חמים. ביי.

        הבהרה: מדובר בטור בדיוני.