הגענו לשלב הסיכומים של העונה, ונפתח אותו עם הסיכום העגום של העונה הרביעית של עומרי כספי ב-NBA. מכל כיוון שנתבונן, העונה הזאת התנהלה לפי התסריט הפסימי ביותר האפשרי. מאחר שמדובר בעונה הרביעית שאחריה הוא נשאר, בעצם, ללא חוזה, השאלה המעניינת יותר היא מה יקרה בהמשך. אבל לפני כן, נאמר כמה מילים על השנה שהייתה.
כספי התחיל את העונה מעמדה נחותה ביחס לשלוש השנים הקודמות שלו, כמחליף שאין לו מקום מובטח ברוטציה וגם אין את מעמד ההבטחה שיש לשחקנים בשנתיים-שלוש העונות הראשונות שלהם. היחסים שלו עם המאמן ביירון סקוט לא היו טובים והתחושה הייתה שסקוט סומך יותר על שחקנים אחרים בעמדה שלו. היו כמה שבועות סבירים בתחילת העונה בהם עומרי קיבל כ-15 דקות למשחק וגם קלע טוב מבחוץ, אבל מאז השבוע השני של דצמבר הוא בקושי ראה פרקט ובלא מעט משחקים לא שותף.
מבחינה מקצועית אין יותר מדי מה להגיד על העונה הזאת. קשה להתייחס למספרים שהתקבלו מדקות ספורדיות כל כך, קשה לצפות משחקן שמקבל חמש דקות פה ושם לפתח קליעה יציבה או תיאום עם חבריו לקבוצה. השנה נדמה היה שסקוט פשוט זורק את כספי לפרקט בלי לבזבז רגע של מחשבה על האופן הנכון להשתמש בו. הנתון שמעיד על כך יותר מכל אחד אחר הוא זה - בשלוש העונות הראשונות שלו ב-NBA התברר שלכספי יש עמדה אחת ממנה הוא יעיל במיוחד - הפינה השמאלית של המגרש, ממנה הוא קלע 39 שלשות מ-74 זריקות (52.7 אחוזים). השנה כספי זרק 4 פעמים מהעמדה הזאת כל העונה.
הנתון הזה מתחיל להסביר מדוע העונה הגרועה הזאת לא בהכרח הוציאה את כספי מהרשימות של ג'נרל מנג'רים בליגה. כי עבור מנהלים חובבי מספרים מורכבים כמו דריל מורי מיוסטון ועדת מעריציו המתרחבת בקצב מרשים, אחוזים כאלה מעמדה מסוימת מעידים על שחקן שניתן להשתמש בו הרבה יותר ביעילות. לא רק בעונה האחרונה, אגב, לכל אורך ארבע העונות כספי זרק מעט מדי שלשות מהפינות ויותר מדי משאר צבעי הקשת. בקבוצה עם הקפדה רבה יותר זה לא היה קורה. לכן, חבל במיוחד כי כשנדמה היה שקיימת אפשרות שהוא ישתחרר מהחוזה בקליבלנד ויחתום ביוסטון, הוא בדיוק נאלץ לעבור ניתוח בתוספתן שהשבית אותו למספר שבועות. הסיטואציה הנוכחית של הרוקטס הייתה אידיאלית לשיקום מעמדו. זה עוד סימפטום לעונה שכלום לא הלך בה כמו שצריך.
לא רק הג'נרל מנג'רים, גם אנחנו לא צריכים להתייחס לעונה הנוכחית ככזאת המעידה על כך שאין לכספי מה למכור ב-NBA. אולי אפילו להפך - העונה הנוכחית מעידה לא רק על עצמה, אלא גם על שלוש העונות הראשונות של כספי. היא מבהירה, למי שזקוק להבהרה הזאת, ששלוש עונות כשחקן רוטציה לגיטימי הן לא עניין של מה בכך. אפשר גם להתבונן הצידה ולשים לב לכך שויקטור קלאבר, שכבר שנים נחשב להבטחה הגדולה הבאה של מעצמת הכדורסל ספרד, ומירזה טלטוביץ', שהגיע ל-NBA ככוכב אירופי בכיר, סיימו עונות רוקי חלשות מאוד שנראו בערך כמו הענה האחרונה של כספי ובכלל לא בטוח שיש להם מקום בליגה הטובה בעולם.
אבל העונה האחרונה כן אומרת משהו חשוב לגבי מקומו של כספי בהיררכיה של ה-NBA. הוא לא הצליח לפרוץ מחסום חשוב ולהפוך לשחקן שהדקות שלו מובטחות גם בתקופות פחות טובות. הוא גם לא נתן אינדיקציה לכך שיש לו יותר מדי לאן להשתפר - ההגנה האישית שלו כנראה כבר לא תהיה ברמה של שחקן חמישייה, יכולת המסירה כמעט לא קיימת והוא לא קלע טהור מהסוג שגורם למאמנים לסלוח על כל שאר הדברים. כדי שיהיו לו שנים משמעותיות נוספות מעבר לים, כספי יצטרך להיות קרוב לשיאו כל הזמן ועדיין יהיה זקוק ללא מעט מזל בסיטואציות אליהן הוא נקלע.
לכן, אם כספי יגיע הקיץ להחלטה שהוא רוצה להשאיר את חלום ה-NBA בחיים, למצות את האפשרויות שלו לחלוטין עד הסוף, הוא יהיה חייב להכין את עצמו נפשית למאבק קיומי קבוע. זה לא אומר שאין לו סיכוי לתהילה, לסיטואציה מושלמת בשילוב עם התייעלות שלו ואולי אפילו כמה רגעי פלייאוף חשובים, אלא שיש סיכוי הרבה יותר גבוה לקריירה שתנוע על הציר שבין שתי העונות האחרונות. בכל מקרה הוא יהיה שחקן משני עם תפקיד מוגבל מאוד במשחק ההתקפה. חשוב במיוחד שהוא יבחר בחוכמה את הסיטואציה הבאה שלו, למרות שגם בנקודה זו כדאי לזכור שבליגה של דיוויד סטרן לשחקנים בקליבר של כספי יש מעט מאוד שליטה, מהר מאוד הוא יכול למצוא את עצמו עובר בטרייד או מגלה שהוחתם שחקן בכיר על המשבצת שלו.
אם מחפשים סיבות לאופטימיות לגבי העתיד של הישראלי הראשון ב-NBA, גורם מעניין אחד עובד לטובתו ויכול להיות משמעותי מאוד בקיץ - השינוי שעובר על עמדת הפאוור פורוורד. כאשר כספי הגיע לליגה לפני ארבע שנים, הוא נחשב לשחקן שיכול לשחק רק כסמול פורוורד. אבל מאז יותר ויותר קבוצות עברו לשחק דקות ארוכות בסגנון שכולל שחקן פנים אחד וארבעה שחקני חוץ. הדוגמאות המוכרות הן של לברון ג'יימס, קווין דוראנט וכרמלו אנתוני שחלק גדול עד מכריע מהדקות שלהם הם משחקים בעמדה מספר 4, אך זה נכון גם לשחקנים שקצת קרובים יותר ברמתם לכספי. רוב הקבוצות אוהבות להכניס לרוטציה שחקן חוץ גבוה מספיק כדי לקבל דקות בשתי עמדות הפורוורד. כספי עונה להגדרה הזאת וזה יכול להיות יתרון עבורו כשהוא ישווק את עצמו לקבוצות.
בקיצור - הקבוצה האידיאלית עבור כספי היא כזו שמתבססת על פיק נ' רול עם ריווח של שלושת השחקנים האחרים, אוהבת לרוץ ומשתמשת בהרכבים נמוכים. התפקיד האידיאלי עבורו הוא להתמקם בפינה השמאלית בשביל להתפנות לשלשה או לנוע לצבע בתזמון הנכון. אה, וחשוב במיוחד שהוא יגיע לקבוצה שיש לה מקום לפורוורד ברוטציה. לכן עדיף שלא ימהר. יוסטון, למשל, מתאימה לו מאוד סגנונית, אבל אם תחתים את ג'וש סמית' בקיץ לא יהיה לו מה לחפש שם. הצעד הנכון מבחינת כספי יהיה לחכות לשלב יחסית מאוחר בקיץ ואז לבחור את הסיטואציה הנכונה, תמיד נשארות קבוצות שחסר להן משהו ובשלב מסוים גם שחקנים ברמתו הופכים סחורה מבוקשת. יחסית.
כמובן, יש לו גם את האפשרות לחזור לאירופה על תקן כוכב. בעוד שכאשר הוא נבחר בדראפט התחושה הייתה שהוא מתאים יותר להיות רול פלייר ב-NBA מאשר כוכב באירופה, מאז הוא פיתח יכולות מגוונות שבליגה הטובה בעולם הוא לא יכול להשתמש בהן. בקמפיין הנבחרת בקיץ הוא הוכיח שבקנה מידה אירופי הוא סופרסטאר, אם הוא מעוניין להביא לידי ביטוי את היכולות הללו הוא יהיה חייב לוותר על המשך הקריירה מעבר לים. זה לא יוריד מהערך של מה שהוא השיג - הישראלי הראשון ב-NBA, הפתיחה המלהיבה, ההשתתפות בסופ"ש האולסטאר, שלוש העונות ברוטציה. אם כספי ירצה להמשיך ב-NBA אני מניח שהוא ישיג חוזה למרות העונה החלשה שעבר, כך שמדובר נטו בהחלטה שלו לגבי מה שמתאים לו לקריירה.