נתחיל מהקלישאה החבוטה והמתבקשת. אין קשר בין משחק למשחק והכול פתוח לקראת המשחק השני. בדיוק כפי שהיה בסדרה מול פאו בשנה שעברה. זהו, הוצאנו את זה מהמערכת, אפשר להתקדם. ולא שאנחנו מזלזלים בקלישאות בכלל או בזו בפרט. הכול נכון, טוב ויפה.
אז מה היה לנו אתמול? איך נסביר את הפער המשמעותי בין הרבע הראשון של מכבי תל אביב לבין שאר המשחק? נתחיל בהתחלה. הרבע הראשון נראה כמו עוד קלאסיקה מודרנית מבית מדרשו של דיוויד בלאט. מול ההתקפות המובנות של ריאל מדריד הראתה מכבי שלושה פתרונות בסיסיים. קודם כל ביטול החסימות לקלעים באמצעות חילופים אוטומטיים. אחר כך מלכודות (דאבל אפ) אוטומטיות בכל פוסט אפ של בגיץ', עם עזרה מהצד החלש. במקביל וכחלק בלתי נפרד מהפתרונות הקודמים, שלח הצוות המקצועי של מכבי את השומר של קרלוס סוארס (11 שלשות ב-24 משחקי היורוליג עד אמש) לרמות ככל האפשר ולעזור במאץ' אפים הבעייתיים יותר. התקפית, מכבי הלכו בכוח על הרגליים האיטיות של מירזה בגיץ' הגבוה. בעיקר במצבי פיק אנד רול, שהצליחו להביא את ריקי היקמן לחדור עד הטבעת או את שון ג'יימס לחתוך ולקבל כדורים בטבעת. אה, ועוד דבר קטן. אחוזי קליעה מצוינים מבחוץ ובכלל. ושם זה נגמר.
במסגרת תוכנית קדם המשחק דיברנו על תוכנית המשחק של מכבי אל מול הנקודות החזקות של הספרדים. מכבי דיברה, התאמנה והתכוננה לשלושה פרמטרים משמעותיים של ריאל. החל מסיום הרבע הראשון, היא כשלה בשלושתם. פרמטר ראשון נגע לקליעה מבחוץ. למרות הפוטנציאל הנהדר, המספרים של ריאל לשלוש נקודות עד כה היו מביכים. כמה מביכים? ריאל מדריד דורגה במקום ה-16 בטופ 16 באחוזים לשלוש. במקום האחרון. ואתמול ריאל החריבה את הצהובים עם 11 מ-22 לשלוש. אגב, לפעמים יש הסברים מאוד פשוטים להפסדים. המקומיים קלעו אתמול 11 שלשות, כאמור. מכבי עם 4 בלבד. 7 שלשות = 21 נקודות הפרש. פרמטר שני נגע לקצב המשחק. ריאל מדריד מדורגת שנייה ביורוליג במספר הפוזשנים למשחק. וההפרש אתמול ברח במקביל ליכולת של הלבנים להרים את קצב המשחק. אחרון הריבאונד. דובר הרבה על הדומיננטיות של ריאל מדריד ביורוליג בכל קטגוריות הריבאונד השונות. את המחצית הראשונה היא סיימה עם יתרון 13:21 בריבאונד, כולל 1:8 בריבאונד התקפה. זה לא השתפר בהרבה עד הסוף. דומיננטיות כזו בשלוש הקטגוריות האלה משמעותה אחת: נוקאאוט.
מי מזלזל במאמנים הספרדים?
אחד התחביבים הנפוצים במחוזותינו הוא לזלזל ולהקטין את מאמני הכדורסל הספרדים. כמו פבלו לאסו. לא מצליחים להבין אצלנו את הדוגמטיות, שלא לומר הבוקיות הטקטית שלהם. והחילופים? זוכים אצלנו לבוז ולגלוג. מול העושר והגיוון הטקטי של דיוויד בלאט הציג המאמן המקומי שמרנות טיפוסית בהגנה. למעט מספר ניסיונות בודדים לאזורית לוחצת, לא ראינו שום דבר שאפשר לסמן במחברת. אבל יש כאן צד שני. החילופים האוטומטיים היצירתיים של בלאט לא הצליחו לבלום את הקליעה של מדריד, אבל גם היו מהגורמים המשמעותיים ביותר לשחיטה של מכבי בכל קטגוריות הריבאונד, והעניקו לספרדים הזדמנות שנייה כמעט בכל התקפה. הבוקיות של הספרדי השאירה בדרך כלל את השחקנים שהוא רצה במקומות שהם רצו.
והכל נעשה באינטנסיביות. מי שזוכר את מרקוס סלוטר בגרסתו הירושלמית, יש להניח, התקשה לזהות את המפלצת ההגנתית חדורת המוטיבציה והמדויקת הגנתית שראינו אתמול בלבן. ולפעמים זוהי התורה כולה. השחקנים של בלאט אולי באו עם יותר פתרונות, אבל כשלו בפעולות הגנתיות פשוטות ברמה של אחד מול אחד ועזרו ליריבים שלהם להגיע לטבעת בקלות. ולא רק הגארדים, אלא גם הפורוורדים. במיוחד זה בלט במאץ' אפ של ניק קיינר מדלי מול ניקולה מירוטיץ'. (אתנחתא: לקח כמה דקות אבל בסוף נפל האסימון. מירוטיץ' הוא הספיטינג אימאג' של בורקו רדוביץ' האגדי).
לצד נאום ההגנה על המאמן הספרדי, קשה להתעלם מניהול החילופים השונה (איך אומרים פוליטיקלי קורקט בספרדית?) שלו. ריאל מדריד פותחת עם רודי פרנדדס, סמול פורוורד קלאסי, בעמדה מספר 2. סוארס בעמדה 3. זה יוצר להם מספר בעיות. קודם כל ביכולת להתמודד הגנתית מול רגליים זריזות כמו אלה שיש בקו האחורי של מכבי. אחר כך בעיית קליעה וייצור התקפי בגלל סוארס. אבל הבעיה המשמעותית מכולן היא הסטתו של פרננדס לעמדה 2. וזה לא רק אתמול. בדקנו ומצאנו רודי פרננדס מועיל לקבוצה שלו הרבה יותר כשהוא בעמדה שלו. לאורך היורוליג השנה, הפלוס מינוס שלו כמעט כפול כשהוא בעמדת הסמול פורוורד. גם מדד היעילות ההתקפית שלו גבוה יותר. וסוארס? קחו נתון: ריאל מדריד ניצחה אתמול ב-26 הפרש, כן? הפלוס מינוס של הסמול פורוורד הפותח של לאסו היה 0 עגול. והדבר צורם במיוחד כאשר מבינים את הדקות של מי הוא אוכל ג'ייסי קארול (פלוס 25 כשהוא על המגרש, בפחות מ-22 דקות). פשוט לא הגיוני.
רגע, כמעט ולא דיברנו על הצהובים. בואו נעזוב רגע את הטקטיקה והסטטיסטיקות. בסופו של יום יש שחקנים שצריכים לשחק. כן תרגיל, לא תרגיל הם צריכים לבצע. ומול הכישרון המתפרץ של פרננדס, יול או מירוטיץ', נראו אמש הטאלנטים של בלאט עייפים וחסרי אונים. ובעיקר לא מספיק טובים. חוסר היכולת של ג'יימס להתמודד עם המאסה הספרדית בפנים לא צריכה להפתיע. זה בהחלט יכול לקרות. גם הוואקום בעמדה מספר 1 לא אמור להפתיע אף אחד. מספר האנשים שעדיין רואים ביוגב אוחיון רכז פותח לגיטימי ביורוליג ממילא הולך ופוחת. ובמיוחד כשמשווים אותו לאופציות הלבנות מנגד, ובמיוחד סרחיו רודריגס (+32 ומדד 18 בכ-22 דקות). הם לא נראים כשייכים לאותה ליגה. כדי לנצח את ריאל מדריד צריכה מכבי התעלות של לפחות שניים משחקני הקו האחורי שלה. וכשהיקמן, לוגאן וסמית' לא מופיעים למשחק (האחרון סיים משחק שלם עם מדד יעילות שלילי!) המשמעות תהיה הפסד. או תבוסה.
הלאה. למשחק השני. מכבי יכולה למצוא נחמה בקלישאה עמה פתחנו. אבל רצוי לא להסתמך רק עליה.
