אחרי שעשה אתמול (ראשון) היסטוריה והפך לטניסאי הראשון שזוכה שמונה פעמים באותו גרנד סלאם, רפאל נדאל רק מבקש שיניחו לו לנפשו. נדאל מיצב את עצמו כגדול שחקני החימר בכל הזמנים, אחרי שגבר בגמר 3:6, 2:6, 3:6 על דויד פרר והשלים מאזן 1:59 ברולאן גארוס, ומיד אחרי כבר הודיע על פרישה מטורניר האלה (דשא), ושיחזור לשחק רק בווימבלדון. כעת, לפני החזרה לספרד, יש לו רק תקווה אחת.
"המתנה הכי טובה שאפשר לתת לי, זה לעזוב אותי לנפשי, לתת לי קצת שקט, לאפשר לי לחזור לחיים שלי, הנורמליים", אמר נדאל, "כשאתה עובר טורניר גדול כזה, אין לך באמת חיים, כמו לכל השחקנים. אין לי חיים כמו לאנשים אחרים בגילי. אז קצת זמן לעצמי, זה לא יסולא בפז".
נדאל, לוחם בלתי מתפשר על החימר, מודה שהוא תחרותי מאוד. "אני אוהב את המשחק, אוהב את הספורט הזה, ומבחינתי בספורט יש רק דרך אחת, רק אפשרות אחת, וזה לתת את הכל", הוא אומר, "ספורט בלי מטרה, זה טיפשי. והמטרה מבחינתי היא להשתפר כל הזמן, לתת את כל מה שיש לך, לשחק כל רגע עם כל התשוקה שיש לך. ביום שלא יהיה לי את זה, עדיף שלא אעלה על המגרש".
הספרדי, שהשלים אתמול זכייה ב-12 טורנירי גרנד סלאם, ישחק בווימבלדון, שם זכה ב-2008 ו-2010 מיד אחרי הזכייה בפריס. בדרך הוא ינסה להתקרב עוד קצת למקום הראשון בעולם, וגם לשיא שבו מחזיק רוג'ר פדרר: זכייה ב-17 טורנירי גרנד סלאם.
"17 גרנד סלאמס? זה רחוק מאוד ממני, אני אפילו לא חושב על זה", אומר נדאל, "כמובן שאשמח להיות מספר 1 בעולם על פני מקום שלישי או רביעי, אבל בבוקר, כשאני מתעורר, לא הייתי שמח יותר כשהייתי במקום הראשון מאשר כשהייתי שני".
ומה לגבי ווימבלדון? בשנה שעברה הוא ספג על הדשא הלונדוני את ההדחה הכי מוקדמת שלו בגרנד סלאם, כשהפסיד בסיבוב השני ללוקאש רוסול. "זה על דשא, והתנאים מאוד שונים, ולכן זה הטורניר הכי לא צפוי", אומר נדאל, "אשתדל להגיע בכושר טוב לווימבלדון, אבל אם לא, יש עוד עונה ארוכה. מה שבטוח, שוב אתן את כל מה שיש לי".