פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        גברים שרואים משם

        ערב המשחק המכריע בין פנאתינייקוס וברצלונה נזכרנו בשתי דמויות משנה – סטפון לאזמה ואלכס אברינס – שפורחים לאחרונה ודרכם ניתן ללמוד על הרעות החולות בכדורסל הישראלי. מתי התחלנו לסגוד לפנטזיסטים ולהתייחס בביטול לפועלים שחורים? ואיך מכבי ת"א ממסמסת את דור העתיד?

        גברים שרואים משם
        עריכה: רן מנחם

        בתקציר: ההצגה של אלכס אברינס מול מכבי תל אביב

        סטפון לאזמה (פנאתינייקוס)

        אב-טיפוס: שחקן זר הגנתי, אפרורי ומוגבל התקפית

        הטענה: בישראל מקדשים את ההתקפה וכפועל יוצא לא מעריכים דיו שחקנים בעלי אוריינטציה הגנתית

        שחקן פנאתינייקוס סטפון לאזמה (GettyImages , Nikos Paraschos)
        אוהדי פאו התאהבו. סטפון לאזמה עם עוד חסימה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        "אשתי תמיד אומרת לי שאני מבין היחידים בארץ ששם לב להגנה", הוא אומר, קצת בצחוק, וגם קצת בכאב. צביקה שרף זוכר – עת שאימן את ספרטק סנט פטרסבורג – כיצד ישב והמתין בסבלנות עד שיוכל להניח את ידו על מה שהיה נראה לו כמציאה גדולה, לא פחות. סטפון לאזמה בדיוק סיים עונה במכבי תל אביב שלא הייתה יותר מאפיזודה חולפת. הפורוורד הגבוני עזב את ישראל בדיוק כפי שהגיע: בחטף. בהתגנבות. בקול ענות חלושה. ההודעה על צירופו בתחילת עונת 2009-2010 חלפה כמעט מבלי מסים ולוותה בהד תקשורתי נמוך, בעקבות העובדה שבאותו יום חתם גם אלן אנדרסון הצבעוני והכישרוני. כך, בשקט מעליב משהו, הייתה גם עזיבתו, לאחר שנפצע עוד בעיצומה של העונה ולא שב עד סופה.

        שרף הגשים את רצונו, לאזמה החל את ההכנות לעונה תחתיו ברוסיה, אך עניינים בירוקרטיים באשר לאשרת העבודה שלו שינו את התוכניות ומנעו ממנו לפתוח את העונה. ממש בסמוך לפתיחת העונה הנוכחית, מספר שרף, שמו של לאזמה עלה כמועמד למכבי תל אביב, והצהובים התחבטו שמא להחזיר אותו או לחילופין להחתים את מלקולם תומאס. הצהובים הלכו על האחרון, והשאר היסטוריה.

        ההצלחה הגדולה במדי פנאתינייקוס העונה, אפשר לנחש, כלל לא מפתיעה את שרף. "הוא היה ונשאר שחקן מצוין", הוא אומר. "יש איזשהו כתם עליו מאז העונה הבינונית במכבי תל אביב, זה נכון, אבל הכול שאלה של התאמה. כשהוא שיחק כאן, הוא פשוט לא התאים לסגל. עכשיו, בפאו, הסיטואציה הרבה יותר טובה לו ורואים את היכולות האמיתיות שלו". הנה העונה המצוינת של לאזמה ביורוליג במספרים: 23 דקות, 9.7 נקודות (57% משתי נקודות, 75% מהקו), 6.1 ריבאונדים ולא פחות מ-1.9 חסימות לערב. והנה, במספרים, סדרת רבע הגמר המצוינת שלו מול ברצלונה: 25 דקות, 11.5 נקודות, 7.8 ריבאונדים, 1.3 חסימות (ובחסימה אחת גדולה על חואן קרלוס נבארו בשניות הסיום, שהבטיחה ניצחון במשחק מספר 3).

        ובכן, שרף וודאי אינו יחיד סגולה, וסביר שאנשי מקצוע רבים בישראל – בהם גם אנשי מכבי תל אביב בזמנו – זיהו את הפוטנציאל הגלום בלאזמה והעריכו אותו נכונה. הטענה המובאת מעלה מתייחסת קודם כל לאוהדי הכדורסל בישראל, ורק אחר כך גם באשר לקבוצות עצמן, למרות שגם חלק מהן הפכו את ליגת העל בשנים האחרונות לאוצר בלום של סקוררים משולחי רסן וחסרי מצפון.

        דורון פרקינס שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        ככה זה כשאתה מצטיין בצד הלא נכון בכדורסל -ההגנתי. דורון פרקינס, עוד אחד שלא זכה להערכה מספקת (צילום: ברני ארדוב)

        כמקרה יחידני, לאזמה הוא בסך הכול עוד זר שכאמור, כלל לא התאים למתווה המקצועי שנרקם על ידי המאמן בזמנו פיני גרשון. בפאו, עם מאסטר פיק-אנד-רול כמו דימיטריס דיאמנטידיס, הוא צובר נקודות בקלות יתרה והחסרונות הברורים שלו בצד ההתקפי נותרים חבויים. ולמרות זאת, לאזמה הוא גם מקרה מייצג. כך, למשל, עובר קו אחד ברור בין חוסר היחס לו זכה לאזמה מצד הקהל הצהוב, ובין העובדה שגם כיום החתמתו מחדש של דווין סמית' – עוד זר אפרורי אך יעיל – רחוקה מלהיות בגדר קונצנזוס. ואם ללכת כמה שנים אחורה: דורון פרקינס, כנראה שחקן ההגנה הכי טוב באירופה בעונתו השנייה בצהוב והבורג הכי חשוב בהצלחה המסחררת באותה עונה, גם כן לא נצרב עמוק בתודעה ככוכב.

        ובעוד הקהל הצהוב נשבה בקסמיו והתאהב במבט ראשון (וקשה להאשים אותם בכך) ברכבת-ההרים-הרגשית העונה לשם סופוקליס שחורציאניטיס, אוהדי פנאתינייקוס – שנהנים העונה משירותם של שחורציאניטיס ולאזמה גם יחד – העלו על נס דווקא את הגבוני הסולידי, השקט, יש שיאמרו המשעמם. "כמו שהם מעריצים את דימיטריס דיאמנטידיס – הרוצח השקט, ההגנתי, הנחבא אל הכלים – כך אוהדי פאו התאהבו גם בלאזמה. הם כבר הכתירו אותו לאיש שיכול ביחד עם דיאמנטידיס להכריע את גורל העונה ולגבור על אולימפיאקוס בדרך לאליפות", אומר העיתונאי היווני אריס ברקאס.

        "ביוון המנטאליות היא אחרת לגמרי", מחזק שרון דרוקר, שהיה אחראי על החתמתו של לאזמה במכבי תל אביב בזמנו. "התרבות היא אחרת, ההתייחסות לצד ההגנתי היא אחרת, ולכן הוא הרבה יותר מוערך שם. הוא שחקן שמשחק עם הלב, שעושה הרבה עבודה שחורה, שמשפר את הקבוצה. אם אני מסתכל עליו אז והיום, אני חושב שמה שהמעבר לפאו זה בדיוק מה שהוא היה צריך".

        צפו: סטפון לאזמה כפי שלא הכרתם

        אלכס אברינס (ברצלונה)

        אב-טיפוס: כישרון צעיר שמקבל דקות משחק

        הטענה: המקרה שלו יכול להמחיש את החלמאות ואוזלת היד בפיתוח כישרונות צעירים בישראל

        שחקן ברצלונה אלכס אברינס מול שחקן פנאתינייקוס דימיטריס דיאמנטידיס (GettyImages)
        כך עושים זאת נכון. אברינס מול דיאמנטידיס (צילום:אימג’בנק, Gettyimages)

        במחזור הנעילה של שלב הטופ 16 העונה, מול מכבי תל אביב, נפל דבר בברצלונה. זו לא הייתה רק תצוגת התכלית הראשונה של ילד הפלא הספרדי במדי הבלאוגרנה – זו היה גם ערב שסימל את חילופי השלטון ההולכים ומתקרבים. בזמן שחואן קרלוס נבארו קרטע, נפגע קלות וירד לספסל, אברינס לקח פיקוד ועשה זאת בסטייל ובקור רוח מרשימים.

        בדקה ה-34, ברגע המפנה של המשחק, תמונה אחת סיפרה הרבה יותר מאלף מילים – ביתרון נקודה לברצלונה ועם כדור ביד, נבארו קיבל את הכדור כשנותרו רק שניות ספורות לשעון ה-24, ובדיוק כשבארסה ציפתה לעוד קצת מהקסם שלו, הוא מעד. אברינס הרים את הכדור מהרצפה, ומטר מאחורי קו השלוש, כשלה בומבה עדיין במצב שכיבה, נעץ שלשה מדהימה שהוציאה את הרוח מהמפרשים של החבורה של דיוויד בלאט. איזו קלאסה.

        ובכל זאת, יש לדייק בעובדות. למעשה, ברצלונה היא אולי האחרונה שיכולה לנופף בדגל הזה, של קידום צעירים. למען ההגינות, ניתן לציין, שאפילו מכבי תל אביב עולה עליה בתחום הזה. בעוד ברצלונה לא ייצרה כוכב מקומי מאז נבארו עצמו פרח בשורותיה, מכבי תל אביב העניקה במה נרחבת לינוקא כמו עמרי כספי.

        המשחק מול הצהובים סלל עבור אברינס את הדרך לרוטציה של צ'אבי פסקוואל ובסדרה מול פנאתינייקוס הוא זוכה עד ל-16 דקות משחק בממוצע, אך כל זה אינו אלא כורח מציאות - בהינתן הפציעה של פיט מייקל שגמר את העונה ולאור השמיכה הקצרה. במהלך ארבעת המשחקים הראשונים בסדרה הוא זכה ל-48 דקות בסך הכול. בשלבים המוקדמים יותר, לשם השוואה, מוסמר לספסל וראה 60 דקות משחק בלבד.

        עידן זלמנסון שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        לאן הקריירה שלך הולכת, ילד? זלמנסון (צילום: ברני ארדוב)

        אברינס מייצג את כל מה שברצלונה מנסה להעתיק מריאל מדריד – שליטפה, פיתחה ושייפה שחקנים כמו סרחיו יול או ניקולה מירוטיץ' עוד בצעירותם, ובנתה אותם לאט לאט לכדי הכוכבים שהם היום. למרות זאת, כשמסתכלים על כברת הדרך שעבר אברינס עד הלום, מתחדד הפער הבלתי-נתפס בין האסכולה הישראלית לזו הספרדית, שכה-משגשגת.

        "עד גיל 17, גם עכברי הכדורסל הגדולים ביותר בספרד, ואפילו מאמני הנבחרות הצעירות, לא שמעו על אברינס מעולם", מספר העיתונאי הספרדי פרננדו קרוס. "הוא שיחק אי שם בקבוצה נידחת בפלמה-דה-מאיורקה, הרחק מאור הזרקורים והיסודות שלו לא היו מי-יודע-מה. כשרואים אותו משחק היום, והיכולות שלו כל כך מהוקצעות והכול בא לו כל כך בקלות, לא נותר אלא להוריד את הכובע בפני כל מי שאימן אותו. זו תעודת כבוד לכדורסל הספרדי, וזה רק מראה עד כמה אנחנו עובדים נכון עם הכישרונות הצעירים שלנו".

        אחרי שהשועל הוותיק אאיטו גרסיה רנסס גילה אותו והחתימו במלאגה, הוא גם פרש עליו חסותו וסימן אותו כפרויקט אישי. הוא נהג לערוך לו אימונים אישיים בזמנו החופשי. במקביל לפעילותו של אברינס במחלקת הנוער של מלאגה (שבה, כמו כל קבוצת נוער בספרד, לא משחקים יותר מפעם בשבוע במסגרת הליגה), בגיל 17, להזכירכם, כבר החל לצבור דקות משחק משמעותיות בקבוצת הבת של מלאגה, בליגה השנייה בספרד.

        וראו זה פלא: בעונה שלאחר מכן, כבר היה הקלע המוביל של הקבוצה בליגה השנייה, וטיפס בהדרגה גם לקבוצה הבוגרת. בין לבין, הצעיד את נבחרת הנוער של ספרד לזכייה באליפות אירופה ואף גרף את תואר ה-MVP, אך כשצלף אשתקד 31 נקודות מדהימות מול אסטודיאנטס, אף אחד בספרד כל לא נותר אדיש. גם לא ברצלונה.

        כבר ברזומה: דאנק מהדהד על הראש של דיאמנטידיס

        אברינס הוא רק דוגמה אחת מיני רבות בספרד. כך דואגים לאבולוציה הנכונה, כך מוצאים את שביל הזהב עבור כישרון צעיר. ואצלנו? יוק.

        רק בשביל הספורט, קחו שניים מהכישרונות המסומנים כמבטיחים במיוחד בכדורסל הישראלי – עידן זלמנסון ואיתי שגב, המתייבשים במכבי תל אביב. עכשיו, נסו לשחזר היכן עמד אלכס אברינס, המבוגר מהם בשנתיים, באותו שלב בקריירה. ברור שהשניים, גם אם רמת הפוטנציאל רחוקה מלהיות זהה לזו של הספרדי, נעים בכיוון הפוך."שחקנים טובים מוצאים את דרכם, ובסופו של דבר משחקים. הבעיה מתחילה למטה, בגלל זה לא צומחים כישרונות בישראל", חוזר ואומר צביקה שרף.

        האמת? איפשהו באמצע, כנראה. תראו את אברינס, עוד לא בן 20, ועל המגרש קר רוח כמו וטרן. הוא, ועוד עשרות ספרדים צעירים ומרוצים הפזורים ברחבי הליגה המקומית הראשונה – מי כשרוני יותר ומי פחות – לא טועים.

        חואן קרלוס נבארו, ברצלונה בכדורסל (GettyImages)
        בתמונה: אחד שכבר נמצא לו היורש (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)
        מאיר טפירו שחקן הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        בתמונה: אחד שעדיין מחפש את היורש שלו (צילום: ברני ארדוב)

        הערב: בארסה ופאו ראש בראש על הכרטיס לפיינל פור

        סיפור הגמר השערורייתי בין ברצלונה לפאו ב-1996

        יורוליג בוואלה! ספורט