ב-17 במרץ, יומיים לאחר שנקבע כי ריאל מדריד תפגוש את גלאטסראיי ברבע גמר ליגת האלופות, יצא ז'וזה מוריניו לטורקיה כדי לעקוב אחר יריבתו, שניצחה בחוץ 1:3 את קייסריספור במסגרת הליגה. מאמן ריאל מיהר לשוב לספרד, אך כשנחת במדריד גילה כי בטורקיה הוא צוטט כאומר על חניכו לשעבר דידיייה דרוגבה כי "הוא לא הרשים והיה רחוק מכושר משחק", אחרי שלא כבש ואפילו לא בעט פעם אחת לעבר השער. בעיתון 'הורייט' נטען כי מוריניו אמר את הדברים לאנשים ביציע, אך הפורטוגלי הכחיש נמרצות וכמובן רתח. הוא כל כך כעס על הפרסום המכפיש, עד שביקש לקיים ראיון בערוץ הטלוויזיה של ריאל מדריד, שם התאפשר לו להגיב בסגנונו הייחודי. ללא סילופים וללא סינונים.
"נתתם לי את ההזדמנות להגיד שהפרסומים האלה לא מפריעים לי", פתח מוריניו, והמשיך בשיר הלל לדרוגבה. "הוא יודע בדיוק מי אני ומה אני חש כלפיו בלבי, אבל אולי אנשים אחרים יכולים לטעות ולחשוב שהפרסומים האלה הם האמת. דמיינו את זה: אני נוסע לטורקיה, עובד, צופה במשחק ויוצא עוד לפני שריקת הסיום. אז, פתאום, אני מגלה שיש ציטוטים שלי אומר דברים רעים על דרוגבה. אני לא אגיד שהוא הפייבוריט שלי כי היו לי הרבה שחקנים מיוחדים, אבל אם הייתי חייב לבחור רק אחד, הייתי ככל הנראה בוחר בו. כשחקן הוא לא מהעולם הזה. זה בלתי אפשרי שאדבר רעות על דרוגבה. אפילו נענתי להזמנה והייתי איתו בחדר ההלבשה רבע שעה לפני פתיחת המשחק של גלאטסראיי. זה יכול לקרות רק כשיש יחסים מיוחדים".
מוריניו תמיד התחבר לשחקנים. הוא גם הספיק לצבור לעצמו לא מעט חסידים במרוצת השנים. יש כאלה כמו פאולו פריירה וריקרדו קרבאליו שעברו איתו קבוצות ומדינות. אחרים - דוגמת ג'ון טרי, פרנק למפארד, ווסלי סניידר, מייקון או מרקו מטראצי - מעריצים את האדמה עליה הוא דורך. ועדיין, דרוגבה בודד בפסגה. הקשר שהחל עם הצהרת נאמנות הדדית ב-2004, הבשיל בצ'לסי ואף העמיק לאחר הפרידה שלוותה בדמעות. גם כשדרוגבה עבר לשנחאי שנאווה הסינית, מוריניו לא הרפה ודאג לתחזק את היחסים ממרחק. "הבעיה עם ז'וזה שהוא לא מודע להפרשי השעות וממשיך לשלוח לי הודעות בזמן שאני ישן", התבדח אז החלוץ מחוף השנהב בראיון ל'סאן'.
כעת הם שוב ניצבים משני צדי המתרס. השניים ישאירו הערב (רביעי, 21:45, ספורט 5) את החברות המיוחדת מחוץ למגרש, אך כפי שכבר הבנתם לא יאפשרו לאף אחד להעמיד אותה במבחן. כמו שדרוגבה מקפיד לציין: "זה קשר בלתי ניתן לניתוק. קשר לכל החיים".
ראשיתו של הברומאנס הזה ב-22 באוקטובר 2003, אז פורטו התארחה אצל מארסיי בשלב הבתים של ליגת האלופות. הנה התיאור המלא מנקודת מבטו של מוריניו.
"דרוגבה נכנס לחיי במשחק מול מארסיי בסטאד ולודרום המיתי", כתב המאמן הפורטוגלי בהקדמה לספרו האוטוביוגרפי של דרוגבה. "הענק עם המספר 11 כבש וחגג את השער הזה כאילו היה האחרון בחייו. הוא גרם לכך שהאווירה העוינת ממילא, תהפוך לכדור אש של אבוקות, צעקות והתרגשות. הקהל היה בטירוף, הרעש היה מחריש אוזניים. במחצית נתקלתי בו במנהרה בדרך לחדר ההלבשה ואמרתי: 'אין לי כסף לרכוש אותך, אבל אולי יש לך בני דודים בחוף השנהב שיכולים לשחק כמוך?'.
"המפגש היה כאמור במחציתו של המשחק החשוב, אבל דרוגבה צחק, חיבק אותי והשיב: 'יום אחד תאמן מועדון שיוכל לרכוש אותי'. שישה חודשים לאחר מכן חתמתי בצ'לסי - מועדון שכולם רצו לשחק בו. היו לי כמה אפשרויות, אבל הבהרתי מיד: 'אני רוצה את דרוגבה'. הרבה גבות הורמו. 'למה דווקא הוא? לא עדיף את השני? איך הוא יתאקלם? הוא באמת כזה טוב?'. 'אני רוצה את דרוגבה', התעקשתי. כמה ימים חלפו ונפגשנו בשנית. דרוגבה חיבק אותי שוב, אך הפעם בדרך בלתי נשכחת. היה זה חיבוק שלימד על הכרת תודה ועל חיבה בלתי ניתנת לתיאור. אז הוא אמר לי: 'תודה. אני אלחם בשבילך, לא תתחרט על זה. אשאר נאמן עבורך לנצח'. זה בדיוק מה שהוא עשה".
דרוגבה אכן היה אחד הראשונים שצירף מוריניו לצ'לסי. הוא הגיע ממארסיי מבלי שמישהו בקובהאם הכיר אותו. רק על סמך הדרישה של מוריניו. רומן אברמוביץ' בכלל רצה את רונאלדו הברזילאי, אבל מאמנו החדש, אפוף ההילה מהזכייה בליגת האלופות עם פורטו, שכנע אותו לשלם 24 מיליון ליש"ט על דרוגבה. עונת הבכורה של השניים באנגליה הסתיימה עם זכייה ראשונה של צ'לסי באליפות אחרי יובל וגם זכייה בגביע הליגה, שם דרוגבה כבש בהארכה מול ליברפול. בעיצומן של החגיגות באצטדיון המילניום בקרדיף, החלוץ ראה שמוריניו המורחק לא נמצא עם כולם על המגרש. הוא ירד לחדר ההלבשה, שלף משם את המאמן וצירף אותו לחגיגה. דרוגבה נשאל על כך והסביר: "השמחה לא הייתה שלמה בלעדיו".
החיבור בין השניים רק הלך והעמיק. אחרי 16 השערים בעונת הבכורה (למרות פציעה שגרמה להיעדרות בת חודשיים), דרוגבה שחזר את המאזן האישי ושוב לקח חלק מרכזי במסע ההגנה על התואר. עונה לאחר מכן צ'לסי איבדה את האליפות, אך הניפה את גביע הליגה פעם נוספת והעפילה לגמר הגביע האנגלי.
"אצטדיון וומבלי המחודש, גמר הגביע האנגלי 2007, מנצ'סטר יונייטד - המשחק האחרון של העונה", כתב מוריניו באותה הקדמה לאוטוביוגרפיה של דרוגבה. "רבים חשבו שזה המשחק האחרון שלי בצ'לסי. היה קרב גדול, ואז דידייה כבש בהארכה. שריקת הסיום נשמעה וכולם יצאו מגדרם, מלבד שני אנשים. אני רצתי לחדר ההלבשה להתקשר לאשתי. שחקן אחד נמלט מהחגיגות והלך אחריי במנהרה. זה היה דידייה, רודף אחריי וממתין לחיבוק. המשחק הסתיים, אבל במוחו עבר דבר אחד בלבד: לחבק אותי מהר ככל האפשר. האם הוא זכר את המפגש הראשון שלנו? את השני? אולי חשב שזה יהיה האחרון...? הוא מצא אותי, התחבקנו ובכינו יחד".
אותו גמר גביע בוומבלי לא התגלה כמשחק האחרון של מוריניו בצ'לסי, אולם השער של דרוגבה רק דחה את הקץ בכמה חודשים. בספטמבר 2007 שוב מצאו עצמם מוריניו ודרוגבה מחובקים בחדר ההלבשה, אבל הפעם היה זה חיבוק פרידה. "ז'וזה נכנס לחדר, אסף את כולנו והודיע שהוא עוזב", צוטט פאולו פריירה ב'דיילי אקספרס'. "דידייה היה אחד מאלה שקיבלו את זה הכי קשה. הוא התייפח כמו ילד". דרוגבה הודה לימים בראיון למגזין GQ: "היו הרבה רגשות, זה נראה לא אמיתי. חשבתי שאני בתוך סרט. ראינו אותו בכל יום ולא התכוננו לעזיבה שלו. ההלם היה מוחלט. להיפרד ממוריניו היה כמו לאבד בן משפחה".
שוב היה זה המוטיב החוזר הקבוע - חיבוק ודמעות בחדר ההלבשה. ברגעי השיא וברגעי השפל, דרוגבה רצה להיות לצד מוריניו, למענו עזב אהבה אחרת בדמותה של מארסיי. לעתים השערים שלו אף הצילו את הפורטוגלי מפיטורים. מבחינתו הוא היה המנטור, אביו הרוחני. אחרי שנים של חוסר אמון מצד אנשי מקצוע שונים, שחלקם הציבו אותו בכלל כמגן וחלקם דחקו בו לחשוב על פרישה מוקדמת, הוא נתקל במאמן מהטופ העולמי שנלחם עבורו מתוך אמונה מלאה בכישוריו. מוריניו תמיד טען שדרוגבה הוא כדורגלן מחונן, עוד לפני שהאנגלים קיבלו טעימה ראשונה מיכולתו. אך מעל הכל, הפורטוגלי הקפיד להבהיר שמדובר באדם יוצא דופן. "ההשפעה שלו על העולם היא קודם כל כאדם", כתב בהקדמה. "כאפריקאי, כשגריר של חוף השנהב, כאב, כבן, כחבר. למעטים מאיתנו יש את הזכות שיהיה חלק מחיינו". ומוריניו לא התכוון לוותר על כך.
קיץ לאחר מכן, מוריניו כבר עבר לתחנה הבאה שלו ומונה למאמן אינטר. דרוגבה ראה מאמנים מתחלפים בצ'לסי בזה אחר זה, אבל נותר נאמן למוריניו גם כאשר האחרון כלל אותו ברשימת החלוצים המתחזים של הליגה האנגלית. בשמינית גמר ליגת האלופות 2009/10, הם התאחדו בסטמפורד ברידג', אבל הפעם כיריבים. אינטר של מוריניו ניצחה 0:1 בזכות שער של סמואל אטו, התשובה הקמרונית לדרוגבה. ההתרגשות מהמפגש המחודש עם מוריניו כנראה השפיעה על החלוץ מחוף השנהב, שהורחק בדקה ה-87 בגלל דריכה על טיאגו מוטה והודח עם קבוצתו. מוריניו שניצח גם במשחק הראשון, המשיך לזכייה בליגת האלופות עם אינטר. דרוגבה בירך את מאמנו לשעבר והמתין שנתיים נוספות כדי להיות זכאי לברכות דומות.
החלוץ שקל אפשרות לעזוב את צ'לסי בקיץ 2011, אבל מוריניו היה שם כדי לשכנע אותו להישאר. וזה אכן השתלם. דרוגבה כבש את השוויון בגמר ליגת האלופות נגד באיירן מינכן ב-2012, שלח לרשת את הבעיטה המכריעה בדו קרב הפנדלים וסיים את הקריירה שלו במדים הכחולים עם התואר היחיד אותו לא הצליח להשיג עם מוריניו. שניהם עשו זאת בנפרד בליגת האלופות. דרוגבה נטש אחרי שמונה שנים לטובת הצעה כספית מפתה מסין, ומוריניו טען כי צ'לסי לא תתגבר על העזיבה הזו. "דרוגבה עשה את ההבדל עבורם", הסביר מאמן ריאל מדריד כשנשאל על סיכוייה של צ'לסי להגן על התואר האירופי. "אני לא חושב שניתן להחליף אותו. אפשר לקנות שחקנים מהטופ העולמי ולהשקיע כמו שהם עושים, אבל דרוגבה יש רק אחד בהיסטוריה של הפרמיירליג ושל צ'לסי".
מוריניו לא טעה בקשר לצ'לסי, אבל הפרידה לא עשתה טוב גם לדרוגבה. הוא סבל בסין וניצל את חלון ההעברות של ינואר כדי לברוח. הצעות לא חסרו, אבל ברגע שגלאטסראיי פנתה, דרוגבה קיבל את המלצתו של מוריניו ובחר בטורקים. הוא לא ידע שהגורל יסדר עימות חזיתי נוסף בינו לבין מאמנו האהוב. "יש להם קשר יוצא דופן, אבל כעת המטרות שלהם מתנגשות ואני בטוח שזה לא ישפיע על מוריניו", ניסה אמיליו בוטרגניו, שחקן העבר האגדי של ריאל וכיום חבר הנהלת המועדון, להסיר את החששות במדריד באשר לסדר העדיפויות של המאמן. מוריניו תמיד טען כי דרוגבה הוא האיש למשימות מיוחדות. הרי הוא התעלה עבורו ברגעי האמת. "דרוגבה הוא מסוג השחקנים עליו אני יכול להגיד: איתו אפשר לצאת למלחמה", נהג להזכיר מוריניו. הפעם הם נלחמים ראש בראש.
