לאורך הפלייאוף הנוכחי רצה בטלוויזיה פרסומת גאונית של חברת התקשורת הגדולה בארה"ב- AT&T. בפרסומת יושב נציג של החברה ושואל ילדים: מי רוצה לומר לי מה הוא מעדיף, הרבה או מעט? הילדים כמובן עונים הרבה ומדברים על ממתקים ו- AT&T מחייכים ומרוויחים אלפי שיתופים ויראליים ברשת.
אז מה טוב יותר, שתיים או שלוש? מאז כניסתה של קשת השלוש בשנת 1979 ל-NBA חלו שינויים עצומים בצורה שהכדורסל משוחק בימינו. בתקופה הראשונה של קשת השלוש, זה היה נראה כמו גימיק שעתיד להיכחד במסגרת הניסיון. ניסיונות שונים נעשו בעבר בליגות שונות ונכשלו תוך עונה או שתיים, ה-ABA אימצה את הקשת ועשתה בה שימוש שיווקי כדי למשוך קהל על חשבון ה-NBA, שהייתה משופעת בביגמנים איכותיים, והגארדים לא היו אתלטיים כמו בימינו. במכללות עוד לא חשבו על זה בכלל ועד לשנת 1986 כל קונפרנס בליגת הקולג'ים קבע את קו השלוש עצמאית.
כרגיל, מגמות בכדורסל משתנות בצורה קיצונית. על פני 25 השנים האחרונות הכדורסל בכלל וה-NBA בפרט השתנו לבלתי היכר.
אם מסתכלים רק על עשר, ואפילו חמש השנים האחרונות, המספרים שמתגלים יכולים לפוצץ לאוהד הכדורסל הממוצע את המוח.
הנה קצת מספרים, ממוצעים לקבוצה לאורך עונה רגילה, ב-25 השנים האחרונות. פשוט לקחו את כל הנתונים לעונה וחילקו במספר הקבוצות שהיו באותה עונה:
1988 - 7,198 זריקות לסל, 48 אחוז מהשדה, 2388 זריקות עונשין, 410 זריקות לשלוש (5.6 אחוז מסך הזריקות), 31.6 אחוז לשלוש, 108.2 נק' למשחק.
1993 - 7,048 זריקות לסל, 47.3 אחוז מהשדה, 2,273 זריקות עונשין, 734 זריקות לשלוש (10.4 אחוז מסך הזריקות), 33.6 אחוז לשלוש, 105.3 נק' למשחק.
1998 - 6,536 זריקות לסל, 45 אחוז מהשדה, 2,155 זריקות עונשין, 1,042 זריקות לשלוש (15.9 אחוז מסך הזריקות), 34.6 אחוז לשלוש, 95.6 נק' למשחק.
2003 - 6,624 זריקות לסל, 44.2 אחוז מהשדה, 2,004 זריקות עונשין, 1,204 זריקות לשלוש (18.1 אחוז מסך הזריקות), 34.9 אחוז לשלוש, 95.1 נק' למשחק.
2008 - 6,683 זריקות לסל,45.7 אחוז מהשדה, 2,045 זריקות עונשין, 1,485 זריקות לשלוש (22.2 אחוז מסך הזריקות), 36.2 אחוז לשלוש, 99.9 נק' למשחק.
2013 - 6,720 זריקות לסל, 45.3 אחוז מהשדה, 1,818 זריקות עונשין, 1,636 זריקות לשלוש (24.1 אחוז מהזריקות), 35.9 אחוז לשלוש, 98.1 נק' למשחק.
לאורך 25 השנים האחרונות, ממוצע הנקודות ירד ב-10 נקודות למשחק, ממוצע הזריקות ירד בכ-6 זריקות למשחק וזריקות עונשין ירדו בכ-7 זריקות למשחק. ממוצע השלשות לעומת זאת, קפץ פי ארבעה. אחוז הנקודות שנקלעות מעבר לקשת במשחקי הפלייאוף עלה עם השנים. אם בפלייאוף 1998 קצת יותר מ-15 אחוז מהנקודות נקלעו מעבר לקשת, הרי שב-2003 האחוז התקרב ל-20, עלה ל-21 אחוז ב-2009, ובעונה שעברה עמד על 19 אחוז. אין היום הרבה קבוצות שמשחקות לואו פוסט בצורה טובה, רוב ההתקפות מבוססות בידודים ו\או פיק אנד רול שמוביל לזריקות מהירות של הגארדים. ככל שליגת ה-NBA מתקדמת וההגנות נעשות יותר ויותר מתחכמות וטובות, קבוצות מובלות לזרוק יותר ויותר שלשות, ומגלות שבלי קליעה באחוזים טובים קשה מאוד להסתדר.
מייקל ג'ורדן הוא דוגמה לאיך השחקנים הבינו עם השנים את חשיבות הקשת. הוד אוויריותו שיחק בצפון קרוליינה ללא קשת שלוש, ובעונת הרוקי שלו ב-NBA הוא קלע רק 9 מ-52 מחוץ לקשת ב-82 משחקים (17.3%). כן, אנחנו מדברים על ג'ורדן. אם נתעלם רגע מעונת 1985/86 בה נפצע ושיחק רק 18 משחקים, הרי שרק בעונתו החמישית בליגה עבר את ה-20 אחוז מעבר לקשת. ג'ורדן, כמו ג'ורדן, לקח את הקשת כמשימה וסיים עם ממוצע של 32.9% מהשלוש בקריירה.
שימו לב לנתונים הבאים והלא פחות ממדהימים שמספקת 2013: ארבע הקבוצות הבכירות בשני הקונפרנסים - מיאמי , אוקלהומה סיטי, סן אנטוניו וניו יורק - מדורגות במקומות השני, שלישי, רביעי וחמישי (בהתאמה) באחוזים לשלוש נקודות לאורך העונה הסדירה. הקבוצה במקום הראשון היא גולדן סטייט (8 מ-19.9 למשחק, 40.3%), וכבר אין קבוצה שלא למדה ממנה את נפלאות הקליעה משלוש. 9 מ-10 הקבוצות המובילות בסלים לשלוש הגיעו לפלייאוף. שני שיאי קליעה היסטוריים נשברו: סטף קרי הפך לשחקן עם הכי הרבה שלשות בעונה (והפך רשמית לאולסטאר) וניו יורק ניקס לקבוצה שקולעת הכי הרבה שלשות בעונה אחת.
ב-NBA של היום, הקליעה לשלוש נחשבת לאחת הפונקציות החשובות ביותר. ביל סימונס, כנראה פרשן הספורט המוביל בארה"ב כתב: "אתה לא יכול להשיג נקודות נגד קבוצות טובות באופן רציף מבלי לקלוע שלשות. הקבוצות החכמות למדו איך לפצח את המשחק וזו הנוסחה: 3 נקודות זה יותר מ-2 נקודות. קחו לדוגמה את בוסטון של שנת 2002, בקבוצה שיחקו אז פירס, ווקר ועוד חבורה רול פליירס נשכחים. באותה עונה הסלטיקס קבעו בזמנו שיא NBA (שכבר נשבר) כשזרקו 23.9 (!) זריקות מחוץ לקשת למשחק בעונה הסדירה וכמעט הגיעו לפיינלס. בעונה שאחרי הם זרקו כבר 26.3 (!) משלוש למשחק כשהקבוצה במקום השני לא מגיעה אפילו ל-20, והגיעו לסיבוב השני".
הקבוצה שלקחה את הקליעה משלוש לרמה חדשה לגמרי זו כמובן ניו יורק ניקס של העונה. דיוויד ורטסברגר, בלוגר ב-ESPN מתאר: "הניקס הם חלוצי הדרך בדרך למהפכת הקליעה משלוש ב-NBA. הם יצרו עולם חדש לגמרי שמכריח את ההגנות להתרכז רוב הזמן בקליעה משלוש, ולכן מתקשות לעשות את ההתאמות נגדה. ניו יורק ויוסטון שברו שיא ליגה כשזרקו 28.9 שלשות למשחק (חסכנו לכם המון סימני קריאה) כשהניקס קלעו 10.8 למשחק והרוקטס 10.6. מבחינת אפקיטיביות, וע"פ כל מדד סטטיסטי מתקדם, שלשה מהפינה היא הזריקה האפקטיבית ביותר. במקום השני: הקליעה משלוש (כללית). וכשאתה זורק הרבה וקולע באחוזים גבוהים ישנה קורלציה כמעט מוחלטת בין מדד הקליעה למספר הניצחונות. היחידות שיוצאות מהכלל הן שיקגו וממפיס, שתי קבוצות בעלות הגנה חזקה מאוד והתקפה ממוצעת".
אולם, לבנות קבוצה סביב אלמנט אחד, אפקטיבי ככל שיהיה זה מהלך שיכול להתברר כמסוכן: בעונה הרגילה הניקס קלעו 11.8 שלשות בניצחון ורק 9.1 שלשות בהפסד. בפלייאוף הלא ממש מרשים של הניקס עד כה זה הופך לבעייתי אף יותר ועומד על 9.2 שלשות בניצחונות ו-5.5 שלשות בהפסדים. הווה אומר, קבוצה שתצליח לעצור את השלשות של הניקס תעניש אותה, ובגדול. הנה עוד נתון שהניקס מספקים לנו כדי להבהיר עד כמה הקשת קריטית: ניו יורק שיחקה עד כה תשעה משחקי פלייאוף נגד בוסטון ואינדיאנה, ובכל משחק ניצחה הקבוצה שקלעה כמות גדולה יותר של שלשות. אגב, בכל המשחקים למעט אחד הראשון של הניקס נגד הפייסרס זו שקלעה יותר שלשות גם קלעה אותן באחוזים יותר טובים.
לא מדובר בחוק טבע מי שתקלע יותר מהשלוש תמיד תנצח אבל הנה דוגמה נוספת שממחישה שהאיכות מחוץ לקשת לא פחות חשובה מהכמות. ממפיס זרקה במהלך העונה הכי מעט שלשות בליגה (13.5 למשחק) וקלעה מחוץ לקשת ב-34.5 אחוזי הצלחה (מקום 24 בליגה). הקליפרס זרקו 21.4 למשחק, ב-35.8 אחוזי הצלחה (מקום 15 בליגה). בסדרה ביניהן ממפיס קלעה יותר שלשות מהקליפרס רק במשחק אחד (משחק מספר 6), אבל בכל זאת ניצחה בסדרה, כשהיא יעילה יותר מחוץ לקשת עם 32.5% לעומת 30.4% של הקבוצה מלוב סיטי. הגריזליס הם דוגמה לכך שאפשר להצליח גם בלי להסתמך על קו השלוש, אבל זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל בליגה ש-22 מ-30 הקבוצות בה זרקו בעונה הסדירה לפחות 18 פעמים משלוש מדי משחק.
יש קלישאה שאומרת שבפלייאוף הולכים פנימה, לצבע, אבל הפלייאוף הנוכחי מלמד על מגמה קצת שונה. אם ב-2011 רק 5 מתוך 16 הקבוצות בפלייאוף זרקו לפחות 19 שלשות למשחק, וב-2012 זרקו 6 מתוך ה-16 את הכמות הזו, הרי שבפלייאוף הנוכחי 12 מ-ה-16 השליכו עד כה לפחות 19 שלשות לערב. השימוש בזריקה משלוש כנשק תקף יותר מתמיד גם לפוסט סיזן.
כל עוד הליגה תימשך 82 משחקים ארוכים, קבוצות ימשיכו לזרוק שלשות בטירוף כדי לכפר על עייפות ולנסות להיות אפקטיביים כמה שרק אפשר. בשמונה השנים האחרונות, שש פעם זכה גארד בתואר רוקי השנה והשחקן השישי היה גארד ב-7 מתוכן. האם זהו סוף עידן הביגמנים? האם הקלעים האבסולוטיים דוגמת סטפן קרי וקליי תומפסון יהפכו בעתיד לחשובים והיקרים ביותר בליגה? אולי בסיומו של פלייאוף 2013 נבין יותר לאן נושבת הרוח.
