כביש מהיר לגיהנום: סיפורו של נהג המירוצים ג'יימס האנט

ב-24 באוקטובר 1976 נכנס פטריק הד - כיום אחד הבעלים של קבוצת וויליאמס מהפורמולה 1 - למחסן הלא נכון על מסלול המירוצים בפוג'י, יפן. הד פתח את הדלת, וראה את ג'יימס האנט הבריטי, אז אחד הנהגים המפורסמים בתבל, עם מכנסיו מופשלים עד הקרסוליים, מלופף סביב בחורה מקומית עם מעט מאוד בגדים. פחות משעה לאחר מכן האנט עלה למסלול ונכנס לספרי ההיסטוריה, עם זכיה באליפות הפורמולה 1 של עונת 1976. הוא עשה זאת, כפי שניתן להבין, תחת סט הכללים שלו: בדרך כלל עם בחורה או שתיים ובקבוק אלכוהול במרחק סביר, תמיד על הקצה.

כעת, כשבסוף השבוע הקרוב ימלאו 20 שנה למותו הפתאומי, יהיה זה זמן לא רע להיזכר באחד הנהגים המיתולוגיים אי פעם, זה ששכב, לטענתו, עם למעלה מ-5,000 נשים שונות. זה שחי את חייו כאילו היו הקפה אחרונה אחת ארוכה.

למשך מרבית ילדותו, ג'יימס האנט כלל לא רצה להיות נהג מוטורי למקצועו. רשימת ענפי הספורט שהעדיף באותה תקופה כללה כדורגל, קריקט, טניס וסקווש, והשאיפה הגדולה של חייו בכלל היתה להיות רופא. הכול השתנה כשנלקח בגיל 18 למירוץ של מכוניות מיני בסילברסטון והתאהב. בחזרה בביתו, ניסה לרקום עם הוריו עסקת טיעון: במקום שיקבל 5,000 ליש"ט ויתחיל בלימודי רפואה, יהיה מוכן לחצי מהסכום כדי לקנות מכונית מירוץ ולהתחיל בקריירה חלופית. הוריו של האנט סירבו, ובכל זאת הנער הסורר מצא את דרכו למסלולים השונים, ובהתחשב בהמשך חייו, ייתכן שמדובר היה בהחלטה טובה: יש מעט מאוד רופאים שמסוגים לבצע ניתוחים אחרי שני בקבוקי יין ושורה של קוקאין.

תחילת הקריירה של האנט, בסבב פורמולה פורד ולאחר מכן בפורמולה 3, היתה מאופיינת בכמות רבה של תאונות. את אחד המירוצים הראשונים שלו סיים בתוך אגם, וניצל מטביעה רק בזכות היותו עני: “באותה תקופה חגורות בטיחות לא היו חובה, אז ויתרתי עליהן, כי לא יכולתי להרשות לעצמי להוציא עוד כסף. אם הייתי עם חגורה, כנראה שהייתי טובע". עד מהרה, קיבל את הכינוי המחייב Hunt The Shunt (בשפת העברית זה יישמע קצת פחות טוב: “האנט התאונה").

ב-1972, החליט לורד אנגלי בשם אלכסנדר הסקת' לנצל את סכומי הכסף העצומים שירש כדי להגשים חלום פרטי ולהקים קבוצת פורמולה על שמו. הסקת' הציע להאנט לבוא איתו לליגה של הגדולים וקידם את אחד מחבריו, הנהג אנתוני הורסלי, לצוות המקצועי. ביחד, שלושה ילדים בגילאי העשרים המוקדמים הפכו לדבר הצבעוני ביותר בסבב הפורמולה 1: הם נהגו להופיע למירוצים במכוניות רולס רויס נוצצות, שתו שמפניות על המסלול ובאופן כללי לא לקחו את עצמם יותר מדי ברצינות. “אחרי שמירוץ הסתיים היינו חוזרים ללונדון במטוס הפרטי שלנו, הולכים להילטון ושותים קוקטיילים עד ארבע לפנות בוקר", אמר הורסלי. “בתשע היינו קמים והולכים לעבוד על המכוניות. לא התאמנו לסביבה. כשהגענו לפורמולה 1, חשבו שאנחנו בדיחה. שנאו אותנו. כולם חשבו לעצמם – לא יכול להיות שהם מתנהגים ככה וכל כך מצליחים".

ההצלחה של קבוצת הסקת' בכלל והאנט בפרט היתה יחסית, אך בהחלט מרשימה בהתחשב בגילה הכה צעיר. את המירוץ השמיני של 1975, בהולנד, האנט סיים עם ניצחון היסטורי שהוכיח לעולם הפורמולה כולו כי קבוצה של ילדים יכולה להופיע משום מקום ולהתגבר על כמה מהקבוצות הטובות בעולם, כגון פרארי, מקלארן ואחרות. בסיום אותה עונה האנט עזב למקלארן, שחיפשה אחר מחליף לאלוף העולם לשעבר אמרסון פיטיפאלדי. קבוצת הסקת' התפרקה באופן סופי ב-1978, כשללורד אלכסנדר נגמר הכסף והחשק, אך ג'יימס האנט לקח איתו את תדמית הפלייבוי גם לתחנה הבאה.

עם שיערו הבלונדיני הארוך, קסמו האישי ומעמדו הציבורי ההולך ומתחזק, הפך האנט לאחד הגברים המבוקשים בבריטניה. ב-1974 הכיר דוגמנית בשם סוזי מילר,שתוארה פעם כבחורה ש"המראה שלה, הנוכחות שלה וההשפעה שלה על אנשים היו דומים לאלה של הנסיכה דיאנה". השניים נישאו בתחילת 1975, אך הבינו כעבור מספר חודשים בלבד כי עשו טעות גדולה. במהלך חופשת חג מולד בשוויץ, שהה הזוג הצעיר באותו מלון בו התאכסן אחד הזוגות המפורסמים בעולם דאז, ריצ'ארד ברטון ואליזבת' טיילור. ברטון, אז בן 50, הבחין במילר, אז בת 26, והתאהב בה ברגע. בתקשורת האנגלית טוענים כי זמן מה לאחר מכן, התקיימה שיחת טלפון בין ברטון וג'יימס האנט, ובה דנו בהעברתה של סוזי מילר מנהג המירוצים השובב אל שחקן הקולנוע המפורסם. “אתה עושה לי טובה. מדובר בחשבון ההוצאות הגדול במדינה", אמר האנט לאחר שברטון הסכים לשלם את הסכם הגירושים של נהג הפורמולה ומילר – כמיליון דולר.

האנט מצא נחמה בשלל בחורות מזדמנות אחרות, ועבר להתעסק בדבר החשוב באמת מבחינתו: עונת 1976. לאחר שסיים את 1975 במקום הרביעי בדירוג הנהגים עבר, כאמור, לקבוצת מקלארן, ולראשונה זכה לנהוג באחד מרכבי המירוצים הטובים בעולם, כשמסביבו, לשם שינוי, צוות מכונאים מיומן ומערכת שלמה עם שנים של ניסיון.

ניקי לאודה מפרארי, האלוף המכהן, פתח את העונה בדיוק איפה שסיים את הקודמת: בפסגה. האוסטרי היה סוג של אנטי-תזה להאנט – מחושב עד כדי כאב, קר רוח, שקול. מי שכונה "המחשב" בשל גישתו הכללית ניצח ארבעה מששת המירוצים הראשונים של העונה ופתח פער גדול בפסגה על שאר המתחרים, בפרט על האנט, שותפו לדירה בלונדון לשעבר. באותה נקודת זמן, ללאודה היו 51 נקודות. לבריטי, שש בלבד. במירוץ התשיעי, שהתקיים מול הקהל הביתי, האנט סיים ראשון, ואולי זה יהיה זמן מתאים שתראו את האופן שבו היה מתנהל על המסלול אחרי מירוצים, אופן שבדרך כלל מאפיין כוכבי רוק:

הניצחון הזה של האנט אמנם נפסל כחודשיים לאחר מכן בטענה שהתחרה במכונית החלופית של קבוצת מקלארן, אולם הסופרסטאר הבריטי בכל זאת חזר לתמונה, ובגדול. למרבה הצער, זה קרה בגלל התאונה המחרידה של ניקי לאודה במירוץ העשירי של העונה. האלוף המכהן נתקע בצורה קשה במעקה בהקפה השניה של הגרנד פרי בנירנברג, ונותר כלוא בתוך מכוניתו הבוערת שניות ארוכות. למשך דקה שלמה, נשם עשן. לאודה פונה במסוק לבית החולים והיה נתון בתרדמת למשך מספר ימים, כשהוא סובל מכוויות קשות.

עולם הפורמולה כאב ביחד עם האלוף האהוב, אך תאונות היו חלק מהמשחק – בעיקר בשנים ההן. מ-1952 ועד 1975 נרשמו לא פחות מ-38 מיתות על המסלול (מ-1975 ועד היום, אגב, רק 11 תאונות הסתיימו במוות על מסלולי הפורמולה 1), וההצגה היתה חייבת להימשך. האנט ניצל את המצב כדי לסיים ראשון במירוץ במערב גרמניה, רביעי באוסטריה וראשון בהולנד כדי לצמק את הפער מהפסגה. לאודה, שהחמיץ את המירוצים המדוברים והיה נמצא בסכנת חיים, השלים קאמבק מופלא שראוי לכתבה משלו, ושב למסלול חודש וחצי בלבד אחרי התאונה כדי להשתתף בגרנד פרי באיטליה, ה-13 מתוך 16. האוסטרי סיים במקום הרביעי ובהחלט היה לסיפור הגדול של אותו מירוץ, אך האנט שוב ניצח, והפער בין השניים הצטמק ל-17 נקודות עם שלושה מירוצים לתום העונה. הפלייבוי האנגלי המשיך במומנטום המדהים בדרך לנצחונות גם בקנדה (המירוץ ה-14) וארצות הברית (ה-15), ולפתע, אל המירוץ האחרון של העונה ביפן, הגיע לאודה מהמקום הראשון עם הפרש של שלוש נקודות בלבד. הכל היה פתוח.

באנגליה טוענים כי האנט בילה את השבועיים שלפני המירוץ הגדול בחייו במסע מטורף של מריחואנה, קוקאין, אלכוהול ומסיבות עם בארי שין, האופנוען הבריטי הפרוע. אם ג'קי סטיוארט האגדי התנזר מסקס שבוע לפני מירוץ, הרי שהדבר הבא בספורט המוטורי האנגלי לא ממש הצליח להתנזר מסקס ל-24 שעות. האנט ושין השתכנו במלון הילטון בטוקיו ושכבו עם אינספור דיילות של בריטיש איירווייס, שהתחלפו מדי יום או יומיים. בעצם, יש ספור: בביוגרפיה הקרויה Shunt, נטען כי במהלך השבועיים שקדמו למירוץ המכריע של 1976 האנט שכב עם 33 דיילות. “אם אתם הייתם נראים כמו ג'יימס האנט, מה אתם הייתם עושים?” תהה סטירלינג מוס, אחד מחבריו הקרובים של הפלייבוי.

גם מחוץ לחדר המלון בטוקיו היה סוער. ביום המירוץ, מזג האוויר בפוג'י היה בלתי אפשרי – שילוב קטלני של גשם, לחות וערפל שגרם לארבעה נהגים לפרוש עוד לפני הזינוק. גם לאודה, שקיבל פרופורציות נאותות בשל התאונה הנוראית מספר חודשים קודם לכן, שקל לוותר על המירוץ, אך לבסוף נכנס למכוניתו והחל לנסוע. בהקפה השניה, הרים ידיים. "לא יכולתי לראות באיזה כיוון אני נוהג", הוא אמר מספר שעות לאחר מכן. "החיים שלי שווים יותר מהתואר". מריו אנדרטי, שזכה באותו מירוץ, הוסיף: "כבר נהגתי בעבר במירוצים של 24 שעות, אבל עבורי זה היה המירוץ הארוך מכולם. אי אפשר היה לראות שום דבר”.

הדבר היחיד שהאנט הצליח לראות כנגד עיניו היה התואר. אם לאודה היה ממשיך ומסיים באחד מששת המקומות הראשונים, רק סיום במקום הראשון היה מסדר לבריטי את האליפות. אולם כעת, לאחר הפרישה של חברו הטוב, גם המקום השלישי היה מספיק טוב. מספר הקפות לסיום, בעיות צמיגים שאילצו טיפול הורידו את האנט עד המקום החמישי, אך הסוף היה טוב: האיש לו המירוץ ביפן היה חשוב יותר מכולם הצליח לסיים במקום השלישי, והוסיף למאזנו ארבע נקודות בדרך ל-69 – אחת יותר מלאודה.

"אז מה התכניות כרגע?” נשאל על ידי רשת BBC מספר דקות אחרי שהגשים את החלום הגדול ביותר שלו.

"אני הולך להשתכר", ג'יימס האנט ענה.

האנט המשיך לחגוג בגדול בטוקיו. הוא היה כל כך שיכור, עד שכמעט לא הורשה להיכנס לטקס שנערך לכבודו בשגרירות האנגלית. גם הטיסה הביתה היתה מלאה במשקאות וכל טוב. 2,000 איש קיבלו את פניו השתויות בנמל התעופה הית'רו, וראו אותו מתקשה לצלוח את מדרגות המטוס. כריסטופר הילטון, שכתב את הביוגרפיה "זכרונות ג'יימס האנט", טען כי אי אפשר היה להפריז בחשיבות הזכיה באליפות העולם ב-1976. “כל דבר שג'יימס עשה עד אז הוביל לאותו רגע. כל דבר שהוא עשה אחר כך שיקף את זה". יש לציין שגם כאשר היה בשיא הפרסום וההצלחה שלו, האנט לא נכנע למוסכמות החברתיות. הוא המשיך להתלבש איך שרצה, גם אם מדובר היה באירוע המכובד ביותר, ולעתים קרובות היה בוחר לוותר לגמרי על הנעליים או הסנדלים וללכת יחף.

ההמשך היה קצת פחות נוצץ. האנט אמנם זינק מהפול פוזישן בשלושת המירוצים הראשונים של 1977, אך לאודה השתלט על המקום הראשון די במהרה. אל המירוץ הלפני האחרון של העונה האוסטרי כלל לא הופיע משום שכבר הבטיח את התואר. הבריטי סיים את אותה עונה במקום החמישי, לא רע באופן יחסי לעונת 1978, אותה סיים במקום ה-13 בלבד. בסוף 1979, כשהוא בסך הכל בן 31, הודיע ג'יימס האנט על פרישה מהמסלול כשההיגיון שלו היה די פשוט: אם אין ביכולתו להתמודד עם האליפות, מדוע לסכן את חייו יום אחר יום? “לפעמים הייתי קם עם תחושה נוראית בבטן שלי", אמר. "חשבתי על כל החברים שלי שמתו על המסלול, ותהיתי האם אני אהיה הבא". ניקי לאודה הסכים ואמר לא מזמן: "אי אפשר היה לדעת אם נהיה בחיים ביום שלמחרת. הלחץ שהיה עלינו היה להישאר בחיים, לחיות כל יום כאילו הוא האחרון שלך”.

רק בדיעבד נודע לתקשורת הבריטית על הלחץ העצום בו היה נתון האנט מדי מירוץ. מספר אנשים טענו כי אם הזדמן להם לשבת על כנף מכוניתו הכבויה מספר דקות לפני מירוץ, היו מרגישים אותה רועדת. “הוא היה מקיא הרבה לפני מירוצים", אמר אנתוני הורסלי. "הוא נהיה לחוץ בצורה בלתי רגילה. אני חושב שבסך הכול הוא לא באמת אהב להיות נהג מירוצים, הוא יותר אהב את כל מה שבא עם זה".

מיד אחרי הפרישה קיבל האנט הצעה מרשת ה-BBC לפרשן עבורה את המירוצים, ולאורך השנים הפך לאיש טלוויזיה אהוב ובלתי צפוי, משעשע וידען, שלעתים היה מגיע שיכור לשידור. גם בקריירה הטלוויזיונית שלו הוא לא חשש להגיד את מה שבאמת חשב, כמו במקרה זה, למשל, כשקרא לאנדראה דה סזאריס "אידיוט" בשידור חי ב-1990:

הפרישה והגירושים מאשתו השניה שטענה כי בגד בה דרדרו את ג'יימס האנט אל הצד האפל לקראת סוף שנות השמונים. “הוא נטה לדיכאון. היו לו מצבי רוח", אמר הורסלי. גם הכסף החל לאזול. כשהכיר מלצרית בשם הלן דייסון, שהיתה צעירה ממנו ב-18 שנה, החל להשתקם: הוא נשבע להפסיק לשתות ולעשן, החל לרכב על אופניים והתאהב עד מעל הראש באמנית הצעירה. ב-14 ביוני, 1993, התקשר לדייסון, שנפשה עם חברתה ביוון, והציע לה נישואים על גבי הטלפון. דייסון אמרה כן.

למחרת, ג'יימס האנט מת בשנתו מהתקף לב.

"הגיבור שמת ללא פרוטה", היתה הכותרת באחד העיתונים האנגלים, אולם מלבד התקשורת הצהובה, מרבית עולם המירוצים הרכין ראש וספד לדמויות המיוחדת שהכניסה כל כך הרבה צבע לענף בשנות השבעים. "הוא היה האדם היחיד שקינאתי בו", אמר ניקי לאודה. "אפילו לקראת הסוף, כשראית אותו במכנסיים הקרועים האלה, ידעתי שהנה אדם שניצל את החיים עד תום".

אין לדעת מתי ג'יימס האנט ניסח את הצוואה שלו, אבל כשמת בגיל 45, היא כבר היתה כתובה. אלוף העולם לשעבר הוריש 7,500 דולר לאחיו, פיטר, כדי שיארגן טקס אשכבה שישקף את חייו הפרועים.

לצד הכסף, הוסיף ג'יימס האנט בקשה אחת אחרונה: אנא, תדאג שכולם ישתכרו.

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il