נובמבר 2009. כשאנטוניו קנדרבה, אז שחקן ליבורנו, העניק ציטוטים תמימים ל"גאזטה דלו ספורט" במסגרת כתבת פרופיל עליו, הוא לא האמין ולא יכול היה לדמיין את האפקט העתידי שייגרם: "אני זוכר את המפגש שלי עם דניאלה דה רוסי, המודל לחיקוי שלי, בחדר ההלבשה באולימפיקו. הוא בדיוק הפסיד לנו, ביקשתי את החולצה שלו על המגרש, אבל היא הייתה קרועה. הוא חיכה לי ליד הדלת ונתן לי חדשה. הוא מדהים. רומאי ורומאניסטה אמיתי. האליל שלי? פרנצ'סקו טוטי. הוא עדיין אחד הגדולים. כישרון ענק".
ינואר 2012. קנדרבה חתם בלאציו ביום האחרון של מועד ההעברות. האוהדים התכולים לא שכחו.
במשך חודשים הם מיררו את חייו, שרקו לו בוז בכל נגיעה בכדור וראו בו כסמל למלחמה על זהות המועדון שהם מנהלים נגד הבעלים קלאודיו לוטיטו. קנדרבה לא נכנע לטירוף סביבו ובמקום להילחם באוהדים ניסה להתקרב אליהם ולהוכיח את עצמו על המגרש, עד ששריקות הבוז הפכו לקריאות עידוד. בתוך שנה בלבד, הפך קנדרבה מהאיש השנוא בלאציו לשחקן אהוב, שמצא לראשונה בחייו בית והיכולת שלו על הדשא הובילה אותו לנבחרת איטליה. לסיפור המדהים שלו יש גם מוסר השכל שבעלים ואוהדים בכדורגל הישראלי יכולים ללמוד ממנו.
קנדרבה (26) אמנם נולד ברומא, אבל לא עבר בשום שלב של הקריירה באחת משתי הגדולות של העיר. כילד, שיחק במחלקת הנוער של לודיג'אני הקטנה לפני שנמכר בגיל 16 לטרנאנה מהליגה השלישית ומאז נדד בין שלל קבוצות בסריה A. אלא שלאוהדי לאציו הייתה דעה משלהם. מבחינתם, קנדרבה הוא רומאניסטה (אוהד רומא) ולכן יש להוקיעו. גם התקשורת האיטלקית חיממה את האווירה: "רומאניסטה בלאציו?", נכתב באחד העיתונים ואתרי האוהדים היו כמרקחה. מיד עם היוודע על החתימה, הציפו האוהדים את פרופיל הפייסבוק של השחקן. הביטויים: "שכיר חרב בלי כבוד", "טינופת" ו"תולעת" היו בין העדינים שנכתבו שם.
קצת רקע. לאציו עברה ימים טרופים לפני סגירת חלון ההעברות של ינואר אשתקד. ג'יבריל סיסה וג'וזפה סקולי נמכרו והמאמן דאז אדי רייה דרש להחתים שחקן התקפי. ניסיון להחתים את נילמאר הברזילאי של ויאריאל לא צלח, קייסוקה הונדה היפני כבר נחת בבירה האיטלקית לבדיקות רפואיות, אבל ברגע האחרון העלתה קבוצתו צסקא מוסקבה את הדרישות והעסקה התפוצצה. במהלך בזק של היום האחרון שהושלם ממש עם סגירת החלון הצליחו הביאנקוצ'לסטי להחתים את קנדרבה מצ'זנה בהשאלה עד תום העונה. האוהדים חשו מרומים ואילו הקשר עצמו לא הבין על המהומה וכבר בהצגה הרשמית שלו הצטדק: "אין לי מה להסתיר. אני לא אוהד רומא, עזבתי את הבית בגיל 14 ומעולם לא הייתי בקורבה סוד. אני חושב רק על לשחק עבור לאציו ולכבד את החולצה".
אלא שעבור האוהדים, היה מדובר בפגיעה קשה ומכוונת ב"לאציאליטה", רוח המועדון. הם ראו בהחתמה כמעשה מתריס נוסף מצדו של לוטיטו. "מה אנחנו רוצים שלאציו תייצג? זו שאלה שעולה שוב ושוב במיוחד תחת רכבת ההרים שהיא ניהולו של לוטיטו", נכתב בבלוג באחד מאתרי האוהדים. "אנחנו מפקפקים בזהות המועדון מדי יום... קנדרבה לא שחקן רע, אבל לא סופרסטאר. הוא יכול לעשות עבודה סבירה ולפחות למלא את החלל אחרי העזיבה של סקולי. אבל הוא רומאניסטה. ההחתמה שלו נועדה לייצר מחלוקת... ההחתמה של אדם שכל חייו, כולל הקריירה המקצוענית שלו, אהד את רומא צריכה לעורר התנגדות כדי להגן על הערכים והאידיאלים של המועדון. אנחנו הבאנו את הכדורגל לרומא. אנחנו לובשים כחול ולבן, הצבעים של יוון - הבית של המסורת האולימפית. המסורת הזו אומרת שספורט הוא לא עסק אלא אהבה ותשוקה. סירבנו לאיחוד עם רומא ב-1927 כדי לשמר את הצבעים, הסמל והמסורת שלנו. אי אפשר לזרוק או להתעלם ממסורת של 112 שנה.
"הכדורגל מקצועני עכשיו ולא כל שחקן שלובש את החולצה יהיה לאציאלי וזו גם לא השאיפה. זה לא אומר שאנחנו כאוהדים צריכים לאפשר לקבוצה שלנו להפוך למונעת מכסף וחסרת נשמה כמו חלק מהקבוצות המפורסמות בעולם. ב-112 שנות ההיסטוריה האמנו במה שאנחנו מייצגים בלי להתפשר על המהות של של לאציו. החתמת שחקן כמו קנדרבה מנוגדת לזה. לוטיטו לא מבין, או שכן, שלאציו היא של האוהדים וכדורגל הוא יותר משלוש נקודות, החלטות שיפוט או אפילו תארים. אמרו לא לקנדרבה! לא בגללו, אלא בגלל שאתם רוצים להגן על הערכים והזהות של לאציו".
יממה לאחר החתימה רשם קנדרבה הופעת בכורה כשהחליף את הרנאנס שלוש דקות לסיום במשחק הביתי מול מילאן (0:2). למרות האופוריה מהתוצאה, האולימפיקו רעד מקללות ושריקות בוז. הריטואל הזה חזר על עצמו לאחר מכן שוב ושוב. בכל חילוף. בכל נגיעה בכדור. "אני מבטיח לכם שאנטוניו רוצה להצליח עם לאציו", אמר סוכנו מאסימו בוצ'י לאחר משחק הבכורה. "דיברנו אחרי המשחק והקול שלו רעד. רייה דיבר איתו וביקש הסברים (על הציטוטים) והשיחה הסתיימה בטפיחה על הכתף. המאמן נתן לו ביטחון והקפטן תומאסו רוקי חיבק אותו. הוא מרגיש בבית בלאציו ויש לו מטרה והיא להרוויח את האמון של האוהדים".
בכל הראיונות איתו המשיך קנדרבה להכחיש בתוקף כי הוא אוהד רומא. ניסה להרגיע את הרוחות. בסך הכול הוא רצה לשחק כדורגל, להוכיח יכולתו בקבוצה גדולה ולשים קץ לרצף השאלות בלתי פוסק. ב-2007 הוא נרכש על ידי אודינזה, אבל כמעט לא קיבל צ'אנס. אחר כך נשלח לשנה וחצי השאלה בליבורנו, המשיך לחצי שנה לא מוצלחת ביובנטוס ושוב הושאל לפארמה וצ'זנה. "כששמעתי על ההצעה מלאציו בשעות האחרונות של חלון ההעברות אמרתי מיד: 'כן' כי לאציו קבוצה גדולה. אני לא יכול לחכות להרפתקה החדשה. הגעתי למועדון מהטופ והכי חשוב שאראה שאוכל להישאר שחקן לאציו גם בעתיד. אני רומאי ונהדר לחזור לכאן", אמר. החלום הזה מנע ממנו להישבר גם ברגעי ההתעללות הקשים.
השינוי הגיע ממקום לא צפוי. בראשון באפריל 2012 מת כוכב העבר האגדי של לאציו ג'ורג'ו קינאליה. שישה ימים מאוחר יותר אירחה לאציו את נאפולי ורוחו של קינאליה ריחפה באוויר. בקורבה נורד, יציע השרופים, נתלו שלטים לזכרו של החלוץ האגדי, הקהל קרא בשמו ולפני המשחק הוענקה חולצתו עם המספר 9 לבנו אנתוני. כמה סמלי שתשע דקות מפתיחת המשחק קיבל קנדרבה מסירה ממספר תשע רוקי ומהפינה הימנית של הרחבה ירה כדור חזק לרשת של מורגן דה סנקטיס וחגג שער בכורה במדי הנשרים. מיד לאחר השער, קפץ קנדרבה מעל השלטים ורץ באמוק לחגוג עם יושבי הקורבה נורד. לאציו סיימה את המשחק עם ניצחון 1:3 וכשהשחקנים רצו לחגוג עם האוהדים, קנדרבה הצטרף. לראשונה הרגיש שייך למועדון. דף חדש ביחסים נפתח.
"זה היה שילוב של כעס ואושר. זעם חיובי. תגובה אינסטינקטיבית", הסביר הקשר בסיום את חגיגת השער. "התרגשתי לרוץ לקורבה נורד, צרחתי ולקחו לי חמש-שש דקות להתאושש. אני מקווה שזו נקודה חדשה במסע עם לאציו". המאמן רייה הוסיף: "אני מקווה שהשער הזה יבטיח את השלווה שלא הייתה כאן מאז שהוא איתנו. הוא בחור מאוד רגיש והשריקות נגדו לא עזרו. חשוב שהוא ימצא את השקט לא פחות משנמצא עבורו את המקום הנכון במגרש".
שנה לאחר מכן, קנדרבה כבר השלים את המהפך. מקצועית, הוא השחקן הכי יציב וטוב של לאציו העונה. המאמן ולדימיר פטקוביץ' משתמש בו כקשר באגף וקנדרבה עונה לו בעזרת עבודה בלתי פוסקת על המגרש. הוא מוסיף ללאציו מימד של מהירות, טכניקה ובעיטה אדירה מרחוק, נהנה מהמספרים הטובים בקריירה (חמישה שערים וחמישה בישולים בליגה עד כה) וסוחף את הקבוצה לעונה נהדרת כשהיכולת שלו באה לידי ביטוי במיוחד לאור עונה בינונית של הכוכב הרנאנס והפציעות של מירוסלב קלוזה. לאציו עלתה לגמר הגביע, לרבע גמר הליגה האירופית ורק נפילה בתקופה האחרונה הרחיקה אותה מהמאבק על הכרטיס למוקדמות הצ'מפיונס. "עד לא מזמן היו לי בעיות בלאציו. שיחקתי רע, לא זיהיתי את עצמי למרות שכולם היו מאוד מעודדים", אמר בתחילת העונה. "עכשיו הכול השתנה. אני מרגיש חלק מהפרויקט ומרגיש שאלו הצבעים שלי. בכנות, לא חשבתי שאעשה את זה".
קנדרבה הפך את שריקות הבוז והקללות לקריאות עידוד. אחרי שכבש שער בדרבי הראשון של העונה (2:3), החגיגות שלו לא הותירו מקום לספק. "השער בדרבי היה הרגע הכי חשוב ומרגש בקריירה שלי. חוויה מדהימה ומשהו מאוד מיוחד. נולדתי מחדש בלאציו ואני מודה למועדון על כך. הוכחתי שאתן הכל למען החולצה". קנדרבה אכן נולד מחדש. היכולת שלו סידרה לו זימון מחודש לסגל הנבחרת והמאמן צ'זארה פראנדלי החמיא: "אני עוקב אחריו מתחילת העונה. הוא תפס מקום חשוב בלאציו, שיקם את מערכת היחסים עם האוהדים שלא הייתה טובה בהתחלה וזה מראה שיש לו אופי חזק". השחקן עצמו, כחלק ממערכת היחסים המשוקמת, דאג להחמיא גם לאוהדים: "הזימון הוא תגמול על העבודה הקשה שלי עם הסגל והצוות המקצועי. תודה לכולם כולל האוהדים על התמיכה שהם נותנים וייתנו לי בעתיד".
הכינוי "איל טימידו" (הביישן) שדבק בו בצעירותו בשל סגנון המשחק הזהיר כבר לא משקף את קנדרבה הנוכחי. ייתכן שבסך הכול היה צריך בית חדש. מקום שיגאל אותו מימי ההשאלות ובו יוכל לקבל הזדמנות להוכיח את עצמו לזמן משמעותי. לאציו שאלה אותו בקיץ לעונה נוספת מאודינזה, אבל הקשר צפוי להירכש ולחתום על חוזה חדש במועדון. "היכולות הטכניות שלו מעולם לא עמדו בספק כשהוא היה כאן", אמר העונה מאמן אודינזה פרנצ'סקו גווידולין. "אבל (העיר) רומא היא הסביבה האידיאלית עבורו ובחולצה של לאציו הוא מצא את הוודאות והביטחון שהוא חיפש תקופה ארוכה".
קנדרבה הוא לא השחקן הראשון שאכל מרורים מאוהדי לאציו. הסיפור על ארון וינטר זכור, זה על פאביו ליבראני, הקשר שחום העור שהגיע למועדון בשנת 2001, קצת פחות. מספרים שכשאמו של השחקן הגיע לצפות בו במשחק אימון בין לאציו לצ'לסי היא נאלצה לשים אטמי אוזניים כדי לא לשמוע את השריקות, הנהמות והקריאות הגזעניות לעבר בנה. אלא שגם ליבראני לא נכנע והעביר חמש שנים טובות במועדון. "אמרתי לקנדרבה שהוא חזק וצריך להעריך אותו על מה שהוא עושה על המגרש עבור לאציו", אמר ליבראני. "קשה להתמודד עם סיטואציה שכל הקהל נגדך, אבל גם אני הייתי משוכנע שאני במקום הנכון. אי אפשר להתמודד עם זה במילים, אתה צריך להראות את היכולת שלך על המגרש". וזה בדיוק מה שקנדרבה עשה.
בסיפור של קנדרבה אפשר למצוא בו קווי דמיון לפרשת סדאייב וקאדייב בבית"ר ירושלים להוציא את האלמנטים הגזעניים. אוהדי לאציו לא צדיקים. רק לאחרונה אירחה הקבוצה את משחק הגומלין מול שטוטגרט בשמינית גמר הליגה האירופית ללא קהל זכר לתקרית בה הותקפו אוהדי טוטנהאם ברחובות רומא לפני מפגש בין הקבוצות. לאציו סופגת מדי שנה קנסות על קריאות גזעניות וביציעי הקורבה נורד מונפים מפעם לפעם במשחקי בית שלטים בעלי רקע פאשיסטי.
למרות זאת, האוהדים עברו תהליך מסוים. שנים אחרי וינטר וליבראני, שחקנים שחומי עור מתקבלים בברכה ובקבוצה יש העונה שישה כאלה. מוסר ההשכל שאוהדי בית"ר יכולים ללמוד מהסיפור הוא שכאשר מדובר בשחקן טוב וראוי, גם קהל חסר סבלנות מתרגל ויודע לקבל. מוסר ההשכל עבור ארקדי גאידמק ואיציק קורנפיין הוא שאפשר "לחנך" קהל, אבל לא באמצעות גימיקים או מהלכים כפויים, אלא רק כאלה שתואמים באופן מלא את הצרכים המקצועיים של הקבוצה. מהלכים עם ראייה לטווח ארוך.
