פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מה היה קורה אם... סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים

        וואלה! ספורט חוזרת לרגעי המפתח בעונת 2012/13 ובודקת האם הדברים היו נראים אחרת במקרה של שינוי קל בתסריט. והפעם: כיצד היתה מסתיימת העונה המופלאה של בית"ר ירושלים ללא הנזק שנוצר עם צירופם של קאדייב וסדאייב

        אילו סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים, ודאי הכל היה בסדר במועדון. אולי "בסדר" היא לא המילה הנכונה, אבל בטח שהיה פחות גרוע במועדון. כלומר, הוא בטח לא היה נשרף. הגביעים, התארים, המוזיאון, התדמית - הכל לא היה עולה באש. כלומר, כל הסערה הגזענית הזאת לא הייתה פורצת, אילו פשוט לא היו עושים את החטא האומלל הזה, ומביאים לקבוצה שחקנים מוסלמים. לא היו מתעוררות שום בעיות, לא היו פורצות מהומות, היינו עדיין חיים תחת הרושם שמדובר בקומץ, במיעוט. כן, הכל היה בסדר, אילו סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים.

        ההחמצות הגדולות של העונה בליגת העל

        השערים הגדולים של העונה בליגת העל

        טעויות השוערים הגדולות ביותר של העונה

        זאור סדאייב, ג'יבראיל קדאייב, בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        אשמים בכל, הציתו את המהומה. סדאייב וקאדייב (צילום: קובי אליהו)

        אילו סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים, לא היינו מבינים איזה עוול עשה ארקדי לקבוצה. איך הוא הצית את הסערה הגזענית, כאילו במו ידיו שפך את הנפט במשרדים, ושני הפרחחים ממשפחת "לה פמיליה" – קורבנות של הסיטואציה – רק זרקו את הגפרור הבוער. הרי כמעט שכחנו מקיומה של הבעיה, הדחקנו אותה. כל כך חששנו לטפל בה, עד שהשתקנו אותה. השלמנו איתה, קיבלנו אותה כמובנת מאליה, כגזירה שלא ניתן לשנות. ואז ארקדי, הארור הזה, בא לעצבן אותנו. איך הוא מעז לשלב שיקולים עסקיים בקבוצה שלנו, חצוף בן חצוף. הכל באשמתו.

        אילו סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים, לא היה מתגלה פרצופו האמיתי של קורנפיין, הלא הוא החוצפן מכולם! מי שמע על יושב ראש שנלחם באוהדים של הקבוצה שלו? אז מה אם יש קנסות מבית הדין, אז מה אם הקריאות הן מנוגדות לחוק, אז מה אם חצי מהשירים הם הסתה לאלימות, אז מה אם אופ"א מאיימת, אז מה אם כלי תקשורת בכל העולם עוקבים בתדהמה ומדווחים על הקבוצה הגזענית ממדינת היהודים, אז מה? מי הוא הקורנפיין הזה, החוצפן הזה, שילהיט את המאבק נגד גזענות אלימה?

        מתחם האימונים של בית"ר ירושלים לאחר ההצתה (קובי אליהו)
        ארקדי שפך את הנפט, הקורבנות רק הציתו את הגפרור. שרפו את המועדון (צילום: קובי אליהו)

        אילו סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים, קשה היה להמחיש איזה מסכנים האוהדים, שבעוונם נקלעו לעלילה הזו. הם כל כך אוהבים את הקבוצה, היא חשובה להם יותר מהכל, עד שהחליטו להביע את הכאב שלהם, ולקלל את שחקני הרכש. שריפת פחים במתחם, קללות בבית גן, מאבטחים על שני הבחורים הצעירים, ככה הם מביעים אהבה. לעומת זאת, אריאל הרוש, הוא בוגד. אלי כהן, גם הוא בוגד. כולם בוגדים, רק הם נאמנים. למעשה, כל כך חשובה להם הקבוצה, הם עד כדי כך מסורים, עד שהחליטו לעזוב את האצטדיון במחאה, בגועל, בסלידה, רק בגלל שהמוסלמי כבש שער לזכות בית"ר. כל כך מסורים, עד כדי בחילה.

        אילו סדאייב וקאדייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים, הכל היה בסדר. אפשר היה להמשיך לחיות עם השקר. הקבוצה הייתה ממשיכה לנצח. ערן לוי היה ממשיך להתאמן במקצוענות האופיינית לו. אריאל הרוש היה ממשיך לשלוח נשיקות לעבר היציעים. דריו פרננדס היה סבור שהקולות מהיציע הם שירי אהבה. אופיר קריאף ואחיו לא היו מרגישים פגועים. ברוך מרזל ומיכאל בן ארי היו בכל מקום אחר, מלבד ליציעי הכדורגל. אח, אילו סדאייב וקדאייב לא היו מגיעים לבית"ר ירושלים, איזה כיף היה פה. ממש אידיליה. איך שני החארות האלה הרסו את המועדון.

        מה היה קורה אם... מכבי תל אביב מפסידה ברמת השרון

        מה היה קורה אם... ראובן עטר לא מפסיד בבלומפילד במחזור הראשון