מאז פציעתו של ראסל ווסטברוק - אי-שם במשחק השני בסדרת הסיבוב הראשון מול יוסטון - אוקלהומה סיטי תאנדר ניצחה שלושה משחקים בלבד, לעומת שישה הפסדים; בשלושת הניצחונות קווין דוראנט היה מעולה, עם ממוצעים של קצת יותר מ-34 נקודות, 12 ריבאונדים וחמישה אסיסטים, ומנגד, בהפסדים המספרים צנחו הממוצעים שלו לכ-30 נקודות ו-8.5 ריבאונדים (ולעומת זאת, 6.5 אסיסטים). זה נכון שהסדרה הזאת מול ממפיס הייתה משהו שדוראנט היה צריך לקחת ולנצח, אולם הוא לא זה צריך לשאת באשמת ההדחה המוקדמת - כי במקרה הזה, לכישלון אבות רבים שהשאירו את דוראנט יתום בפלייאוף.
כשם שצריך לסנגר עליו, כך הנהלת התאנדר תצטרך למנף את הכישלון הנוכחי כעילה לבחון מחדש את החתיכות האחרות שיש לה בפאזל - שרק לפני רגע נראה שמתחבר לשושלת וליריבות היסטורית מול מיאמי, וכעת מתקבלת תמונה של קבוצה של איש אחד. אז כדי לדעת את מי לתלות ואת מי לזכות, הנה תמונת מחזור - אוקלהומה סיטי תאנדר מודל 2012/13, עם הפנים לעתיד.
קווין דוראנט - לזכות
עכשיו, אחרי ההחטאה בשניות הסיום של המשחק החמישי (ממצב די נוח, יש להודות), ניתן לטעון שדוראנט לא בשל לסחוב קבוצה על גבו בלבד בפלייאוף. התצוגה הנוכחית של דוראנט בפלייאוף אינה מאפשרת להפריך טענה זאת, אולם על סמך הסדרה וחצי האחרונות, גם לא ניתן לבססה ביושר: הירידה בתפוקת הנקודות והריבאונדים שתוארה בפסקת הפתיחה, התרחשה בעיקר בסדרה מול ממפיס; לאחר שדוראנט פתח בסערה את שני המשחקים הראשונים בסדרה, עם תצוגות על-אנושיות שנגמרו בניצחון והפסד דחוקים, המציאות השיגה את דוראנט. ובמילה "מציאות" הכוונה לגריזליס - אחת משתי קבוצות ההגנה הטובות בליגה, שמציגה שני שומרי כנף שגם אם אינם יכולים לעצור אותו, הם בהחלט מסוגלים לדאוג לירידה ניכרת באחוזי הקליעה שלו.
לצד הירידה באחוזים, גם לירידה בנקודות יש הסבר: בסדרה מול ממפיס דוראנט אומנם לא קלע כפי שקלע בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אולם בפועל הוא חזר לכמות הנקודות שאפיינה את העונה הרגילה שלו. בהתחשב בסקור הנמוך שכפתה ממפיס על יריבותיה במהלך העונה ונוכח הנסיבות, אין למצוא פגם בכושר הקליעה של דוראנט בסדרה.
סיפור הירידה בתפוקת הריבאונד הוא תמצית הקושי במאצ אפ של אוקלהומה סיטי מול הדובים. הגובה של דוראנט ובעיקר מוטת ידיו המפלצתית, ויכולתו לתרגם שני נתונים אלו למספרי ריבאונד גבוהים במיוחד לעמדה מספר שלוש, היא אחת התכונות המאפשרת להסיט את דוראנט לעמדה מספר 4 - שם הוא, כמובן, גם לוקח יותר ריבאונדים. בזכות הידיים הארוכות שלו (שמעניקות לו standing reach יותר מהסנטר הקלאסי הממוצע), והחיפוי האווירי של סרג איבקה, החולשה ההגנתית של מערך זה אינה ניכרת, ומאפשרת לתאנדר להרוויח בהתקפה ממפולת המיס מאצים שמייצרת יכולת הקליעה שלו. המהלך הזה הוא אחד מכלי הנשק העיקריים של הקבוצה, ועל עוצמתו מעידים כדוגמה קיצונית הניקס של כרמלו אנתוני.
אולם הסגל של ממפיס הוא קריפטונייט לשיטה זאת. לדוראנט אין יכולת לשמור על זאק רנדולף הפיזי, ובהרכב שלו כ-4, הוא נדרש לשמור על מארק גאסול הארוך - ומולו הוא מאבד את יתרון הגובה שלו מול שחקן שמסוגל לקחת אותו לסל, ולקלוע מעליו. מנגד, ללא ווסטברוק, המיס מאצ שהיה אמור להיווצר לכאורה בהתקפה, אינו מתקיים, מכיוון שבלעדיו לאוקלהומה סיטי לפחות שחקן כנף אחד בהרכב שהוא לא פקטור התקפי. כלומר, ממפיס יכולה להשאיר את טיישון פרינס או טוני אלן על דוראנט בלי להיענש, בטח בהתחשב בכך שיש לה את גאסול הצעיר - כנראה שחקן ההגנה החכם בליגה. ירידת בתפוקת הריבאונד של דוראנט בסדרה מול ממפיס, מעידה על חוסר יכולתם של התאנדר להשתמש בו כ-4, לפחות באופן יעיל.
סקוט ברוקס - לתלות
לפעמיים נדמה שמאמנים בליגה מוחזקים (או מפוטרים) בקשר ישיר להצלחת קבוצתם, אולם ללא קשר לתרומתם למצב. בסדרה מול ממפיס נחשף קבל עם ועדה היעדרה של שיטה התקפית בקבוצה. נראה לפרקים שהמהלך הכי יעיל התקפית של הקבוצה הוא דוראנט מכדרדר עד החצי, וקצת לאחריו עולה לזריקה משלוש. אז נכון, עזיבתו של הארדן, וחסרונו הזמני של ווסטברוק, הם מכה אנושה לכדורסל מבוסס הבידודים של ברוקס, וזה גם נכון, שאם איבקה לא היה מאבד את יכולתו לקלוע מחצי מרחק (ולפעמיים, גם את יכולתו להטביע), זה היה נראה פחות רע.
אולם זאת בדיוק הבעיה של אוקלהומה סיטי - הכישרון ההתקפי יוצא הדופן שהתפתח בקבוצה בשנים האחרונות, הוא שהביא את הת'אנדר לממוצעי נקודות כבירים בעונה רגילה, ולגמר בשנה שעברה, אבל הוא גם הסתיר את הטעויות של ברוקס - השימוש המוגזם בפרקינס באותה סדרה מול מיאמי, השימוש המוגזם בדרק פישר ויכולותיו ההגנתיות המפוקפקות, וחמישיות בהן יכולותיו ההתקפיות של דוראנט נבלעות נוכח שני שחקנים חסרי משחק התקפי. היכולות של כוכבי אוקלהומה סיטי להסתיר מעט את חסרונותיו של ברוקס היא שהוליכה להארכת החוזה לארבע עונות, בקיץ שעבר. גם אם הכישלון הטרי לא ישמש לבחינה מעמיקה באמת של יתרונותיו וחסרונותיו של ברוקס כמאמן, על פי אותו היגיון, ייתכן שדי בהדחה המוקדמת כדי שהג'נרל מנג'ר סם פרסטי יבקש לשקול את עתידו של ברוקס בקבוצה, ונאמר אמן.
סרג איבקה - לזכות
אחרי העונה הנוכחית של הארדן, והקריסה של איבקה בימים שלאחר ווסטברוק, קשה להאשים את מי שיגנה את תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לבחירה לבכר את איבקה על חשבונו של הארדן. גם מי שמסרב לקבל שהשאלה צריכה להיות בכלל אחרת - איך היה אפשר לשמור הן את איבקה והן את הארדן (כשהתשובה היא קיצוץ בצמד קנדריק פרקינס-ווסטברוק), רצוי שיסתכל על כל המצב הזה מזווית אחרת. אולם, בהנחה שזאת השאלה, עדיין ניתן למצוא הרבה היגיון בבחירה להעדיף את איבקה על חשבון הארדן: ברשות התאנדר שחקן דומה להארדן - גארד מוביל כדור בעל יכולת קליעה אקספלוסיבית, ומנגד לא היה לה תחליף להגנה של אביקה בשילוב היכולת ההתקפית המוכחת שלו, כאשר לצדו משחק גארד מוביל כדור בעל יכולת קליעה שמושכת אליה את ההגנה. במצב אידיאלי אני בטוח שסם פרסטי היה שמח לשמור את כולם, אולם בהתחשב בכך שהארדן גם ביקש חוזה שמן, ניתן להניח שפרסטי חשב שהיכולת להתאושש מטרייד על הארדן גבוהה יותר, וייתכן שהוא גם היה צודק, אם היה מקבל משהו שקרוב לתמורה הולמת באותו הטרייד.
קנדריק פרקינס - לתלות
לאורך העונה כולה מדד היעילות המשוקלל - המסכם את ההפרש בין כמות הנקודות שקולעת הקבוצה למאה פוזשנים לכמות הנקודות שהיא סופגת - הצביע על עדיפות לחמישיות ללא פרקינס. בחירתו של ברוקס לדבוק בפרקינס, היא לבטח לא בגלל יכולותיו ההתקפיות, כך שיכולתו לאזן את המספרים במדד היעילות המשוקלל תלויה בתפוקה משמעותית בצד ההגנתי. כבר תקופה לא קצרה שאנשים מתלחששים בסתר על כך שפרקינס הוא שחקן הגנה בסדר גמור, אבל לא כזה שמשנה את המשחק כולו דרך ההגנה. ואז הגיע הסדרה מול ממפיס - קבוצה נדירה בנוף ה-NBA עם שני גבוהים אמיתיים בצבע, מהזן שפרקינס בנה עליו את החוזה המופרך שלו - ואנשים מתחילים לדבר.
כי כבר אי אפשר להתעלם מהמסקנה: בפועל, גם רנדולף וגם גאסול ניפחו את ממוצעי העונה הרגילה שלהם מולו. זכריה תרם בעונה הרגילה 15.4 נקודות ו-11.4 ריבאונדים ומול הת'אנדר עלה ל18.4 נקודות ו-10.8 ריבאונדים. גאסול רשם בעונה הרגילה 14.1 נקודות, 7.8 כדורים חוזרים ו-1.7 חסימות, ומול הרעמים טיפס ל-19.4 נקודות, 8.4 ריבאונדים ו-2.8 חסימות. ההגנה של התאנדר תלויה קודם כל באיבקה, ולא ב-25 הדקות של פרקינס, שלא משחק יותר - כי אפילו ברוקס שסוגד לו הפנים שההתקפה של הקבוצה שלו לא תשרוד יותר דקות כשהוא על הפרקט. לא ברור איך אפשר למנף טרייד שישלח החוצה את הקרוב ל-9 מיליון דולר לשנתיים הקרובות שנשארו בחוזה של פרקינס, אולם ייתכן שהפראיירית תימצא תוך מינוף שאריות הטרייד הבעייתי על הארדן, ואם כך יקרה פרסטי יוכל לשקם את מעמדו שנפגע מעט בקיץ שעבר.
ראסל ווסטברוק - לחשוב מחדש
הקריסה של התאנדר נוכח חסרונו, היא פועל יוצא של שני גורמים - ואף אחד מהם אינו קשור ישירות למעמדו בעיני רבים כאחד מעשרת השחקנים הטובים בליגה. הגורם הראשון, הוא הפער בין היכולות ההגנתיות הכבירות שלו, לבין הבינוניות של רגי גקסון והעליבות היחסית של דרק פישר, שלשניהם יש מנויות רבות בהרמתו של מייק קונלי למעמד של רכז-על. הגורם השני, הוא מה שווסטברוק מאפשר לאיבקה להפוך כשחקן - יכולת הקליעה של ווסטברוק מורידה מאיבקה את הלחץ הממשי והפסיכולוגי שמתלווה להיותך שחקן ההתקפה השני בטיבו בקבוצה, וכמו-כן, למשחק בין-השניים שהתפתח ביניהם, תפקיד מרכזי בפריחה ההתקפית של איבקה העונה.
אולם לכל אלו לא צריך איזה ווסטברוק, היות שגם רכז פותח ממוצע בעל אוריינטציה הגנתית, כאשר לצדו עוד קלע מחונן, היו עושים את העבודה. התמורה בטרייד על ווסטברוק גבוהה לאין שיעור מתרומתו בפועל לקבוצה, וזאת בזכות המעמד הקצת מנופח שלו. אולם הקבוצה בחרה להעביר את הארדן - שחקן שהחוזה הנגמר שלו מעמיד אותה בגבה אל הקיר, ולכן לא מפתיע שהטרייד לא תרם לאוקלהומה סיטי בהווה, וכנראה גם לא בעתיד.
החדשות הטובות - לאחר ההפסד בסיבוב השני בלעדיו, ערך הטרייד של ווסטברוק גבוה מתמיד, אולם החדשות הרעות - הארדן כבר לא בקבוצה, וסביר שהיעדרו של ווסטברוק גבה באוקלהומה סיטי מחיר כבד של התאהבות עמוקה ביותר בגארד. לצד החסרונות של ווסטברוק, הישארותו (כי נפצע במפתיע) הוליכה לתבוסה של הקבוצה בפלייאוף - ואולי זה ילווה בהתפכחות מבורכת מהאופוריה שאפיינה את הקבוצה מאז המעבר מסיאטל. אז גם אם השאלה החיונית אם לתלות או לזכות את ווסטברוק לא נראית ריאלית ואף לגיטימית כרגע. ווסטברוק יכול להיות הקטליזטור לשאילתן של שאלות רבות וחשובות. פרסטי הוכיח כבר שהוא גאון כדורסל עם הפיכתה של אוקלהומה סיטי תאנדר לקבוצת צמרת, אולם ברגע שהוא יבין שגם הוא עושה טעויות, תתחיל הדרך שלו לתקנם, והפיכתה למעצמה. ועד אז נסתפק במיאמי.