אין דבר מתסכל יותר עבור קבוצה בכלל ומאמן בפרט מאשר עמידה בתכנית המשחק, והפסד. אוקיי, אולי לא עמידה מוחלטת בתכנית המשחק, אבל אין ספק שחקני מכבי תל אביב הצליחו אמש (חמישי) בלא מעט משימות אשר הוטלו עליהם על ידי הספסל. התקפית, מכבי סימנה לעצמה כמטרה לנסות ולהימנע ממשחק חפירות חסר סיכוי באמצעות יצירת קצב מהיר והצליחה בעניין הזה בחלקים שונים של המשחק (ובניגוד לסיינה, שהצליחה בכך רק בפתיחת המשחק שלה מול בארסה בשבוע שעבר. מכבי עשתה זאת גם בפתיחת ובמהלך המחצית השנייה). הצהובים ניסו לנצל את השמירה הרחוקה (loose) שהספרדים ציוותו לשון ג'יימס ואת הפתרון ההגנתי שלהם לפיק אנד רול הצידי הצהוב איתו (top side) באמצעות תנועה ללא כדור וחיתוכים, והצליחו לייצר בכך לא מעט נקודות הכרחיות במשחק העומד. הגנתית וכחלק בלתי נפרד מהפקת הלקחים מהמשחק הקודם בנוקיה מול הקטלאנים, מכבי ניסתה להתמודד עם הפיק אנד רול באופן שימנע את הפעלתו של הגבוה החותך לסל, בין אם זה לורבק, ג'אווי או טומיץ'. ברבע הראשון זה עבד מצוין, ברבע השני ומרגע ששאראס נכנס למגרש, זה עבד הרבה פחות טוב.
במסגרת תכנית קדם המשחק דיברנו על מספר מפתחות נדרשים לניצחון חוץ מפתיע, הראשון שבהם התייחס לשליטה בריבאונד ההגנה. במשחק הקודם בנוקיה מכבי הצליחה לקחת רק 65% מהכדורים החוזרים מתחת לסל שלה ואמש זה היה הרבה יותר טוב: 21 ריבאונד הגנה מ-27 אפשריים ו-78% סה"כ. השני התייחס לנושא נטילת הסיכונים ההגנתיים, כפי שבא לידי ביטוי בטור החטיפות. מכבי היא הקבוצה שחוטפת הכי הרבה כדורים במשחקי חוץ ביורוליג העונה וגם בפרמטר הזה היא הצטיינה אמש, עם שבע חטיפות (שש מהן במחצית הראשונה).
אז אם הכול עבד טוב כל כך, למה בארסה הייתה זו שניצחה ועוד בנוקאאוט של נקודות מדד (66:88)? אולי בגלל הפרמטר השלישי אותו הצבנו ערב המשחק, הקליעה מבחוץ. מכבי הגיעה לברצלונה כשהיא שנייה ביורוליג באחוזי קליעה לשלוש במשחקי חוץ, עם כ-40% לשלוש. הבעיה היא שברצלונה היא הקבוצה הטובה ביותר ביורוליג בבלימת אחוזי הקליעה לשלוש של יריבותיה במשחקי הבית ובדיוק כפי שעשתה בשבוע שעבר לקבוצת קליעה מצוינת נוספת (סיינה), היא הורידה את מכבי ל-5 מ-19 מחוץ לקשת. אולי גם בגלל שבמשחקים כאלה אין מקום לטעויות והתחכמויות ובכל פעם שמכבי התחכמה הגנתית, היא שילמה על כך בזמן ובמזומן. למשל, כאשר התעקשה לעבור במחצית הראשונה להגנה מתחלפת (מראים אזורים ועוברים לאישית) בהכנסות כדור של המקומיים. פעם אחת זה נגמר בשלשה, פעם שנייה בשלשה פלוס עבירה. ויש כנראה עוד סיבה אחת. עם כל הכבוד לרוח הלחימה שהפגינו הצהובים, ברצלונה היא פשוט קבוצה הרבה יותר טובה.
לאחר השלמת ההעפלה לשלב ההצלבה, מתבקש לתת כמה שיותר טקסט שמתייחס לסיבוב השני המדהים של האלופה הנצחית שלנו, אבל בואו ננצל את ההזדמנות ונתייחס עוד קצת לברצלונה. בשלבים מוקדמים של העונה (ואף במספר עונות קודמות) דובר לא מעט על ההבדל בין קבוצת הכדורגל הסקסית והמלהיבה של המועדון אל מול מחלקת הכדורסל חוטבת העצים ושואבת החיוכים, אך היעילה. למרות שאסור ולו לשנייה להשוות בין שתי המחלקות, נדמה שמגיע לחבורה של צ'אבי פסקואל הרבה יותר קרדיט. גם בגלל הנחישות והדריכות במשחק נטול כל חשיבות ובניגוד ללא מעט קבוצות אחרות במפעל. גם בגלל היכולת להסתגל לפציעה של שחקן מרכזי כמו פיט מייקל, תוך הצגת כשרון אדיר בדמותו של ארבינאס הצעיר, אבל גם בזכות האסתטיקה. בדקות הטובות שלה, שיחקה ברצלונה כדורסל נעים לעין, מהיר וחכם, כזה שכמעט ולא ניתן למצוא במחוזותינו. וגם לא במחוזות אחרים. התרשמנו.
ועכשיו מכבי. באתר זה מושמעת תדיר הטענה לפיה אסור לקבוצה ומועדון כמו מכבי להתייחס להעפלה לשלב ההצלבה כאל הישג. יש הרבה טעם בטענה זאת. מועדון כמו מכבי תל אביב חייב לשאוף, בכל עונת משחקים, ללא פחות מפיינל פור וזה אמור להיות הכלל. מצד שני, ישנה המציאות. מכבי בנתה השנה את אחד הסגלים הפחות מרשימים שראינו בצהוב מזה זמן רב ועניין זה נטחן עד דק בטורים קודמים, כך שאין צורך להוסיף בו יותר מדי. אולי רק נזכיר ממה מורכב הקו הקדמי של האלופה הצהובה והגאה היום: שון ג'יימס אדיר אחד, קיינר מדלי על תקן הלוחם וזהו. אם הקבוצה הזו מצליחה להגיע לשלב ההצלבה, במיוחד לאחר פתיחה זוועתית של הטופ 16, אין שום ספק שמדובר בהישג בלתי רגיל.
ועכשיו מה? יש תחושה באוויר שרק שתי קבוצות יורוליג הן בבחינת בלתי עבירות עבור הצהובים, ברצלונה וצסק"א מוסקבה. כדי לפגוש את הראשונה, צריך להעפיל לפיינל פור, כדי לפגוש את השנייה צריך כבר להעפיל לגמר. ריאל מדריד מעמידה את אחד הסגלים המרשימים ביותר שיש לליגה הזו להציע, אבל היא לא קבוצה בלתי עבירה. התעלות באחד משני משחקי החוץ בשבוע הבא ואפשר יהיה להתחיל לחשוב ברצינות על לונדון. כתבנו את זה בעבר ונכתוב את זה שוב: מי היה מאמין?