מה היה קורה אם: מכבי תל אביב לא הופכת פיגור 3:1 לניצחון 3:4 בגרונדמן
מחזור 11, מכבי תל אביב ברמת השרון. רן יצחק עשה 1:3 מדהים בדקה ה-48. והמבול לא הגיע והפך את הדשא לעיסת טעויות. וקובי מוסא לא פרק כתף ויצא בדקה ה-54. וגל ניר לא סיפק את הופעת השוער הכי גרועה במילניום האחרון. מכבי ניסתה, אבל נגמר 1:3 למארחים. השריקה לסיום הציפה את אוסקר גרסיה בשחור, וגם ריח המאפייה שליד לא סייע. לאוהדים נמאס. אמרו שהם השתפרו העונה, אבל הפסד שלישי רצוף - רביעי ב-11 מחזורי ליגה בלבד - זה לא משהו שאפשר לקבל. מכבי כבר ספרה הפרש של ארבע נקודות מהפסגה. הצמרת ברחה.
"ידענו שמאמן זר לא יצליח פה", אמרו בחדר ההלבשה הצהוב. כנראה שגם אוסקר הבין את המסר. לאימון הבוקר של יום שלישי הוא לא הגיע. האנליסט רובן מרטינס הוציא הודעה קצרה: "אוסקר טס בגלל סיבות אישיות. כשיהיה מה להודיע, נודיע". יום לאחר מכן התברר הכול. גרסיה, כעוס על הקהל, המום מעמוד ענן ומוחמא מהחיזורים של הבלגים, חתם על חוזה בקלאב ברוז'. "זו קפיצת מדרגה מקצועית וכלכלית", הסביר, "נאלצתי לקפוץ על ההזדמנות. על האופציה להיות קרוב יותר לבנות שלי לא יכולתי לוותר". הוא החמיא לגולדהאר, הודה לצהובים ואיחל בהצלחה.
רובן מרטינס העביר עוד אימון, עד שלגולדהאר לא היתה ברירה. הקנדי שלח יד לכיס, שילם פיצויים ללרנקה והנחית את רן בן שמעון. אבל מה שלא עבד פעם אחת לא עבד גם בפעם השנייה. הקבוצה היתה משוסעת. וינסנט אניימה וקרלוס גרסיה לא החליפו מילה, אחרי הטעות של הניגרי בשער השני; גונסאלו גרסיה לא קיבל דקת משחק ולכלך את חדר ההלבשה; ערן זהבי ראה מועדון מפורר ונשאר בפאלרמו; אריק בנאדו עשה מהפך מסחרר, עקף את הפועל תל אביב בפלייאוף ולא הסתכל לאחור. מכבי תל אביב סיימה במקום החמישי. ג'ורדי קרויף התפטר, מיטש גולדהאר השתגע ועזב. אחרי שלושה ניסיונות שונים ושלושה כישלונות שונים, הוא הבין שבישראל אי אפשר להצליח. שום סיכוי.
ההחמצות הגדולות של העונה בליגת העל
השערים הגדולים של העונה בליגת העל
טעויות השוערים הגדולות ביותר של העונה
***
נראה הזוי, אבל בעצם הגיוני. עם כל הכבוד לדרך המדהימה שעשו הצהובים העונה, העונה הזו של מכבי תל אביב היתה גם מלאה ב"אם" ו"אם" ו"אם". אם פריצה ולוגסי לא היו הופכים 2:1 בדקה 92 לניצחון על בני יהודה, ואם זגורי כובש את הפנדל מול ברק לוי ומכבי לא מנצחת את רמת גן. אבל ה"אם" הראשוני - מול רמת השרון בגרונדמן בנובמבר - הוא "אם" חזק. כי מכבי תל אביב לא היתה יוצאת משם בריאה עם הפסד. היא לא היתה אלופה.
הצהובים נראו רע באותה תקופה. ההפסד בדרבי, ההפסד לבני יהודה, גול אחד ב-243 דקות - ההפך מכל מה שאנחנו רואים כיום. גרסיה עוד התעקש אז על הרכבים שונים והזויים, השווה לאחר המשחק את שלישיית הקישור ההגנתית שלו לברצלונה, אמר שככה צריך לשחק. ברמת השרון, בפעם הראשונה, אוסקר התפרע. במחצית הבין שזו ליגה ישראלית ושאם טורפים את הדשא, מנצחים. עם רבאק, לא רק עם שיטה אפורה; עם הרכב שלא משתנה, לא עם רוטציה.
כל המיתוסים החדשים על מכבי הנוכחית יצאו מגרונדמן, אז בנובמבר. ההכרה שאפשר להפוך כל תוצאה, הביטחון, העובדה שהקהל נמצא מאחורי הבחורים שלו - בכל מצב. הכול יצא מגרונדמן. כי מי שהיה בגרונדמן יודע שכל תוצאה אחרת מלבד ניצחון, ומכבי היתה שונה לנצח.
אולי אוסקר היה נשאר גם במצב של הפסד, אבל זה לא היה נראה אותו דבר. המלחמה הבהילה אותו ואת המשפחה, וההצעה מברוז' היתה נראית קורצת יותר ויותר כשבפנים בוער ורקוב. ובלי אוסקר השיטה היתה משתנה לחלוטין באמצע העונה. והסדר היה הולך לאיבוד. וברק לוי ואלירן עטר נפצעים במועדון זה כותרות ראשיות במשך שבועיים ולא רק ליום וחצי. ומכבי לא לוקחת אליפות. שום סיכוי.
כי גם המקום המסודר ביותר היה עלול להתפרק כמו מגדל קלפים. כבר ראינו את זה בספרים ובסרטים. בכל המסדרון המפואר של מכבי תל אביב 2012/13, יש דלת מסתובבת שממנה לא היה אפשר לחזור. והדלת הזו היא גרונדמן של המחזור ה-11. אם תרצו, מאחורי המאפייה.
***
אבל המבול הגיע והפך את הדשא לעיסת טעויות. וקובי מוסא פרק כתף ויצא בדקה ה-54. וגל ניר סיפק את הופעת השוער הכי גרועה במילניום האחרון. ומכבי התקמבקה מפיגור של שני שערים לראשונה מאז 2003 (היא תעשה זאת שוב בדרבי האחרון של העונה), צברה אמונה, ביטחון ועוצמה, והפכה למכבי תל אביב אחרת. כזו שגם בעיטה של זגורי או החמצה של לוגסי לא היו פוגעות בה. כזו שלא יכולה לאבד את האליפות. שום סיכוי.
