הישג טקטי. לא הישג אסטרטגי: על הדרך השגויה של מכבי תל אביב

הקאמבק הנפלא של מכבי תל אביב מזכיר את 2008, עם סייג ברור: המועדון לא התקדם לשום מקום מאז, היורוליג נחלשה, ובמקום שהצהובים ינצלו את המציאות הזו לטובת השקעה והשתלטות על אירופה, ממשיכים לחגוג שם עלייה לרבע גמר. הבלוג של גרינוולד קורא לאוהדים לא להסתפק בספין

אוהד גרינוולד
קובי אליהו

1. רק לפני חודש ימים ניסינו להבין כיצד והיכן מתכוונת מכבי לאסוף את כמות הניצחונות שתאפשר לה להתגנב אל המקום הרביעי בבית - והנה היא ניצבת, עוד לפני המחזור האחרון, במקום השני.

היא כנראה לא תישאר שם (למרות שהתסריט בעזרתו תסיים שנייה - ניצחון בשבוע הבא בברצלונה, בנוסף להפסד של חימקי הערב או במחזור האחרון מול אולימפיאקוס - נראה עתה הרבה פחות מופרך מן החישובים אותם ביצענו בבואנו להסביר כיצד בכלל תצליח להעפיל לרבע הגמר). מרוב התלהבות כולם שכחו שלמעשה מכביתל אביב עדיין בכלל לא הבטיחה את מקומה בשלב הבא (אם סיינה ואולימפיאקוס מנצחות הערב, את ברצלונה ופנרבחצ'ה-אולקר בהתאמה, מכבי תצטרך להמתין למחזור האחרון כדי לדעת מה יעלה בגורל העונה האירופאית שלה).

אבל התושייה שמגלה המועדון הזה מעונה לעונה, ושרשרת הנסים הבלתי-אפשרית שמכבי תל אביב תמיד נהנית ממנה (אם בהגרלות הנוחות, אם בשינוי שיטת המשחקים שהעונה שיחקה בדיוק לטובתה, או אם בביצועי יריבותיה, שתמיד מצליחות לחבל בעצמן - צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים - איך, לעזאזל, הצליחה סיינה להפסיד בשבוע שעבר, בטורקיה, לחבורה הרופסת שנרמסה אמש בהיכל כפי שלא נרמסה השנה גם אחרונת הקבוצות בליגת העל?), מחייבת אותנו להניח שאם אלוהים כבר העביר אותה את כל המסע הזה במדבר, הוא לא ישאיר אותה לשבת עצובה בפתחה של הארץ המובטחת ולא יביא אותה בשעריה.

עוד בוואלה!

MR. Something lounge - יפני בחליפה ביפו העתיקה

מערכת zap rest
לכתבה המלאה
התושייה שמגלה המועדון הזה מעונה לעונה מחייבת אותנו להניח שאם אלוהים כבר העביר אותה את כל המסע הזה במדבר, הוא לא ישאיר אותה לשבת עצובה בפתחה של הארץ המובטחת ולא יביא אותה בשעריה. שחקני מכבי תל אביב חוגגים על בשיקטאש (צילום: קובי אליהו)

2. יש הרבה נקודות השקה בין הריצה הנוכחית של מכבי תל אביב לבין הקאמבק הגדול של עונת 2007/8 - שהסתיים רק בגמר אליפות אירופה. גם את הקאמבק ההוא פתחה מכבי עם ניצחון חוץ גדול בטורקיה (מול אפס פילזן); גם הקאמבק ההוא כלל ניצחון על אולימפיאקוס ביוון; גם אז אספה מכבי ניצחון מפתח בספרד (מול ריאל מדריד), בזכות סדרת קליעות בלתי-אפשרית ברבע האחרון (לרבות שלשה עם הבאזר של יותם הלפרין, שכפתה הארכה).

גם אז חשבנו שהסגל של מכבי לא מתאים לרמות היורוליג הגבוהות. ברטרוספקטיבה, אמירה משעשעת: במכבי שיחקו אז ניקולה וויצ'יץ', טרנס מוריס, וויל ביינום, דיוויד בלו, דרק שארפ, עומרי כספי, אסטבן באטיסטה, ליאור אליהו, טל בורשטיין, וונטיגו קאמינגס ואלכס גארסיה.

אולי זה כי זיכרונות שושלת גרשון השנייה היו עדיין טריים. ואולי זה כי גם הסגל ההוא - שנראה כמו סגל של קבוצת NBA לעומת הסגל הלוקה והתמוה שהתגבש העונה בהיכל - הראה פגיעות מדהימה במשחקים מול הקבוצות הישראליות (החבורה הזו הפסידה גביע להפועל ירושלים. והיא הגיעה לפיינל-פור הישראלי מהמקום השני, אחרי הפועל חולון).

העונה הנוכחית היא הקשה ביותר שעוברת על מכבי במסגרת המקומית מאז 2008. נזכיר שב-2010, העונה הנוספת שהסתיימה באובדן אליפות, שלטה מכבי בליגה לאורך כל השנה. עד לסדרת הפלייאוף מול בני השרון מכבי הפסידה רק משחק אחד. היא ניצחה בהפרש ממוצע של כמעט 20 נקודות. מכבי הנוכחית כבר הפסידה שלוש פעמים בליגה, וניצלה לפחות חמש פעמים בעור שיניה (כולל בגמר הגביע מול מכבי חיפה).

3. אבל יש כמה הבדלים בין שתי העונות הללו. מה שמייחד את הקאמבק הנוכחי, אולי יותר מכל קאמבק אחר בהיסטוריה, הוא שלא הצית אותו שום גורם חיצוני. המאמן לא הוחלף. ב-2008 הגיע שרף במקום קטש ושינה את הקונספציה של מכבי. הקבוצה ההתקפית והאלגנטית שדמיין קטש בעת בניית הסגל הפכה תחת שרף לחבורה של בולדוגים.

הקאמבק הנוכחי לא החל בזעזוע כלשהו. הוא החל בשינוי פנימי ותפס מכוח האינרציה. אומנם, גם מכבי הנוכחית שינתה קונספט (נדגיש: מאונס ולא מרצון). זה קרה אחרי הפציעה של ליאור אליהו; דוגמא נוספת למאורע מקרי ובלתי-מתוכנן שבדיעבד השפיע באופן חיובי על מכבי. אליהו יצא מהתמונה, בלאט עבר להרכבים נמוכים, וההתקפה של מכבי, שנראתה קודם לכן כמו תאונת שרשרת, התחילה לייצר נקודות. בלאט גם קיצר את הרוטציה ושם את כל הצ'יפים על החמישייה "שלו" (סמית', ג'יימס, אוחיון, היקמן, לוגן).

אבל הקאמבק הזה מוזר וקשה להסבר בדיוק מהסיבה הזו. מכבי לא השתנתה באופן מהותי. מי שאחראים לסיבוב השני המדהים הם בדיוק אותם שחקנים שהסריחו את הפרקט בסיבוב הראשון: דייויד לוגן ודווין סמית'.

מי שאחראים לסיבוב השני המדהים הם בדיוק אותם שחקנים שהסריחו את הפרקט. היקמן (צילום: קובי אליהו)

4. הבדל נוסף בין העונות הוא שהמאמן הנוכחי של מכבי טוב יותר מהמאמן דאז. בלאט עולה ביכולות האימון שלו על שרף. עם זאת, נכון להיום ההישג של שרף מרשים יותר; הוא סחף את מכבי עד למשחק הגמר. בלאט עדיין לא לקח את הקבוצה הזו לרבע הגמר. ואם נסתכל על היריבות שעומדות להיפרד מהיורוליג בשלב הזה - באמברג, אלבה ברלין, בשיקטאש, ז'לגיריס, מלאגה, פנרבחצ'ה-אולקר, קאחה לבוראל (כנראה) - צריכים להכניס לפרופורציה את עצם ההישג. אם קבוצות כמו פנאתינייקוס, אולימפיאקוס, אנדולו אפס וחימקי יהיו (כנראה) ברבע הגמר, גם מכבי תל אביב, אפילו מכבי הבינונית הזו, צריכה להיות שם.

הריצה הזו מרשימה כי מכבי נראתה נורא בתחילת הטופ-16. אבל ברמת המאקרו, אם מכבי באמת מתייחסת להעפלה לשלב שמונה האחרונות, ביורוליג הבינונית הנוכחית, כעל הישג - היא בבעיה. זה הישג ברמה הטקטית, אולי. לא ברמה האסטרטגית. ובעונה כמו זו הנוכחית, שבה אלופת אירופה נראית כפי שנראתה אולימפיאקוס בשבוע שעבר, ובעונה שבה נוטשים את המפעל מאמנים כמו ז'ליקו אובראדוביץ' ודושאן איבקוביץ', ובראש המועדונים הגדולים ביוון, שממילא מצויים בסוג של פשיטת רגל, עומדים אנשי מקצוע מסדר הגודל של ברצוקאס ופדולאקיס, ואת ריאל מדריד מאמן רק פאבלו לאסו, מועדון כמו מכבי לא צריך להסתפק בפחות מפיינל פור.

בטח לא כאשר אנחנו זוכרים שמכבי רשמה רק פיינל פור אחד מאז אותה עונת 2007/8. באחריות הזו נושא גם בלאט. מתוך ארבע עונות אימון מלאות הוא לקח את מכבי לשני פיינל פורים. ואם לא יגיע לשם העונה, יעמוד על 2 מ-5. פיני גרשון, ההוא, המושמץ, לקח את מכבי לחמישה פיינל פורים מתוך שש עונות בהן פתח במכבי את העונה (גרשון לא היה אחראי על בניית הסגל של עונות 98/99 ו-08/09).

איתו על הקווים, מכבי תל אביב לא צריכה להסתפק בפחות מפיינל פור. בלאט (צילום: קובי אליהו)

5. כולם כבר חושבים הלאה, על רבע הגמר. בהנחה שסיינה תצדיק את המוניטין השלילי שדבק בה ותצליח גם הפעם לפספס (אפילו שסיימה את הסיבוב הראשון עם שישה ניצחונות משבעה משחקים), ובהנחה שמכבי לא תסיים במקום השני, אלא כנראה הרביעי (או השלישי, אם אולימפיאקוס תפסיד לפנרבחצ'ה-אולקר או בשבוע הבא, בבית, לחימקי), היא תפגוש את צסק"א.

הדיבור הוא שאם יש קבוצה אחת שמכבי לא יכולה לה, להוציא את ברצלונה, הרי שזו צסק"א מוסקבה. גם לצסק"א יש מסורת. וגם לה יש מאמן גדול (אטורה מסינה). והיא יודעת, בניגוד לסיינה או לחימקי או לריאל מדריד או לאנדולו אפס, להתמודד עם לחצים. יש תחושה שצסק"א היא המחסום הבלתי-עביר היחיד מהבית המקביל. שגם אם מכבי מגיעה בלי יתרון ביתיות לסדרה מול קבוצה אחרת שאינה צסק"א, יש לה סיכוי. אבל מול צסק"א אין ממש.

זה מוביל אותי לנקודה האחרונה על היורוליג הנוכחית.

אפילו צסק"א הזו היא לא צסק"א של אמצע העשור הקודם. זו לא אותה מכבי וזו לא אותה צסק"א. תם עידן קבוצות-העל. אולי להוציא את ברצלונה, קשה לאתר קבוצה ביורוליג שמולה מועדון כמו מכבי צריך להיכנע מראש (וגם ברצלונה, אגב, מצויה במשבר; היא תשחק הערב בסיינה בלי פיט מייקל, שגמר את העונה, ובלי חואן קרלוס נבארו. ואפילו עם שניהם בארסה כבר הפסידה העונה לא פחות מתשע פעמים בליגה הספרדית). כך שבעיני, להנמכת הציפיות שמאפיינת את מכבי של השנים האחרונות פשוט אין מקום.

אפילו צסק"א היא לא אותה צסק"א של העשור הקודם. ווינס ותאודוסיץ' מקיפים את פרננדס (צילום: GettyImages, Mikhail Serbin)

מכבי צריכה להחליף בקיץ דיסקט. צריכים לכבד את העבודה השיווקית שמכבי עושה, את סכומי העתק שהיא מגייסת ממכירת מנויים וספונסרים, וכמובן שהדרישה הבאה יכולה להתפרש כחוצפה, אבל לדעתי האוהדים של מכבי חייבים לדרוש מההנהלה להעלות את התקציב בעוד שניים-שלושה מיליון דולר. אם זה מה שמפריד בין מכבי לבין בניית קבוצה שנוכל להגיד עליה שהיא מועמדת סבירה לזכייה במפעל - ואני מאמין שזה בדיוק ההבדל, שלושה מיליון דולר, שבתוספת לחלוקה תקציבית נכונה יותר יוכלו להביא לכאן עוד שני שחקני-על - האוהדים צריכים לעמוד על הרגליים ולעשות רעש.

כי מכבי שייכת לקהל שלה. באופן פורמאלי שייכת מכבי לפדרמנים ולרקנאטים ולמזרחים (ובקרוב לעוד שני חבר'ה חדשים), אבל מבחינה מהותית היא שייכת לאוהדים. ואני מרגיש שהאוהדים הללו אוכלים את הספינים שמאכילים אותם. הם מסתפקים במועט. הם יוצאים מגדרם מהעפלה לרבע הגמר. כפי שנראה הכדורסל האירופאי, זו לחלוטין הסתפקות במועט. ואם הבעלים של מכבי לא מסוגלים להביא את מכבי למקום שהיא צריכה להיות בו, אז אולי צריך לבקש מהם שיעבירו את הבייבי הזו לאנשים בעלי כיס עמוק יותר.

מיטש גולדהאר שופך עשרות מיליוני שקלים בשנה על קבוצת הכדורגל. אף אחד לא צריך לצפות להתנהלות כלכלית מופרכת שכזו גם במחלקת הכדורסל. אבל זה בדיוק העניין: את ה"קאמבק" הנוכחי, שאולי יסתיים במקום הרביעי, ואז בהדחה פוטנציאלית מול צסק"א בשלב רבע הגמר, צריכים לבחון בראייה רחבה יותר. מכבי, למעשה מאז התפרקות השושלת באמצע העשור הקודם, מתרחקת מידי עונה מהטופ האירופאי, אפילו שהטופ הזה הולך ומתכווץ - הן ברמת התקציב והן ברמת הכישרון. התחושה שלי היא שמאז 2008 מכבי לא התקדמה ברמת המועדון. בעונה ההיא מכבי דילגה מעל ברצלונה ברבע הגמר, בדרך לפיינל-פור במדריד. והיום איפה בארסה ואיפה מכבי.

אם מכבי הנכה הזו תגיע לרבע הגמר, רק דמיינו לעצמכם לאן תוכל להגיע אם רק תבנה את עצמה בצורה ראויה בקיץ, ואם תגדיל במעט את התקציב. מכבי לא צריכה להשתכשך בביצה הזו. היא צריכה להסתכל אפילו לברצלונה ולצסק"א ישר בעיניים.

ohad@walla.net.il

מה יקרה ביום שבו מכבי תל אביב תבנה את עצמה בצורה ראויה. פדרמן עם דריקס (צילום: ברני ארדוב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully