דווקא בשנה שאחרי המשחקים האולימפיים הראשונים מאז 1992 שבהם ישראל לא זכתה במדליה, אנחנו מציינים את שליש השנה הטוב אי פעם בספורט האולימפי הישראלי. בארבעה חודשים בלבד ספרנו אלופת עולם (לי קורזיץ) ושני אלופי אירופה (אלכס שטילוב וסרגיי ריכטר) במקצועות שיתחרו בהם גם במשחקים האולימפיים הקרובים, ריו 2016.
קורזיץ, ריכטר ושטילוב שלושה ספורטאים שונים לגמרי אבל יש ביניהם גם הרבה מן המשותף. אז יהיו כאלה שיגידו ששלושתם אכזבו במשחקים האולימפיים בלונדון, אבל זה לא הנתון שצריך להסתכל עליו. במקרה הזה, אפשר לומר בוודאות ובגאווה ששלושת הספורטאים האלה חזרו לישראל עם הראש למעלה, וזה בכלל לא מובן מאליו אחרי שאדם לא עומד בציפיות - של עצמו קודם כל, וגם של האחרים.
מקצוענים לכל דבר
הם סיימו קמפיין מפרך של ארבע שנים, שעבור ספורטאים ישראלים הוא מפרך במיוחד בגלל אפקט המדינה הקטנה והרצון להישגים שאנחנו כל כך מכירים. אפילו שהיו גם לא מעט ביקורות על התפקוד של כל אחד מהם במשחקים האולימפיים, שלושתם ידעו טוב מאוד דבר אחד, ואפשר היה לראות זאת על הפנים של כל אחד מהם ברגע שסיים את התחרות ויצא לדבר איתנו, העיתונאים הישראלים המנג'סים. שלושתם חייכו כשנשאלו לגבי התכניות לעתיד ואמרו בגאווה שיש עתיד, ושיהיה בסדר, ושתהיה פעם הבאה ושהם יעשו הכל כדי שאז הסוף יהיה קסום.
אז מה הופך אותם לכאלה? זה ששטילוב וריכטר קיבלו חינוך רוסי? זה שלי קורזיץ תמשיך לגלוש בכל יום בלי שום קשר לקמפיינים אולימפים? אולי הזכרנו כאן דוגמאות קטנות לדברים שעזרו להם לאורך הקריירה, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שקורזיץ, שטילוב וריכטר הם ספורטאים אולימפים מקצוענים לכל דבר, ולמרבה הצער זה עדיין נדיר במחוזותינו.
שטילוב הוא הראשון מבין השלושה שזכה לחוזה אימוץ וזה קרה עוד לפני משחקי בייג'ינג כשיענקל'ה שחר לקח אותו תחת חסותו והדביק לו את ה"הונדה" על הגופיה. לי קורזיץ זוכה בשנה האחרונה לתמיכה מחברת "אלקטרה" וסרגיי ריכטר היומרני, שניהל בעצמו קמפיין אינטרנטי בו ביקש חסות וסיוע כלכלי, זכה בסופו של דבר גם הוא בחוזה אימוץ על ידי חברת ההייטק "סלקט".
חשוב לציין כי ישנם עוד כמה ספורטאים אולימפיים שנהנים מחוזי אימוץ טובים כמו השחיינים יעקב טומרקין וגל נבו והג'ודאית אליס שלזינגר, אבל רוב הספורטאים עדיין נתונים בחסדיהם של האיגודים, האגודות, הרשויות המקומיות, והנה הזדמנות מצוינת להוכיח לכל מי שאכפת לו ממשהו בספורט הישראלי, איזה אפקט יש לשקט הכלכלי.
שטילוב לא יקפוץ עכשיו
מדליית הזהב של אלכס שטילוב במוסקבה היא היסטורית להתעמלות הישראלית, היסטורית לשטילוב עצמו שכל כך חיכה לצבע שחסר לו, ואין שום ספק שמדובר בהישג מדהים אחד הטובים בתולדות הספורט הישראלי. מצד שני, צריך להבין דבר פשוט. ההישג הנוכחי של אלכס שטילוב עדיין לא הופך אותו למתעמל טוב יותר ממה שהוא היה לפני שנה.
בסופו של דבר שטילוב הלך על בטוח באליפות הזאת, בחר באלמנטים פחות קשים וידע עוד בזמן התרגיל שלו שהסיכוי שלו לעשות היסטוריה גבוה במיוחד. ובכל זאת, התרגיל הכל כך נקי ומדויק שראינו ממנו על הקרקע במוסקבה, לא היה מספיק למדליה אולימפית אם הגמר היה נערך היום. כשזה מגיע לזירה של גמר אולימפי או גמר אליפות עולם יש לשטילוב מתחרים רבים מחוץ ליבשת, כמו המתעמל הטוב בעולם קוהיי אוצ'ימורה, האלוף האולימפי מסין זו קאי, המתעמלים האמריקאים והדרום אמריקאים, והרמה הכל כך גבוהה שכולם מביאים איתם לתחרות הגדולה ביותר.
אלכס שטילוב כבר הגיע לרמה שהוא יכול לזכות במדליה אולימפית, וזה קרה עוד ב-2009 כשהוא זכה במדליית הארד הראשונה מבין שתיים שיש לו באליפויות העולם. מאז הוא מתקדם ומשתפר, כעת הוא בן 25 ובקמפיין האולימפי הנוכחי הוא אמור להגיע לשיאו. אבל שטילוב גם רואה מה קורה מסביבו. הוא רואה מתעמלים כמו מקס וויטלוק הבריטי, כישרון ענק בן 20, שלא חשש לבחור באלמנטים קשים ביותר בגמר של אליפות אירופה הנוכחית. וויטלוק נחת רע כמעט אחרי כל התעופפות שלו, ועדיין קיבל ציון שהיה זהה לזה של שטילוב.
וויטלוק הוא לא היחיד, כל מתחריו של שטילוב על פני הגלובוס יעבירו את שלוש השנים הקרובות בפיתוח אלמנטים מסובכים, בחיזוק ובעיקר בעבודה על הצד המנטלי כדי שיוכלו להפציץ בריו. כמו ששטילוב לא התאבל אחרי הגמר בלונדון, הוא גם לא יסתנוור ממדליית הזהב החדשה שלו. אני מוכן להמר על כך שכבר בשבוע הבא, תראו אותו מתאמן בפרך כמו אחרון הילדים במתקן בהדר יוסף. מה שכן, לפני כן עוד יש לו את גמר המתח באליפות אירופה מחר. צפו להפתעות.
