בדרכו להפוך לאייקון של כדורסל המכללות העונה נעזר קלי אוליניק דווקא בטניס ובכדורגל. ראשית, הסנטר הקנדי של גונזאגה העביר את העונה שעברה באימונים ייחודיים אצל מאמן הכושר של הקבוצה טראביס נייט, שכללו זריקת כדורי טניס ממוספרים לעברו, כשבכל פעם הנער הגמלוני היה צריך לתפוס את הכדור ביד אחרת, בהתאם לנוסחה המתמטית שנייט הציב לו. אז הגמלוניות הוחלפה באינסטינקטים משופרים, ומעבר לשיפור על הפרקט נהנה אוליניק גם מההחלטה להאריך את שערו, והגומיה שהופקדה על איסוף הרעמה החדשה העניקה לו מראה של כוכב רוק.
"מעולם לא הסתפרתי בארצות הברית, ובחג המולד הקודם לא נסעתי הביתה לקנדה אז הוא הלך וגדל", חשף אוליניק את השתלשלות האירועים. "שניים מהשותפים שלי בשנה שעברה היו משוגעים על כדורגל, והם גרמו לי להתעניין בענף. אחרי שראיתי את סרחיו ראמוס ביורו, רציתי לנסות את הסגנון הזה בעצמי, ואהבתי את התוצאה".
הוא נולד בטורונטו ב-1991 למשפחת כדורסל. אביו קן השתייך לסגל נבחרת קנדה בשנות השבעים ואימן לאחר מכן את נבחרת הנוער הלאומית, ואמו אריאן עבדה כשופטת כדורסל ושימשה גם כאחראית הסטטיסטיקה של הראפטורס. קלי, הבן האמצעי בין שתי אחיות, הצהיר בפני בני משפחתו כבר בגיל שבע שהוא רוצה לשחק ב-NBA, ולכן התאכזב כל כך כשהגיע לגיל 12 וגילה שהוריו החליטו לעבור לקאמלופס, עיר נידחת בקולומביה הבריטית שבחוף המערבי של קנדה, שם קיבל אביו עבודה כמנהל ספורטיבי במכללת תומפסון ריברס.
"קלי כל הזמן היה מסביב ל-NBA", סיפר קן על המעבר. "הוא הלך לכל המשחקים של הראפטורס, היה באימונים ופגש את השחקנים. כשעברנו מערבה הוא היה מודאג מכך שאף אחד לא יראה אותו משחק בקאמלופס. ואמרתי לו 'אם תהיה טוב, אנשים ימצאו אותך'". זה אומנם לקח לו כמה שנים טובות, אבל בסופו של דבר הם מצאו אותו.
עד כיתה י' הוא עוד שיחק כרכז, לפני שזינק לפתע 20 סנטימטרים בקיץ והפך בעל כורחו לסנטר בכיתה י"א. בתיכון המקומי בקאמלופס השינוי היה מבורך, ואוליניק הצעיר הפגיז 36.5 נקודות, 15.5 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים ו-3.5 חסימות למשחק בשנתו האחרונה, וחצה את הגבול בדרך למכללת גונזאגה כשהוא כבר מתנשא לגובה של 2.13 מ'.
אבל בקולג' פחות התלהבו מהסנטר הלא מלוטש שהעדיף לצלוף מבחוץ מאשר להתלכלך במאבקים מתחת לסלים, ושנת הפרשמן שלו הסתיימה עם ממוצעים של 3.8 נקודות ו-2.7 ריבאונדים למשחק. לאחר מכן אוליניק זכה לשחק במדי נבחרת קנדה באליפות העולם בטורקיה ב-2010, ולמרות שהקנדים הפסידו בכל משחקיהם, השרוך בן ה-19 נכנס ללא מעט פנקסי סקאוטים כשקלע 13 נקודות מול צרפת ו-14 נקודות מול ספרד. הוא חזר לגונזאגה מלא ביטחון, רק כדי לסיים את שנתו השנייה עם 5.8 נקודות ו-3.8 ריבאונדים למשחק ב-13.5 דקות בלבד לערב.
עם ביגמנים מוערכים כמו רוב סאקרה ואליאס האריס בקו הקדמי לאוליניק היה קשה לפרוץ, והוא החל לחשוב על מעבר למכללה אחרת. אבל אחרי שאביו נפגש עם המאמן מארק פיו השניים הציעו עצה מקורית לקלי המתלבט לקחת שנת רדשירט. המשמעות של שנה כזו היא שהשחקן לא משתייך לסגל הקבוצה ולכן העונה לא נספרת לו במניין ארבע השנים בהן הוא רשאי לשחק בקולג'. בחירה ברדשירט שמורה כמעט תמיד לפרשמנים שמבינים שלא יקבלו זמן משחק רב ולא רוצים לבזבז את שנות המשחק האפשריות שלהם, ושחקנים ספורים בלבד עשו זאת אחרי שכבר הפכו לחלק מהקבוצה במשך שנתיים.
"המאמן אמר לי שאם אעבור מכללה אצטרך בכל מקרה לשבת שנה אחת בחוץ, אז עדיף שאעשה את זה פה", אמר אוליניק. "אף אחד לא רוצה לשבות ממשחק, אז ההחלטה הייתה קשה, אבל שיחקתי מאחורי שני שחקנים עם פוטנציאל NBA ולא היו לכולנו מספיק דקות". שנה לאחר מכן, בזמן שסאקרה מככב רק על הספסל של הלייקרס, אוליניק התקדם משולי הרוטציה של הבולדוגס עד למעמד של אול אמריקן, אולי אפילו בדרך להפוך לקנדי הראשון שמוכתר כשחקן השנה במכללות.
שנת החופש שלו ממשחק שינתה אותו מהקצה אל הקצה, מבחינה פיזית ומבחינה מנטלית. "הוא התגבר, וגם המשחק שלו התבגר", ניתח פיו השבוע. "בעבר הוא היה נוטה לחוסר שליטה ומאבד הרבה כדורים, ועכשיו הוא שולט לחלוטין במשחק. בשנת הרדשירט הוא ראה דברים מהצד כמו מאמן, וזה משהו שיכול לעזור לכל שחקן".
פרט לתרגילים המקוריים עם כדורי הטניס, מאמן הכושר נייט ערך לאוליניק עוד מגוון אימונים שנועדו לפצות על המגבלות הפיזיות הקשורות לפרץ הגדילה של הסנטר. "זה היה כמעט כאילו שהראש שלו ניסה לעשות משהו שהגוף שלו עדיין לא היה מסוגל לעשות", סיפר נייט. "מחצית מזמן העבודה שלנו הוקדש להרמת משקולות, הרבה הרמה והרבה משקולות, עד שהוא לא היה מסוגל להרים את הידיים. המחצית השנייה הוקדשה לפיתוח מערכת העצבים שלו והקשר בין המוח לידיים ולרגליים".
מבחינה מקצועית עודד צוות האימון של הזאגס את אוליניק לפתח משחק פוסט ראוי. "זה היה לי קשה מאוד ללמוד למשל לזרוק הוק שוט, כי לא עשיתי את זה מעולם", הוא סיפר. "זה היה כמו להגיד לקווטרבק לבעוט בעיטת שדה". אבל היתה לו שנה שלמה להפנים את השינוי, ואת העונה הנוכחית הוא פתח בסערה שרק הלכה והתעצמה ממשחק למשחק.
גונזאגה שובצה רק במקום ה-21 בדירוג קדם העונה ואוליניק אפילו לא נספר על ידי הפרשנים כאחד השחקנים המובילים בקבוצה, אבל הבולדוגס הכריחו את כולם לשים לב אליהם עם רצף ניצחונות נהדר שקידם אותם עוד ועוד אל הצמרת הגבוהה, ואוליניק עמד במרכז תשומת הלב. הוא החל לקלוע 20 נקודות ומעלה באופן קבוע, ועם פתיחת משחקי חטיבת ה-WCC בינואר הוא כבר התפוצץ עם 33 נקודות מול סנטה קלרה, 31 נקודות מול סיינט מרי ו-26 נקודות מול BYU בתצוגה עילאית שכללה 9 מ-9 מהשדה ל-8 מ-8 מהקו, 9 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.
מארק פופ, עוזר מאמן BYU, אמר אחרי ההצגה: "הוא מסוג השחקנים שלא צריכים לעשות את כל הטריקים הקטנים של המשחק כמו לנסות להתפנות לזריקה או להתמקם לריבאונד, כי הוא פשוט כל כך יותר טוב מכל השאר". גם מאמן סיינט מרי רנדי בנט פירגן: "הוא השתפר יותר מכל שחקן אחר במכללות. היינו מוכנים אליו, ועדיין לא הצלחנו לעצור אותו", ופיו התעקש: "כשאומרים שהוא השתפר רומזים שהוא לא היה כל כך טוב לפני כן, אבל הוא בסך הכל התאים את המשחק שלו טוב יותר. הוא הפסיק להסתפק בשלשות והפך לשחקן טוב מאוד, שנוח לו לחדור, למסור או לקלוע מבחוץ, והוא לא מפחד לעשות מהלכים".
את העונה הזאגס סיימו במאזן 2:31, כולל 0:16 בחטיבה, והפכו למכללה הראשונה ממדינת וושינגטון שמככבת בפסגת הדירוג הארצי. המכללה הקטנה מספוקיין (7,800 תלמידים) מתגאה בכינוי "הקבוצה של אמריקה", כשבמשך שנים היא זכתה להבלחות לצמרת עולם המכללות בזכות כוכבים סימפטיים כמו ג'ון סטוקטון, אדם מוריסון, רוני טוריאף, דן דיקאו, מאט סאנטנג'לו וגם ג'רמי פארגו. העונה חגגו שבספוקיין הופעה מספר 15 ברציפות בטורניר המכללות, אבל הם מעולם לא צלחו את העלית אייט.
צפו בלקט מביצועיו של אוליניק
לצידו של אוליניק, שרושם העונה ממוצעים של 17.5 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 65% מהשדה, 35% משלוש ב-25.7 דקות בלבד למשחק, נמצא גם דייויד סטוקטון, שזוכה למעקב צמוד מאביו ביציעים אבל לא זוכה לדקות משחק רבות, ושני השחקנים הבולטים מלבדו הם האריס והרכז קווין פאנגוס, שכמובן עומדים בצילו של האיש והשיער. במשחקי הבית מעריציו מניפים באופן קבוע שלט עם הכיתוב "long hair, dont care", במשחקי החוץ עוקצים אותו בקריאות "לך תסתפר", והוא בכלל הצהיר שבסיום העונה הוא מתכוון להסתפר ולתרום את השיער המפורסם לעמותה העובדת עם חולי סרטן.
אבל כמובן שההייפ ההולך וגובר סביב אוליניק לא נעוץ במחלפות שלו. "מדי פעם רואים אותו מוליך כדור במתפרצת, מעביר אותו בין הרגליים ומסיים בשלשה כמו גארד", התלהב פופ. "וזה מדהים כי לא מדובר בסתם ילד גבוה שבוחן את הגבולות של המשחק שלו, אפשר לראות שפשוט נוח לו בסיטואציות הללו". סאנטנג'לו, שסחב את המכללה להישג השיא שלה ב-1999 ומשמש כיום כפרשן בתחנת רדיו מקומית, הוסיף: "עוד לא ראיתם 50% מהיכולות שלו, כי הוא לא צריך להציג אותן. הכל פשוט כל כך קל בשבילו ברמה הזאת".
אז מהו באמת גובה הפוטנציאל שלו? כרגע הוא מדורג באיזור העשירייה השנייה ברוב המוק דראפטים. אוליניק, שמבחינה אקדמית הוא נמצא בשנתו הרביעית בקמפוס, כבר השלים את התואר אותו למד בראיית חשבון ומנהל עסקים ואפילו החל לקחת קורסים לתואר שני. התלמיד המצטיין, שנבחר גם לרשימת האול-אקדמיק של ה-NCAA ומחזיק בממוצע גבוה של 3.53, צריך להחליט עד ה-28 באפריל אם להירשם לדראפט או לנצל את השנה הנוספת בה הוא רשאי לשחק בקולג'. "יציאה מוקדמת לדראפט לא נמצאת בסדר העדיפויות שלו", סיפר השבוע קן אוליניק. "אבל אם מישהו יבוא ויגיד לו שהוא ייבחר במקום ה-15, בוודאות, אז יהיה על מה לדבר". כרגע נראה שאם בנו ימשיך בתנופה גם בטורניר המכללות, יהיה לו הרבה על מה לדבר.