ב-29 באפריל, יומיים לפני גומלין חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה לבאיירן מינכן בקאמפ נואו, העיתון הקטלאני "ספורט" העלה שני סקרים: "האם את/ה חושב/ת שברצלונה יכולה לעשות מהפך ולעלות?" שאל הראשון. 35 אחוזים ענו שכן. "איך ייגמר המשחק?" תהה השני. 42 אחוזים קבעו שהתוצאה תהיה 0:5 למארחים, 13 היו פחות אופטימיים והאמינו שבארסה תנצח 0:4 ותעבור רק בפנדלים. יזם זריז מכר ב-15 יורו חולצות עליהן נכתב "אני מאמין" עם הסמל של בארסה. "אם מישהו יכול לעשות את המהפך, זה רק אנחנו, ברצלונה. זה היום בו נוכל לגרום לילדים תמיד לחלום", נסחף ג'רארד פיקה בהתלהבות הכוללת.
שריקת הסיום של הסלובני דאמיר סקומינה, שחתמה את ה-0:3 האדיר של באיירן בספרד וה-0:7 ההיסטורי, התבוסה הגדולה ביותר בתולדות חצי גמר ליגת האלופות, הציגה תמונה שונה לחלוטין. ברצלונה רגילה ששמה מופיע בספרי ההיסטוריה של הכדורגל, אבל מהצד המביס ולא המובס. כעת, כמעט שבועיים אחרי ההשפלה הגדולה ביותר של הקבוצה, בוודאי בשנים האחרונות אם לא אי פעם, מנסים בקטלוניה לאסוף את השברים וליהנות מחגיגות האליפות, שהפכה בשבת רשמית. אחר כך, יגיעו חודשים מאוד קשים למועדון שלא התמודד עם משבר רציני כל כך מאז גמר ליגת האלופות 1994, היום בו התפרקה ה'דרים טים' של יוהאן קרויף עם תבוסה 4:0 למילאן.
15 פעמים הופיע חאבי מרטינס במדי אתלטיק בילבאו מול בארסה לאורך שש העונות שלו בליגה הספרדית. הוא השיג בדיוק אפס ניצחונות ובתחילת העונה נמכר לבאיירן מינכן. אחרי המשחק השני, הקשר שביורו 2012 שותף כמחליף רק פעם אחת (ב-0:4 על אירלנד בשלב הבתים), בעוד צ'אבי ואינייסטה מככבים בדרך לתואר בינלאומי שלישי ברציפות עם ה'לה רוחה', הפך למרואיין מבוקש בתקשורת המקומית: "לא ציפיתי שנשיג שתי תוצאות כאלה", הודה הבאסקי, "ברצלונה הייתה הקבוצה הטובה בעולם בשנים האחרונות. זה לא היה פשוט כמו שזה נראה, אבל בהחלט הוכחנו שאנחנו יותר טובים מהם". מרטינס, רגע אחרי שניצח לראשונה בקריירה את השחקנים עליהם הביט ביראת כבוד לאורך השנים, לא היסס ולא התבלבל לרגע.
פיקה, ההוא מההתלהבות הכוללת, הסכים עם חברו לנבחרת: "45 הדקות האחרונות במפגש הזה היו הכי כואבות שחוויתי בברצלונה. אנחנו כבר לא הכי טובים בעולם". ברגע ההתפרקות של אחרי המשחק, הבלם של שאקירה גם הוסיף: "אחרי שנסיים את העבודה בליגה, נצטרך לקחת כמה החלטות גדולות, גם ברמה האישית".
מי שלא אהב לשמוע עצות מהבלם שלו היה המאמן טיטו וילאנובה, שירה בחזרה: "השחקן שאמר את הדברים האלה לא חשב כנראה על העובדה שהוא עשוי להיות אחד מאותם שינויים שנצטרך לעשות, נכון?". וילאנובה גם הוסיף את תפיסתו, ההפוכה מזו של פיקה: "כמעט כמו שקרה עכשיו, ב-94' הדרים טים לקחו אליפות והגיעו לגמר האלופות, שם הם חטפו ממילאן. אחרי ההפסד ההוא נעשו הרבה מאוד שינויים במועדון והדברים רק הפכו לגרועים יותר בשנים הבאות במקום להשתפר, כך שאין סיבה להפוך את כל הקבוצה בגלל המשחקים מול באיירן. יש לנו בסיס טוב מאוד". המאמן זכה לגיבוי חלקי מהנשיא סנדרו רוסל, שהבהיר: "לא נעשה שום דבר זריז, אבל בסיום העונה ניקח כמה החלטות חשובות. אני עוד לא יודע מה תהיינה ההחלטות, צריך לשאול את פיקה", הוא סיים בעקיצה.
אחת מאותן החלטות היא ללא ספק המשך דרכו של וילאנובה. המאמן עבר שנה מטורפת לחלוטין, החל מהמינוי המיידי שהפתיע את כולם כאשר הוא הוכרז כמחליפו של גווארדיולה, דרך הכניסה החלקה לנעליים העצומות ופתיחת העונה הטובה בתולדות הליגה הספרדית, אל המחלה שחזרה, הנסיעות התכופות לניו יורק שהשאירו את הקבוצה בידיו של המאמן הזמני והלא מספיק מוכשר ג'ורדי רואורה ועד לחזרה (הלא מושלמת אף היא) אל הקבוצה והתבוסה מול באיירן. הרבה מאוד תהפוכות ב-12 חודשים בלבד, שללא ספק השפיעו גם על מי שנחשבה לקבוצה היציבה בעולם בשנים האחרונות.
ה"אל מונדו דפורטיבו" חשף לאחרונה כי בברצלונה מתכננים שינויים בצוות המקצועי בסיום העונה, כאשר חוסר שביעות הרצון העיקרי הוא מהכושר הגופני והמצב הבריאותי איתו הגיע הסגל אל רגעי ההכרעה של העונה. הדברים באו לידי ביטוי מול הבווארים, שנראו כסילונים ונהנו מסגל מלא ברובו לעומת בארסה, שעלתה אל צמד המשחקים עם מארק ברטרה הצעיר והבינוני כבלם וחמור מכך, עם מעט מאוד ליאונל מסי במשחק הראשון ובכלל לא במשחק השני. למסי עוד נגיע.
נכון להיום, בברצלונה טוענים בכל תוקף שוילאנובה ימשיך בתפקידו, אולם לאיש אין ספק שעוד עונה של נסיעות תכופות אל מעבר לאוקייאנוס הן ממש לא הדבר אותו צריכה הספינה הרועדת כדי להתאזן. הנשיא לשעבר ז'ואן לאפורטה יצא בביקורת גלויה השבוע: "ברצלונה טעתה במינוי של טיטו, זה היה מוקדם מדי והוא היה צריך עוד זמן כדי ללמוד. לאחר שהוא חלה, הם היו צריכים להביא מאמן קבוע עד לסיום העונה ולא להסתפק בפתרונות זמניים". כמובן שמחלתו של וילאנובה איננה אשמתו והבריאות באה לפני הכדורגל, אבל המספרים לא טועים: ב-27 משחקים רשמיים שקיימה בארסה עם טיטו עד ליום בו נודע שהסרטן חזר, היא ניצחה 23, סיימה שניים בתיקו והפסידה שניים נוספים, 87.6 אחוזי הצלחה מדהימים למאמן בעונת בכורה במועדון פאר. מאז אותו יום דרמטי ב-19 בדצמבר, הקטאלנים שיחקו 29 פעמים נוספות. המאזן: 16 ניצחונות בלבד, שבע תוצאות תיקו, לא פחות משישה הפסדים, 63.2 אחוזי הצלחה.
יממה לאחר התבוסה הביתית לבאיירן, ציינו בברצלונה ארבע שנים לאחד המשחקים הגדולים בתולדות הקבוצה, ה-2:6 בברנבאו על ריאל מדריד. חיימה רינקון כתב ב"מארקה": "לא היו שינויים גדולים מדי מבחינת ההרכב בין בארסה ההיא לזו שהובסה כעת, אבל את תיירי הנרי, יאיא טורה וסמואל אטו החליפו אלכס סונג, אלכסיס סאנצ'ס וססק פברגאס או דויד וייה, שהם לא באותה רמה של המוחלפים. מאלה שנשארו בקבוצה מאותו משחק, אבידל, פויול, פיקה ואפילו צ'אבי חווים ירידה ביכולת. הקבוצה של טיטו, בעונה הראשונה שלו כמאמן, לא מצליחה ללחוץ בחלק הקדמי, לנצל שטחים פנויים במגרש או לשחק מהר ולהניע כדור ברמה שעשתה זאת הקבוצה של גווארדיולה בשנה הראשונה שלו. העקרונות של הטיקי טאקה עדיין שם, אבל הם לא מבוצעים באותה נחישות והצלחה כמו פעם".
השמות של סונג, אלכסיס, ססק או וייה לא צצו סתם. שחקני רכש הם המחלה הגדולה ביותר של ברצלונה בשנים האחרונות. בשלוש העונות האחרונות, בקאמפ נואו השקיעו כסף גם בג'ורדי אלבה, אדריאנו, איברהים אפלאי וחאבייר מסצ'ראנו מלבד ארבעת הראשונים. הארגנטינאי השתלב לא רע בכלל, אלבה נאבק בכבוד על מקומו וגם חלק מהאחרים לא נוראיים (אפלאי או סונג למשל הם פלופים די גדולים), אבל בשורה התחתונה, הקבוצה לא הצליחה להביא לאחרונה אף שחקן חיצוני שהפך לכוכב נוסף בתוך "השיטה" המפורסמת כל כך וזה כולל כמובן את זלאטן איברהימוביץ' המתוסכל.
חשוב לציין, לא כולם נגד וילאנובה. רחוק מכך אפילו. חאבייר בוש, עיתונאי ב"אל מונדו דפורטיבו" וחבר מועדון של ברצלונה פירסם טור עם השם האירוני "לך הביתה טיטו" ובו כתב בין היתר: "בשנה שעברה חטפנו שלוש מכות תוך עשרה ימים - ההדחה מול צ'לסי בליגת האלופות, הניצחון של ריאל בקאמפ נואו שהבטיח לה את האליפות והעזיבה של פפ. חשבנו שהכול מתפרק, אבל ה'טיטו-טים' כבר השיגה יותר נקודות מאשר באליפות הראשונה של גווארדיולה. טיטו השיג אליפות בשנה הראשונה שלו בבארסה, בלי שום ניסיון כמאמן ראשי, הישג שעשו מאמנים כמו ואן חאל, ונאבלס והלניו הררה. לך הביתה טיטו, כי אלה שמתלוננים עליך, לא ראויים לך".
בארסה ניצבת כעת בנקודה בה כולם מבינים שחייב להיות איזשהו שינוי. הקבוצה תהיה חייבת למצוא את הדרך לרכוש שחקנים עם הכסף הגדול שיש לה למקומות הבעייתים בסגל ולשלב אותם ברמה בה עשתה זאת בעבר, עם הנרי ואטו לדוגמה. הבעיה היא שלא בטוח שכל שחקני הקבוצה מסוגלים לעכל את המצב ולראייה דבריו של צ'אבי, שאמר אחרי התבוסה בגרמניה: "זו השיטה שלנו ולא נשנה אותה". הגאון הספרדי בן ה-33, כמו גם קרלס פויול בן ה-35 (ששיחק העונה רק 22 פעמים) זכו להארכות חוזה עד 2016, כמו זו שקיבל ליאונל מסי, כך שייתכן וגם ראשי המועדון לא ממש מכוונים למהפכה וממשיכים להאמין ב'לה מאסיה', שתייצר דור חדש של כשרונות. כרגע, אוסף השמות המקושרים לברצלונה בדרך זו או אחרת הוא פשוט בלתי נגמר, מתארך מיום ליום ויהפוך לגדול עוד יותר ככל שניכנס אל חודשי הקיץ. מאטס הומלס, אילקאי גונדואן, רוברט לבנדובסקי, מרקיניוס, איסקו, גארת' בייל, פפה ריינה, מארק אנדרה טר שטגן, ניימאר ועוד ועוד, כולם עשויים לנחות בקטאלוניה בקיץ, השאלה היא מי מהם יכול להשתלב?
הבעיה העיקרית עלולה להתגלות בהגנה. אריק אבידל, שגם המחלה שלו לקחה לא מעט מתשומת הלב של הקבוצה, כבר יודע שהוא יעזוב על פי עיתוני קטלוניה. פיקה כאמור, נמצא על הכוונת של חלק מהבכירים, כולל זו של וילאנובה וגם ויקטור ואלדס, שבוקר אחד קם והודיע שמספיק לו והוא רוצה אתגר חדש, יצר זעזוע. בארסה התרגלה בשנים האחרונות לשחקנים שעוזבים, זלאטן ויאיא טורה היו כאלה, אבל מאז הפריצה תחת גווארדיולה ב-2008/9, היא לא חוותה נטישה של שחקן בית, שמשחק בהרכב באופן קבוע.
בקבוצה יודעים היטב שהם יהיו חייבים לייצר סגל רחב ועמוק יותר מאשר בעונה החולפת. הפציעות היו בלתי נגמרות ורק ליאונל מסי חצה עד כה את רף 45 המשחקים העונה. כשמסי לא על המגרש, בארסה תקועה ואפס השערים שכבשה ב-180 דקות מול באיירן, כמו גם העובדה שניצחה רק פעם אחת בשישה משחקי נוקאאוט העונה באלופות ופעם אחת בארבעה משחקי נוקאאוט מול קבוצות הליגה הבכירה (מלאגה וריאל מדריד) בגביע המלך, מפריעים לברצלונה לא פחות מההגנה הרעועה ומצביעים על בעיות ברורות ונקודתיות בהתמודדות עם משחקים מלחיצים ומכריעים. זו נקודה שבקבוצה יהיו חייבים לתת עליה את הדעת.
התלות במסי הייתה יוצאת דופן העונה, עוד יותר מאשר בעונות קודמות. הפרעוש שיחק 50 משחקים עד כה וכבש לא פחות מ-60 שערים, ממוצע מדהים של 1.2 למשחק. הבעיה היא שהקבוצה כולה, ב-56 משחקים, כבשה 148 שערים, 2.64 שערים למשחק, כמעט חצי מהם מגיעים ממסי (כאשר 11 מתוך אלה שלא כבש הגיעו בשלושה משחקי גביע בהם לא שותף מול קבוצות מהליגות הנמוכות, אלאבס וקורדובה). המשחקים הביתיים מול פריס סן ז'רמן באלופות, שם בארסה הייתה אבודה התקפית עד שמסי עלה מהספסל ומול בטיס במחזור האחרון, משחק בו בארסה פיגרה פעמיים, חזרה ל-2:2 ולאחר שמסי נכנס בדקה ה-56, הוא הכריע עם צמד תוך רבע שעה, היו הדוגמה הטובה ביותר.
מאמן יובנטוס, אנטוניו קונטה, אמר: "בארסה תזכה באליפות והגיעה לחצי גמר האלופות, כך שלהגיד שהיא בסופו של עידן זה קצת מוגזם, אבל לאחרונה הם יותר מדי תלויי מסי". וילאנובה הגיב לכך עם טיעון משלו: "זה יהיה לא הגיוני אם לא נהיה תלויים בשחקן הכי טוב בעולם". כאשר ברצלונה סגרה את חצי העונה הראשונה עם 53 נקודות ב-19 משחקים ויחס שערים של 20:64, כולם חלמו על שבירת השיאים שקבעה ריאל באליפות שלה בעונה שעברה, 100 נקודות ו-121 שערים. ארבעה מחזורים לסיום העונה, בארסה תוכל רק להשתוות לריאל במספר הנקודות והיא זקוקה ל-16 שערים כדי להשתוות אליה בקטגוריה הזו. לא בלתי אפשרי עבור הקבוצה הזו, אבל בהחלט לא פשוט. אולי מסי, שרחוק רק חמישה שערים משבירת השיא האישי שלו מהעונה שעברה, שעומד כרגע על 50 שערי ליגה בעונה, ייקח את הסיפור על עצמו וייתן למועדון שלו עוד נקודת אושר קטנה לצד התואר, רגע לפני שנכנסים אל הסערה דווקא בעונה החמה.