את קוראת השפתיים לא באמת היה צריך. גם לא את הבחור ההוא שיודע להגביר את הווליום. כשברט ואן מרווייק העז לבקש מאריאן רובן לעשות הגנה מול פורטוגל, הוא קיבל בחזרה: "סתום את הפה, אנחנו מנסים לנצח". הולנד הפסידה, הודחה בבושה מהיורו ורובן סגר את "העונה הגרועה בחיי".
העונה רובן ציפה לגאולה, פיזר הכרזות בקיץ, התאמן קשה מאי פעם. אבל שילוב של פציעות וטוני קרוס העלימו אותו מההרכב. באופן אירוני, פציעה של טוני קרוס החזירה אותו לעסק, ואחרי כמה מופעי חימום הגיעה ברצלונה. זה היה משחק ענק של רובן, שהיה בכל מקום במגרש, כבש, דפק גליץ' מלא רגש ואנשים שהיו באליאנץ ארנה מספרים שאפילו חזו בדמעה. הרבבות קראו בשמו אחרי שרק במאי שעבר שרקו לו בוז בכל נגיעה בכדור. עברה שנה. שנה שנראית כמו נצח. שנה שבסיומה הוא יכול סוף סוף להוריד את הפיל מהגב, אבל גם למצוא עצמו נזרק מבאיירן מינכן באמצע החוזה. מה לעשות, כך נראית שנה בחייו של אריאן רובן. לא לשווא בחור בן 29 נראה כמו בן 52.
רק לפני היורו אמר ההולנדי של באיירן מינכן: "אני ממש לא אוהב שאנשים אומרים שאני כישלון במשחקי גמר, אבל זה משהו שעוקב אחריי. אני מקווה שהרצף ייגמר ביורו הקרוב". הוא לא. רצף של ארבע מפלות עודנו חי וקיים. גמר הצ'מפיונס 2010, גמר המונדיאל 2010, גמר הגביע 2012 וגמר הצ'מפיונס 2012. את ההחמצה מול איקר קסיאס בדרום אפריקה הוא לא ישכח לעולם; גם לא את הפנדל במשחק העונה מול דורטמונד בעונה שעברה; בטח שלא את הפנדל בהארכה של גמר האלופות מול צ'לסי. כמה ימים לאחר מכן הגיעה הולנד לאליאנץ ארנה למשחק הכנה מול באיירן. רובן נכנס כמחליף באצטדיון הביתי שלו, וקיבל יחס של אויב ציבור מספר 1. בוז בכל נגיעה.
הוא היה גמור. החברים היו גמורים אפילו יותר. "אם זה היה קורה לי, לא הייתי נשאר במועדון כזה", הפטיר מארק ואן בומל. אבל רובן חזר. יש משהו באיש הזה, שפשוט אוהב לקבל עוד. אומרים שהוא מלא באגו, אבל הוא יודע לסבול. ההחמצה מול קסיאס היתה גומרת שחקנים רבים; לא אותו. שנייה אחרי שהחמיץ את הפנדל במשחק העונה מול דורטמונד, נבן סובוטיץ' ירד לו לחיים. כל שחקן עם מינימום דופק היה דופק לסרבי פטיש בראש; לא רובן. הפנדל בגמר האלופות בעונה שעברה בטוח לא נתן לו מנוח. אבל מרוב נפילות, הוא כבר למד לקום.
העונה החלה בשקט, אבל אז הגיליון הרפואי נכנס לתמונה. רובן, איך לא. מחלות, פציעות, שפעת, בעיות שרירים. מה שתרצו. בכל זאת, מדובר בשחקן שמאז שעבר לליגות הגדולות לא צבר יותר מ-29 משחקי ליגה בעונה. בינתיים הוא עומד על 14.
רובן היה על הספסל, ובאיירן היתה בעננים. ניצחון חבר לניצחון, פרנק ריברי וטוני קרוס פירקו כל מה שזז. ההולנדי, מדי פעם, התכבד בחלק של הקינוחים. הוא שנא את זה. בכל שלב הראה וסיפר כמה הוא לא האיש שיושב על ספסלים. "אם אני הייתי המאמן שלי", אמר בפברואר, "הייתי נותן לי לשחק יותר". במשחק הגביע מול דורטמונד בסוף פברואר, ריברי היה מושעה. רובן פתח, כבש והעלה את הבווארים הלאה. ולמרות הכול, רק הפציעה של קרוס עשתה משהו של ממש. רובן, כן ובוטה כרגיל, לא הסתיר את שביעות רצונו מהכאב של חברו. זה רע לו ולכן טוב לי, אמר. גן עדן לעיתונאים, גיהנום ליחסי הציבור.
ובדיוק כשהעסק התחיל להתחבר, יצאה הידיעה על מעברו של מריו גצה מצהוב לאדום. הלחשושים הפכו לצעקות, השמועות התחפשו לעובדות. הפרשנים עשו אחד ועוד אחד יודעים שהמאמן הבא באליאנץ ארנה, פפ גווארדיולה, אוהב לעשות רמונט בסגל; זכרו שם את רונאלדיניו ואטו ודקו. נכתב שרובן הוא מסוג השחקנים שתמיד ירצו לעבור שלושה שחקנים במקום למסור את המסירה הפשוטה. בקיצור, הכי לא טיקי טאקה.
ב"דיילי מייל" לא חיכו יותר מדי ופרסמו שפפ החליט למכור את רובן ויהי מה. "אחרי שהחתימו את גצה", נכתב בגרמניה, "ברור שרובן יהיה הנפגע העיקרי. הוא לא מתאים לגישה של פפ". אבל רגע. רובן היה ענק ב-0:4 על בארסה. גם אנשים שמכירים אותו הודו: משהו השתנה.
"בהולנד כולם הופתעו מההופעה שלו", אומר לוואלה! ספורט צ'ארלס ברומט מה"וולקסקראנט". "פתאום תהינו: 'מה זה, אריאן רובן עושה הגנה?' הרי הוא שחקן מוכשר, ואינדיווידואל ברמה בלתי רגילה, אבל זה הקטע. הוא אינדיווידואל. כשיש לו הזדמנות הוא לא רואה אף אחד ממטר. הוא ממש לא חושב על הגנה, אנחנו זוכרים מה היה עם ואן מרווייק. כנראה שיופ היינקס סוף סוף גרם לו להבין שאם הוא רוצה מקום ב-11 הוא חייב להתחיל לשמור". ואכן, מול ברצלונה הוא היה מסוכן יותר מכל החברים על הדשא, אבל במקביל דפק גליצ'ים ואפילו ניצח ברוב מאבקי ההגנה. כן, אריאן רובן.
גם בנבחרת הולנד דורשים את אותם הסטנדרטים, בטח כשמדובר בלואי ואן חאל, שהדריך את רובן בבאיירן. השניים היו שותפים ל-2010 המוצלחת, ואחרי הכאוס של היורו הבהיר ואן חאל שכל עוד רובן כשיר, הוא שלו. במשחק במארס מול אסטוניה, רובן שוב היה רובן ועסק בעיקר בענייניו, לא שמר ולא מסר. אז המאמן הגיב. אחרי המשחק הוא הרס אותו, שאל בכעס מדוע הוא מסרב ליישם את מה שביקש בשיחות הפרטיות. כמה ימים לאחר מכן, מול רומניה, הכול יושם. ואן חאל היה מבסוט. "ביורו היו המון מריבות", אומר ברומט. "עכשיו הכול נראה בסדר, אבל אסור לשכוח הולנד משייטת למונדיאל בברזיל. אין לה אתגרים בבית המוקדם. ואן חאל תמיד היה מתומכי רובן, אבל גם הוא יודע שרובן יכול בן רגע לחזור להיות רובן של 2012 ולהקשיב רק לעצמו. איכשהו, עכשיו גם היינקס וגם ואן חאל בשליטה עליו, אבל לכו תדעו מה יהיה עם גווארדיולה".
דיבורים יש, אבל שום דבר מעשי עדיין אין. רובן חתום בבאיירן עד 2015, ולתקשורת ההולנדית אמר לא מזמן שאין מקום שהוא מרגיש בו בבית יותר מאשר במינכן. פורסמו ידיעות על רצונות של גלאטסראיי, על גישושים של יובנטוס ועל קאמבק אפשרי של רובן לאנגליה. אבל אלו רק פרסומים. "אני לא הייתי ממהר לקפוץ למסקנות", אומר לוואלה! ספורט רפאל הוניגסטיין, כתב "הגארדיאן" בגרמניה. "כל מה שנכתב לפני המשחק הראשון מול ברצלונה יכול להיות הפוך מחר. יהיה לבאיירן מינכן קשה מאוד לוותר על שחקן עם איכות כזו. זה שחקן שיכול במהלך אחד לשנות משחק ולעשות משהו לא צפוי. אין הרבה כאלה, גם בבאיירן. מפחדים שהוא לא יתאים למערך של גווארדיולה? זה לא איברהימוביץ'. הוא יכול להסתגל".
הוניגסטיין מספר שבהנהלת באיירן לא ששים להיפטר מהשחקן, ומרוצים מאוד מהשפעתו במועדון. גם בחדר ההלבשה. "מבחינה חברתית הוא אולי לא משהו", הוא אומר, "אבל הוא מקצוען, שאפתן, מחויב. צריך לראות אותו מתאמן כדי להבין. הוא לא שותה ולא יוצא, תמיד בכושר, תמיד נותן 100 אחוז. אומרים שהוא אגואיסט אבל אלו דברים שאומרים רק כשלא מצליחים. כשבאיירן אלופה זה פתאום לא מפריע. אני חושב שהוא יישאר בבאיירן. הוא יקר, הוא מוסיף, בעונות ארוכות יש פציעות ולך תדע מה יהיה בעוד כמה חודשים. תחושת הבטן שלי אומרת שהוא יהיה באליאנץ ארנה גם בעונה הבאה".
הערב רובן יעלה לדשא של הקמפ נואו, וינסה להצעיד את באיירן לגמר נוסף, בעונה קבוצתית פנטסטית שבינתיים ממש לא כתובה על שמו. על הדרך הוא ימשיך להתמודד עם המשקל הכבד שתמיד לוחץ עליו. על שחקן שלקח אליפות בכל מדינה בה דרך (פ.ס.וו, צ'לסי, ריאל, באיירן) אבל כבר לא זוכר מה זה לנצח במשחק חשוב באמת; על שחקן שדפק קילומטרז' של 11 ק"מ בשבוע שעבר, אבל גם על בחור שברירי שבתשע העונות האחרונות פתח רק ב-59 אחוז ממשחקי הליגה; על מישהו שהחל למסור קצת יותר, אבל גם מול בארסה בחר לדרבל במקום להשאיר את גומז מול שער ריק; על בחור שהצהיר שהוא רוצה רק באיירן, אבל בכלל לא בטוח שבאיירן תרצה אותו; על כדורגלן שחי חיי אדם אבל מזדקן בשנות כלב - כל שנה שלו מרגישה כמו שבע שנים.
הנפת גביע בוומבלי בטח תוריד כמה קמטים מהמצח ותוסיף כמה שערות על הראש. קודם שבכלל יגיע לוומבלי. פשוט? כשאתה אריאן רובן, שום דבר לא פשוט.
