המבט של אריק בנאדו רגע אחרי ההדחה של מכבי חיפה מגביע המדינה היה חלול. במאי "חדשות הספורט" עשה עבודה טובה (או גרועה, תלוי איך מסתכלים על זה) בכך שהשאיר את המצלמה פתוחה על כל המשתתפים בפאנל הפרשנים לאחר המשחק באצטדיון רמת גן. כך ניתן היה לקבל את התמונה המלאה, תרתי משמע. אף שריר בפניו של מאמן מכבי חיפה לא זע. הדבר האחרון שהוא רצה היה לענות על שאלות. הקלאס שלו לא אפשר לו להבריז. הוא סבל בדממה.
זה היה ללא ספק הרגע הכי קשה של בנאדו כמאמן מכבי חיפה עד כה. את כל המחצית השנייה של העונה הקדישו הירוקים לתואר. הם הלכו על שתי חזיתות האפשרות הקלושה של זכייה באליפות והאופציה הריאלית יותר, של גביע. היה חלון קצר שבו נדמה היה שיתנו פייט למכבי תל אביב עד הסוף, אבל הוא התפוגג מהר. בנאדו לא הפסיק להאמין, חשב שיוכל לעקוץ. זה היה רומנטי, אבל גם טעות גדולה, כי את כל האנרגיות שלה מכבי חיפה בזבזה במירוץ הלא נכון. לרמת גן היא הגיעה מרוקנת.
לטוויטר של דוד רוזנטל
לאורך השנים יש למכבי חיפה בעיה מנטאלית בגביע. הייתה לה תקופת זהב במסגרת הזו, ארבע זכיות בין 1991 ל-1998. לפני כן הייתה לה זכייה אחת, ב-1962. אחר כך כלום. מסורתית הירוקים מגיעים לאצטדיון הלאומי עם משהו שנע בין פחד לאדישות. בשני משחקי הגמר האחרונים נגד הפועל תל אביב הם היו משותקים, נגד בית"ר ירושלים ב-2009 התעוררו מאוחר מדי. דומה שלא משנה מי המאמן ומהו הסגנון, מכבי חיפה של 15 השנים האחרונות לעולם תגיע לבאר עם היכולת לשתות ממנה.
זה בדיוק המקום שבו כשל בנאדו כמו קודמיו. האיש שהכין את מכבי חיפה בצורה יוצאת מהכלל למשחק מול מכבי תל אביב, שעבד השכם והערב על שיקום מנטאלי של מועדון בטראומה, לא הצליח להעמיד אותו על הרגליים במשחק הכי חשוב של העונה.
בנאדו נהנה מרוח גבית ומתמיכה תקשורתית מקיר לקיר. הזכירו אותו כמועמד להיות מאמן השנה. ברגע שהפך את מכבי חיפה לקבוצה מנצחת הוא עשה את שלו, מכאן המניות שלו רק נסקו, לא היה לו מה להפסיד. המשחק מול קריית שמונה היה העימות הראשון שבו הייתה אופציה לתבוסה אמיתית, מוחשית, חודרת.
הוא הפנים את זה בסיום, הרגיש מובס. זו הייתה סטירת לחי כואבת, אם כי ייתכן שבראי ההיסטוריה בנאדו יסתכל על הרגע הזה כאחד המעצבים בקריירת האימון שלו, יבין שבדיוק את המהלומה הזו הוא היה צריך. אברהם גרנט אכל לא מעט מרורים וסבל גמר אכזרי במיוחד עם הפועל פתח תקווה כדי לצאת לדרך חדשה במכבי תל אביב ולמתג את עצמו כמאמן הטוב בישראל. דרור קשטן מינף את פרשת קובלנץ המביכה והיה למאמן המעוטר ביותר. אפילו אלכס פרגוסון העצום היה צריך לסבול אובדן כואב של אליפות ללידס כדי לקום מהקרשים ולהפוך את מנצ'סטר יונייטד לאימפריית הספורט הכי גדולה בעולם.
בנאדו הוא לא פרגוסון, גרנט וקשטן וספק אם אי פעם יהיה, אבל הוא בבוקר שאחרי הוא יכול להביט קדימה. את העונה הבאה הוא יפתח כמאמן מכבי חיפה ואז כבר לא יהיו הנחות. יסתכלו בזכוכית מגדלת על הסגל שבנה, יבקרו את ההחלטות שלו, יהיו פחות סלחניים כלפי טעויות, בכל משחק הרבה יותר יהיה מונח על הכף, שלא להזכיר את היריבות מתל אביב שישתדלו מאוד לא לרחם. עכשיו, יש להניח, הוא מחושל ומוכן יותר להתמודד עם זה. לפעמים דווקא הפסד אחד, אכזרי ככל שיהיה, הוא תרופת המנע שאתה צריך.
ואם כבר מתעסקים בתרופות, זה הזמן לבצע מעבר חד לתחום. ברביעי בבוקר התפרסמה במגזין פורבס ישראל רשימת 165 היהודים העשירים בעולם. אחד מסוגרי הרשימה היה מורי ארקין, שהונו האישי מוערך ביותר ממיליארד דולר. ארקין, למי שלא בעניינים, המשיך את מפעל חייו של אביו, ענקית יבוא התרופות "אגיס", ומאז שזו נמכרה עוסק ביזמות בתחום. הוא גם בעלי הפועל רמת גן ואביו של שוער הקבוצה איתי.
בשלב הזה מתבקש להרים להנחתה ולשאול למה. למה הקבוצה של הבעלים הישראלי הכי עשיר בספורט שלנו עומדת שוב לעשות את הדרך לליגה הלאומית בסוף העונה. למה אי אפשר לבנות שם קבוצה בסדר גודל בינוני, שתאיים באופן קבוע על הפלייאוף העליון. אף אחד לא מצפה למירוץ חימוש סטייל רובי שפירא ז"ל, אבל מודל איזי שרצקי וקרית שמונה בהחלט יכול לעבוד.
כשבוחנים את המצב, מגלים שההתנהלות של ארקין נכונה בעיקרה. הוא הולך עקב בצד אגודל, לא נותן לשיגעון הזה לחדור לו ולמשפחה שלו לבשר. אם הפועל רמת גן תרד בסיום העונה זה לא יקרה בגלל חומר שחקנים גרוע, אפילו לא בשל שוער שמואשם בנפוטיזם וסיפק אתמול הצלה אדירה ששלחה את הקבוצה לגמר הגביע. הפועל רמת גן מצאה גם מאמן שמכיר אותה ומזוהה עם ההצלחה הגדולה ביותר שלה ביובל האחרון, הצלחה שמשחק אחד מפריד בין שחזורה. הנאיביות היא זו שמחסלת אותה בליגה.
אבל לא רק. אם הפועל רמת גן תזכה בגביע ותישאר בליגה, בעונה הבאה היא תצטרך לצאת מהנישה הסימפטית והצנועה ולהעביר הילוך, להתקדם ולהתבסס כקבוצת מרכז טבלה (כן, מר ארקין, תצטרך להשקיע טיפה יותר. באמת שלא הרבה). מאז שנות ה-60 הצליחה הפועל רמת גן לשרוד בליגה הלאומית/ליגת העל יותר מעונה רק פעם אחת, במשחק ההישרדות של 2009/10. כעת יש לה את הכלים לעשות הרבה יותר. מגיע לה, מגיע למאמן שלה ומגיע בעיקר לכל האנשים שהצילו אותה משקיעה לתהומות הנשייה.
עוד קטנה
דווקא במשחק שבו לא הפסיק להחמיץ, שמעון אבוחצירא הראה איזה נכס עצום הוא עבור עירוני קרית שמונה. הוא לחץ את הגנת מכבי חיפה, הביך אותה, ניצל את העובדה שהאגפים שלה היו מחוררים ולבסוף קיבל את מה שרצה: מעידה קטנה של אדין צוצאליץ' ששמה אותו מול השער של בויאן שראנוב. משם, הדרך לאחמד עאבד ולרשת הייתה קצרה. כל שריר בגופו של אבוחצירא מבשר "התבגרתי". כיף לראות שחקן שרק בעבר הלא רחוק נחשב לטראבלמייקר הופך למנהיג אמיתי.
האם הבלון של בנאדו התפוצץ?
מכבי חיפה תיאלץ לשנות את ההכנות לעונה הבאה בעקבות ההפסד
קרית שמונה מפרגנת לברק בכר: "הרווחנו מאמן לעשר שנים"