אה, זהו? בזמן שבמזרח יש מלחמת עולם, במערב כבר הגענו לתוצאה שאף קבוצה לא חזרה ממנה מעולם. הסדרה הזאת לא מרגישה כמו 3:0, לא כששניים מהמשחקים הסתיימו בהארכה, אבל זו המציאות שממפיס תצטרך להתמודד איתה עכשיו - כדי להגיע לגמר היא תצטרך להיות הראשונה אי פעם שחוזרת מפיגור כזה. האם ממפיס הנוכחית נראית כמו קבוצה שבנויה להיות הראשונה ששוברת את הסטטיסטיקה הכי מובהקת ב-NBA? האם סן אנטוניו נראית כמו הראשונה שתקרוס במצב כזה? קשה להיות אופטימיים, אבל נשמור שביבי אופטימיות לסוף הכתבה.
זאת סדרה משונה. בכל אחד מהמשחקים הקבוצה הביתית הובילה לפחות ב-18 הפרש, אחד נגמר בבלו-אאוט ושניים בהארכות. הסיבה המרכזית לכך היא העליות והירידות החדות מתמיד ביכולת ההתקפית של סן אנטוניו. במשחק השני החבורה של פופוביץ' קלעה 26 נקודות ברבעים הראשון והרביעי ו-61 נקודות בשני ובשלישי, הלילה הם קלעו בהארכה חמש נקודות יותר מאשר בכל הרבע הראשון.
זה לא מקרה שהרבע הראשון מופיע פעמיים בצד השלילי. החמישייה הראשונה של הספרס תלויה לחלוטין ביכולת של טוני פארקר ליצור לעצמו ולאחרים מצבי זריקה. בדקות טובות שלו החמישייה המיומנת והמתואמת הזאת מסוגלת לברוח לכל יריבה, אבל כשהוא פחות חד קל יחסית לחסל את כל משחק ההתקפה של הספרס. והלילה התיאור פחות חד מהווה אנדרסטייטמנט מפואר. הוא היה מפוזר ואיבד כדורים גם בכדרור או מסירה פשוטה לשחקן שלידו. זה נראה כמו המשך ישיר של הרבע האחרון מהמשחק השני, רק שהפעם לא ניתן להשתמש בתירוץ של עייפות. חוסר היציבות של הפוינט גארד הצרפתי בתוך משחק זו התכונה הבעייתית ביותר שלו כשחקן המוביל בקונטנדרית, מה שאפשר לקבל ממספר 2 הרבה יותר פוגע בקבוצה כשמדובר בציר המרכזי של משחק ההתקפה.
כמובן, זה לא מוריד כלום מהקרדיט של ממפיס על הפתיחה ההגנתית הרצחנית למשחק השלישי. הקהל הנהדר הכניס את השחקנים לטירוף ולדקות שהזכירו לנו למה ממפיס היא אחת משתי קבוצות ההגנה הטובות בליגה. את הטירוף הנהיגו שני הגארדים מומחי החטיפות, טוני אלן ובעיקר מייק קונלי. ברבע הראשון נדמה היה שקונלי נמצא בכל מקום וקורא מראש את כל המהלכים של הספרס. הוא גם נטרל את פארקר וגם הספיק לעזור בערך על כל אחד אחר, כשהוא דוחף ידיים ומוציא לשחקנים כדורים מהידיים.
ואז לפופוביץ' נמאס. ברגע פופ קלאסי, הוא הוציא את כל החמישייה שלו אחרי 7 דקות. כן, חמישייה שכוללת את הפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה ו-MVP של הגמר קיבלה יחס של קבוצת מכללות שנקלעה ליום לא טוב. ניתן היה לדבר על כך שפופוביץ' לא דופק חשבון ועושה רק מה שטוב לקבוצה שלו, בדיוק כפי שהוא הוציא את פארקר ודאנקן בדקות קריטיות בסדרה הקודמת כשהם לא תפקדו, אבל הפעם אין ספק שהממד ההצהרתי היה החשוב יותר. כי החמישייה השנייה שהוא העלה חלשה מאוד הגנתית ואפשרה לממפיס להגדיל את הפער. לא פחות מאשר עבור השחקנים שלו, זו הייתה הצהרה עבור הגריזליז - שברתי את הכלים, אפשר לזרוק את כל התוכניות המוקדמות לפח, אף אחד לא יודע מה הולך לקרות מעכשיו. וזה עבד מספיק טוב כדי שברבע השני ממפיס תיראה מבולבלת ולא תצליח לשחזר את הטירוף של הרבע הראשון. פארקר ודאנקן, למי שדאג, חזרו בפתיחת הרבע השני ושיחקו נהדר עד סוף המשחק.
מבחינה אסטרטגית, עושה רושם שהולינס החליט ללמוד מאינדיאנה ולהתמקד בנטרול שחקני המשנה. הוא מיעט להביא עזרה מול משחק הפיק נ' רול של פארקר או ג'ינובילי והיה מוכן להקריב כמה סלים קלים בתוך הצבע כדי למנוע מבול של שלשות. בסך הכול, זה עבד. אמנם שלושת הגדולים של הספרס סיפקו מספרים מרשימים, אבל התרומה של השחקנים שמסביב הייתה דלה מאוד. למרות שגם הפעם היו לסן אנטוניו דקות שהכול זרם בהתקפה, בשורה התחתונה זה המשחק השני בו ממפיס שמרה את הספרס על פחות מ-90 נקודות ב-48 דקות.
אבל הגישה הזאת נראתה פחות טוב במאני טיים ובהארכה. כאשר פארקר, דאנקן ומאנו היו יחד על הפרקט, הנטייה לא לעזור השאירה להם יותר מדי שטחים פנויים כדי להגיע לזריקות טובות, מהסוג שבדרך כלל לא מקבלים בדקות אחרונות מול קבוצת הגנה איכותית כמו ממפיס. בהארכה סן אנטוניו ביצעה את הפעולות הפשוטות הרגילות שלה ונתקלה בפחות התנגדות מהצפוי, בעיקר דאנקן שהשתלט על ההארכה משחק שני ברציפות בלי שהולינס מנסה לעשות שום דבר כדי למנוע את זה ממנו.
למרות זאת, אין ספק שכאשר הולינס יבחן את הסיבות להפסד הוא יתחיל בהתקפה. נתוני הפתיחה היו אידיאליים - ההגנה כפתה איבודים ויצרה נקודות קלות במתפרצות, זאק רנדולף סיפק הצגת ריבאונד התקפה מרשימה במיוחד, בשילוב איבודים וריבאונד התקפה היו לממפיס 13 זריקות יותר במשחק הזה והם המשיכו לקבל את קווינסי פונדקסטר בכושר קליעה שהוא מעולם לא היה בו. אבל הלחם וחמאה של משחק התקפה, היכולת להגיע לזריקות טובות במשחק מסודר ולקלוע אותן, לא היה שם. קונלי לא ניהל משחק והגיע יותר מדי פעמים לסוף שעון, ג'ארד ביילס ניסה לקחת על עצמו יותר מדי, רנדולף המשיך להתעקש, גאסול נעלם לדקות ארוכות מדי. ברבע האחרון הם נשארו בעניינים בעיקר בזכות כמה קליעות ייאוש, בעיקר של קונלי.
אחרי שלושה משחקים, ניתן לומר שהבעיה המרכזית של ממפיס היא שהיא לא מצאה אף פתרון להגנה של הספרס. הולינס אמנם הבין שאי אפשר לדחוף כל הזמן כדור פנימה כמו בסדרה לפני שנתיים כי פופוביץ' הגיע מוכן לכך, אבל הוא לא סיפק אופציה חלופית עקבית מספיק. אולי בגלל שזה מה שיש לו בקבוצה הנוכחית, אולי קונלי וגאסול לא מסוגלים לספק יותר מאשר הבלחות של 3-4 דקות התקפיות טובות בכל מחצית.
הבטחתי לסיים בנימה אופטימית, והיא מגיעה מהאמונה שהמשפט הקודם אינו נכון - יש לממפיס יכולת לעלות רמה בהתקפה בסדרה הזאת. בשלב הזה הולינס אמור כבר להיות מיואש מספיק כדי להכניס את פונדקסטר לחמישייה ולתת לו לשחק 35 דקות. לא בטוח שהוא מסוגל לתפקד ביעילות בכמות כזו של דקות או להימנע מעבירות, אבל אין ברירה אלא לנסות.
אבל השחקן החשוב ביותר להמשך, לסיכוי שבכל זאת תהיה כאן סדרה תחרותית, הוא גאסול. ההתקפה של ממפיס נראית הרבה יותר טוב כאשר הכדור עובר דרכו על קו העונשין, הוא מנהל המשחק האמיתי של ממפיס. הוא כבר סיפק בפלייאוף הזה כמה תצוגות התקפיות יפות עם אגרסיביות והגעה לקו העונשין, אם הוא יעלה רמה ויותר ממשחק ההתקפה יעבור דרכו אולי ממפיס תמצא מספיק התקפה כדי לגבות את ההגנה הנהדרת שלה.