פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מחויבים למציאות: שי האוזמן על זרי ליגת העל

        הסטיגמה לפיה זרי ליגת העל משחקים רק בשביל הכסף פשוט מגוחכת. שי האוזמן מביא דוגמאות הפוכות, מסכם את ההפסד של ירושלים ותוהה לאן נעלם ה-MVP של הליגה, סקוטי הופסון

        1.

        יש לא מעט דברים לכתוב על משחק מספר 4 בין ירושלים לנתניה. הדבר הכי חשוב שיש לומר – שהיה אחלה של משחק. אחרי לא מעט משחקים בינוניים וחיוורים, העניקו לנו שתי הקבוצות יופי של משחק פלייאוף. ונהנינו. שתיים וחצי דקות לסוף המשחק ירושלים עלתה ל-7 הפרש. 60:67. הרבה בזכות שתי החלטות הגנתיות של נתניה, שהתנפלה על פוסט אפ ירושלמי (פעם אחת אחרי מעידה של ראמל בראדלי) רק כדי לקבל שתי שלשות מקורטני פלס. אותו פלס, אגב, שהיה ללא ספק השחקן הגרוע במגרש עד לשלב הזה. טיים אווט פרנקו.

        בראיון סיום המשחק, אמר שרון דרוקר שבחייה של הקבוצה יש צמתים. אם יודעים לעבור את הצומת, אפשר ללכת עד הסוף. בפלוס 7 ובמרחק עצירה אחת מסדרת חצי הגמר, ניתן היה לצפות שהקבוצה הפייבוריטית והביתית תייצר הצהרה הגנתית. תתנפל על היריבה המותשת ותסגור עניין. נתניה הלכה לפיק אנד רול של ראמל בראדלי. ירושלים הגיבה באנדר, כלומר עברה מתחת לחסימה והשאירה את בראדלי חופשי. פתרון טקטי שהלך לה לא רע בשלבים שונים של הסידרה. יש טקטיקה שמתאימה לשלבים מסוימים של המשחק ויש נחישות ומחויבות של מאני-טיים. בראדלי דפק שלשה, בדרך לקאמבק מהיר ולנצחון חוץ ענק.

        מאמן הפועל ירושלים שרון דרוקר (מגד גוזני)
        הצומת הגדולה של העונה. דרוקר (צילום: מגד גוזני)

        בשלבים מסוימים של המשחק נראתה ההגנה של נתניה כמו שילוב בין הגרלת הלוטו למשחק הילדים המיתולוגי 7 בום. פרנקו מעמיד את השחקנים בהגנה איזורית 1-3-1, שעוברת לאישית, שעוברתכבראדלי למשהו כמו ה-4-4-2 הקלאסי של מילאן. למרות זאת וחרף בעיית העבירות והרוטציה הכמעט-ולא-קיימת, בסופו של דבר הטיפולים ההגנתיים היו כאלה שמייצרים מחויבות ואגרסיביות. בטח שבסוף המשחק. עד כמה הרוטציה לא קיימת? המדד של כל שחקני הספסל של נתניה אמש, ביחד, עמד על 0 עגול.

        לקבוצה הפייבוריטית יותר קשה, זה נכון. יש עליה לחץ שאין על האנדרדוג. גם זה נכון. רק שפייבוריטית צריכה לשחק כמו פייבוריטית. בלי רמאויות הגנתיות בפיק אנד רול של בראדלי, בלי הימורים על הזריקה לשלוש של דרון וושינגטון. פשוט לשמור. העניין הוא שמה שלא עושים במשך עונה שלמה, קשה לעשות דווקא בפלייאוף.

        שחקן ברק נתניה דרון וושינגטון מול שחקן הפועל ירושלים מאיר טפירו (מגד גוזני)
        ירושלים הימרה על הזריקה שלו, והפסידה. וושינגטון (צילום: מגד גוזני)

        2.

        כתבנו בעבר – ונכתוב זאת שוב: הטענה הרווחת בשלולית ומחוזותיה היא שהישראלים משחקים בשביל הקבוצה והזרים בשביל הכסף. שלישראלים באמת איכפת אבל לזרים לא ממש. בינינו? לא נעים להגיד, אבל יש יותר מדוק של גזענות בטענה הזאת. בכל מקרה, לכל מי שעדיין חושב את זה, מומלץ לבחון את התאוריה הטיפשית על שחקנים כמו ראמל בראדלי, דרון וושינגטון, מרקו קילינגסוורת' והצמד ג'וליאן רייט את אדריאן יוטר. אין מחויבים מהם. אין חדורי מוטיבציה כמותם. יש שחקנים שאיכפת להם ויש כאלה שלא מזיז להם כלום. חלקם נולדו בארה"ב, חלקם בארץ הקודש. מאמנים ועסקנים שמלינים על חוסר המחויבות של הזרים צריכים לבוא בטענות רק לעצמם. הם אלה שבחרו אותם.

        ראמל בראדלי עלה לשחק אתמול אחרי 2 זריקות ואין סוף משככי כאבים. עם כתף דפוקה, ברך שמציקה לו תקופה ארוכה וגב לא קיים. ועם כל הסיבות לא לשחק או לוותר כי קשה. אבל בראדלי לוחם. ובמצב של 67:60 הוא השתלט לגמרי על המשחק. שלשה כבר אמרנו. אח"כ סחיטת עבירה וזריקות עונשין. אח"כ חדירה לסל ולייאפ. בסוף אסיסט לשלשה של דרון וושינגטון. 31 דקות. 19 נקודות. 10 זריקות עונשין. 7 ריבאונדים. 6 אסיסטים. מדד 29. ומחויבות מוחלטת לנצחון של הקבוצה. שאפו.

        שחקן ברק נתניה ראמל בראדלי (מגד גוזני)
        אין מחויב ממנו. ראמל בראדלי (צילום: מגד גוזני)

        3.

        לפני כארבעה חודשים החליטה הפועל אילת לשחרר את אוסטין פרימן. המהלך הזה הוביל, בסופו של יום, לצירופו של לארי אובאנון בעמדת השוטינג גארד ושל דיון דאוול בעמדת הזר החמישי. זה שלרוב לא מתלבש. המטרה שעמדה לעיניהם של אנשי אילת הייתה אחת. לחזק את הסגל, כדי שיהיה מספיק טוב כדי להביא טבעת אליפות. לא פחות. ואין ספק – הפועל אילת היא אחת הקבוצות החזקות ביותר בליגה השנה. ואחת מאלו שניצחו את מכבי תל אביב. אבל גם אם היא תצליח לעבור את מכבי ראשון לציון בסופו של דבר, עושה רושם שהבעיות הקשות בקו הקדמי יהוו מכשול רציני בדרך למטרה. כבר בחצי הגמר. אם כבר חיפשו לשנות, יכול להיות שהשינוי הגיע במקום הלא נכון.

        ג'רום טילמן הגיע לאילת לאחר שלוש עונות בליגות אירופאיות שונות. בהודעה שהוציאה הקבוצה של קטש עם החתמתו בקיץ, פרסמה שמדובר בשחקן שמשחק בעמדת הסמול פורוורד. ככה זה כשמדובר בשחקן שגובהו הרשום הוא 1.98 מ' (אחרי מדידה נדיבה במיוחד). הבעיה היחידה היא שטילמן שמשחק בעמדות הפנים בלבד. והוא יותר 5 מאשר 4. בשאלון הצרפתית בה שיחק בעונת 2009/10, נוצל התקפית בעיקר כשחקן שנועל את השומר שלו ומקבל מסירות לוב (מסירות קשתיות) מעליו, או שמנקה ככה את הרחבה לחדירות של הגארדים. להבדיל משחקן מטרה שמשחק עם הגב לסל. באילת זה בלתי אפשרי, מאחר שיש שם את הולמן שזהו גם אזור המחיה שלו. בכל מקרה, הבעיה שמסתמנת מול ראשון בכלל לא נוגעת להתקפה. הבעיה המרכזית היא בריבאונד. ג'וליאן רייט, אדריאן יוטר וחבריהם לקחו במשחק 4 24 ריבאונדים בהתקפה. שזה אחד יותר ממה שלקחה כל הפועל אילת בהגנה. כלומר, מתוך 47 ריבאונדים מתחת לסל של האורחת, לקחה המארחת יותר מחצי. אין דברים כאלה.

        אולי בהשראת הקאמבק של יצחק פרי, נראים הכתומים שלו כמו קבוצות שהכרנו איפשהו בסוף שנות השמונים – תחילת שנות התשעים. שני זרים בפנים. ניצן חנוכי אחד, שמזכיר שחקנים של פעם. ועמית בן דוד, שנדמה שמשחק לעינינו לפחות משנות השמונים. אבל בעיקר רייט ויוטר, ששולטים ברחבה שלטון מוחלט. ואין לאילת שמץ של תשובה מולם.

        אגב, למי שחשב שדני פרנקו לא קיבל יותר מדי מספסל שלו אמש, אפשר בפראפראזה על השורה של להקת כוורת לומר שהמצב תמיד יכול להיות גרוע יותר. הספסל של נתניה נתן מדד 0? הספסל של בוסני נתן לו מדד מצטבר של מינוס 2.

        כתבנו רק לפני מספר משחקים על האובר אקטיביות ההתקפית של סקוטי הופסון. במשחקים האחרונים נמצא הפתרון בדמות הגנת ברזל של ג'וליאן רייט הנהדר פלוס חיפוי אחורי של אדריאן יוטר הנפלא. ועכשיו – כל היודע פרטים על מקום הימצאו של ה-MVP של העונה מתבקש לסור לאולם בגין ביום חמישי הקרוב. סביר להניח שקטש ימצא בראש חוליית המחפשים.

        שחקן מכבי ראשון לציון אדריאן יוטר מול שחקן הפועל אילת טוני יאנגר (ברני ארדוב)
        לאילת אין תשובה ליתרון של ראשון לציון בצבע. יוטר (צילום: ברני ארדוב)

        כדורסל בוואלה! ספורט